פורת יוסף (שלופר) קלא

הוי שיעור שלם ושיעור שלם הא חל על חצי שיעור: אך זה אינו קושיא דהא אף לפי מה דמשני הגמ' דאפיק הבערה ועייל עצי הקדש אכתי מוכרחין לומר דהאי ברייתא ב"ש היא דל"ל מתוך דאל"כ תקשה אמאי חייב משום בישול ביו"ט נימא מתוך. דהא שיטת התוס' בביצה (דף י"ב) בד"ה ה"ג דאף בשארי מלאכות חוץ מן הוצאה והבערה ג"כ אמרינן מתוך וא"כ א"ש דלעולם י"ל דלכך לא חשיב שבועה משום דמידי דאיתא בשאלה לא קתני והא דחשיב הקדש הוא משום דלב"ש לשיטתו הא אין שאלה בהקדש כמבואר בנזיר (דף ל"א): ה והשתא א"ש הא דלא משני הגמ' מיד דעייל עצי הקדש משום דהיה דחיקא ליה להגמ' לאוקמא הברייתא כב"ש דסובר דלא אמרינן מתוך דהא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה והאיך יסתום הברייתא כב"ש ועל כרחך דאתא הברייתא כר' עקיבא דס"ל בפסחים (דף ה') דל"א מתוך ואם כן הא ליכא לשנויי דעייל עצי הקדש דא"כ תקשה דלחשיב נמי שבועה כנ"ל דלר"ע הא מוכח דס"ל דיש שאלה בהקדש דגרסינן בזבחים (דף ק"ז) דם יחשב לרבות הזורק דברי ר"י ר' עקיבא אומר או זבח לרבות את הזורק כו' ור"ע האי דם יחשב מאי עביד ליה לרבות שחיטת העוף ור"י נפקא ליה מאו אשר ישחט ור"ע אמר לך ההוא מיבעי ליה על השוחט הוא חייב ולא על המולק ור"י נפקא ליה מזה הדבר כו' ור"ע אמר לך ההוא מיבעי ליה לג"ש למילף שחוטי חוץ מהפרת נדרים דיש שאלה בהקדש כמבואר בבבא בתרא (דף ק"כ) עיי"ש: אלמא דלר"ע יש שאלה בהקדש א"כ תקשה דלחשיב נמי שבועה לכך הוצרך הגמרא לדחוקי דעייל עצי מוקצה וכן לשינויא דעייל עצי אשירה בכדי שלא נצטרך לאוקמי הברייתא כב"ש עד דדחה הגמ' להך תירוצא שוב מוכרחין לומר דעייל עצי הקדש ובאמת אתיא הברייתא כב"ש: והשתא כיון דזכינו לדין מיושב הא דנטרו התוס' להקשות דלחשיב ג"ה של נבלה רק לבתר דמשני דעייל עצי מוקצה ולא מקודם דקודם דמשני הגמ' עייל עצי מוקצה אין להקשות דלחשיב ג"ה של נבלה די"ל דהך ברייתא ס"ל דכולל גרידא אינו חל רק כולל בחמור לכך אינו חל נבלה על גיד משום דלא הוי רק כולל גרידא וא"ל הא הך ברייתא ע"כ ס"ל דיש בגידין בנו"ט מדמחייב על אכילת גיד משום בב"ח וא"כ הא שוב בנבלה איכא ג"כ חומר שכן מטמאה כנ"ל ז"א די"ל דהברייתא סובר כריה"ג דאין בגידין משום טומאה כמו שביארתי אבל השתא דמשני הגמרא עייל עצי מוקצה ולא משני דעייל עצי הקדש ועכצ"ל דהגמרא רוצה לאוקמי הברייתא כר' עקיבא דס"ל דל"א מתוך כמו שביארתי א"כ תקשה לר' עקיבא לשיטתו לחשיב נמי ג"ה של נבלה דלדידיה ליכא לשנויי דכולל גרידא ל"ל רק כולל בחמור דהא לר"ע לשיטתו בפסחים (דף כ"ג) דמוקי הקרא דיעשה לכל מלאכה לטומאה וטהרה מוכח דסובר דיש בגידין משום טומאת נבלה כנ"ל וא"כ הא שוב איכא חומר בנבלה ג"כ שכן מטמאה: ו ובמ"א ביארתי באופן אחר ליישב קושייתי הא דנטרו התוס' בקושייתם על הא דמשני אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה ולא הקשו מיד על הברייתא משום דלכאורה קשה מאי מקשו התוס' הא י"ל דהברייתא סובר דאין איסור חע"א בכולל גרידא רק בכולל בחמור לכך אינו חשיב נבלה משום דאין נבלה חל על איסור גיד משום דנבלה הוי רק כולל גרידא אבל בב"ח דהוי כולל בחמור שפיר מצי לחול על גיד כמו שהקשיתי לעיל [אות ב'] אמנם יש לומר דהתוס' מקשו שפיר לפי מה דאיתא בחולין (דף צ"ב) ג"ה אינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף בעי ר' ירמי' אית לי' ועגיל מהו בתר דידי' אזלינן או בתר מיניה אזלינןתיקו והשתא תקשה ממה נפשך דליתני ג"ה של נבלה דאם נימא כהך צד איבעי דבעוף היכא דאית לי' ועגיל נמי אינו נוהג איסור גיד א"כ עדיין תקשה הא נבלה על גיד הוי ג"כ כולל בחמור דנבלה מיקרי חמור לגבי גיד משום דגיד הותרה מכללו אצל עוף ונבלה לא הותרה מכללה דאסורה בעוף ג"כ [ואין לומר הא נבלה ג"כ הותרה מכללה אצל מליקת עוף להכהנים שאני כהנים דמשולחן גבוה קא זכו כמבואר בחולין (דף ק"כ)]: ואם נימא כהך צד איבעי דבעוף היכא דאית לי' ועגיל נוהג איסור גיד א"כ אף דבזה לא שייך לומר דג"ה הותר מכללו בעוף כיון דג"ה שעל הכף לא הותר כלל אצל עוף דהא דמותר בעוף הוא משום דאין לו כף והתורה לא אסרה רק גיד שעל הכף א"כ הא מה שאסרה התורה ג"ה שעל הכף בבהמה לא הותרה כלל אצל עוף דהא היכא דאית ליה כף אסור אף בעוף: מ"מ עדיין תקשה דכיון דהיכא דאית ליה כף אסור א"כ קשה דלחשיב ג"ה של נבלה דעוף ולילקי שש דבזה שפיר חל איסור נבלה על איסור גיד והוא דהנה השעה"מ והטעה"מ האריכו להביא ראיות דנבלה אינו מיקרי איסור חמור משום דמטמאה דלא כשיטת התוס' ביבמות (דף ל"ב) הנ"ל בד"ה אמר והאריכו להביא סתירות לזה דמוכח דטומאה חשיב חומר עיי"ש שהביאו ראיות לכאן ולכאן עי' מה שהאריך בזה מו"ח הגאון בס' אבי הנחל (דרוש ו'): וביארתי בחידושי דזה הכלל דבנבלת בהמה כיון שאין ענין האיסור אכילה וענין הטומאה באין על ענין אחד והמה ענינים נפרדים דאפשר ליטמא בנגיעה ובמשא בלי אכילה ואפשר לאוכלו בלי שיטמא דהיינו שלא יגע בנבלה רק במעיו דשם הוי בית הסתרים בזה לא מיקרי חומר מחמת שניתוסף ענין הטומאה אבל בנבלת עוף טהור שהוא מטמא בגדים אבית הבליעה ואין טומאה אחרת בנבלת עוף טהור רק זאת שמטמא בבית הבליעה א"כ כיון דענין הטומאה וענין האכילה אחת הן חשיב איסור חמור מה שניתוסף הענין טומאה ובזה יתיישב כל הקושיות שהקשו האחרונים בזה ואכ"מ להאריך וא"כ לפ"ז תקשה דלחשיב גיד הנשה של נבלה דעוף דבזה שפיר חל איסור נבלה על איסור גיד משום דאיסור נבלה הוי כולל בחמור דאיתוסף ענין טומאה ג"כ וא"כ תקשה דליתני ג"ה של נבלה דעוף: אך י"ל דהברייתא סובר כר"ע וכריה"ג דס"ל בחולין (דף קי"ג) דבשר עוף בחלב הוא מדרבנן וא"כ א"ש דליכא למחשיב ג"ה של נבלה דעוף דא"כ יחסר אידך תרי לאוי דבישול בב"ח ואכילת בב"ח דהא בשר עוף בחלב מותר מה"ת בבישול ובאכילה לכך לא חשיב להו והשתא א"ש הא דהקשו התוס' דלחשיב ג"ה של נבלה דווקא לבתר דמשני הגמ' אפיק הבערה ולא על הברייתא גופא דגרסינן בחולין (דף קי"ד) העוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל דברי ב"ש ובה"א לא עולה ולא נאכל והנה ר' יוסף קאמר לעיל אמתני' דאסור להעלות עם הגבינה על השלחן אמר ר"י ש"מ בשר עוף בחלב דאורייתא דאס"ד דרבנן אכילה גופא גזירה ואנן נגזר העלאה אטו אכילה וא"כ לשיטת רב יוסף צריכין לומר דהא דפליגי ב"ש וב"ה אם עוף עולה עם הגבינה על השלחן תליא בהא דב"ה סוברים דבשר עוף בחלב הוא דאורייתא לכך אוסרים העלאה משום דגזרינן אטו אכילה אבל ב"ש סוברים דבשר עוף בחלב הוא דרבנן לכך לא גזרו העלאה אטו אכילה משום דהוי גזירה לגזירה: ונקדים עוד מה שהקשה הצל"ח בפסחים (דף מ"ו) אהא דמשני הגמ' אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה דהשתא תקשה בהיפוך דליחשיב הבערה ג"כ ולילקי שש דכיון דמיירי בעצי מוקצה דלא חזי לי' לצורכו וליכא הואיל א"כ הדר איכא נמי משום הבערה אך י"ל דהא הגמ' בביצה (דף י"ב) פריך אהך ברייתא דאמאי לוקה משום הבערה דנימא מתוך ומשני דאתיא כב"ש דלית לי' מתוך וא"כ א"ש דהשתא דמשני אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה