פורת יוסף (שלופר) קל

נבלה על איסור גיד דנבלה. הוי גם כן כולל בחמור שכן מטמאה: וא"ל דהא דקאמר ריה"ג הוא היינו דס"ל בזה כריה"ג דחמור חל על קל אבל לא ס"ל בהא כריה"ג דג"ה אסור בהנאה ז"א דמוכת מהתוספות דס"ל דהא דמשני ריה"ג הוא היינו דהחכמים דר"מ הוא ריה"ג דהנה התוס' בפסחים הנ"ל הקשו אהא דיליף ריה"ג גיד בק"ו מחלב וא"ת לימא שור הנסקל ושאר איסורי הנאה יוכיחו שאינן בכרת ואפ"ה אסורין בהנאה עיי"ש שנדחקו בתירוצם וק"ל מאי מקשו התוספות הא י"ל דריה"ג סובר כמ"ד בחולין (דף צ') דגיד מותר לגבוה ולפ"ז שפיר יליף גיד בק"ו מחלב דל"ל שארי איסורי הנאה יוכיחו דמה לאיסורי הנאה דעלמא שכן אסורין לגבוה תאמר בגיד דקיל שמותר לגבוה ואינו בכרת מש"ה מותר בהנאה להדיוט דודאי איסור גבוה חשיב חומר [ואע"ג דכתבו התוספות במנחות (דף ו') דלא שייך למעבד יוכיח מגיד לטרפה לענין היתר גבוה משום דגיד אין לו היתר בפני עצמו רק ע"י חיבורו בירך המותר וזה לא שייך גבי טרפה שאינה מחוברת להיתר מ"מ בנידון דידן דהוי פירכא על יוכיח שפיר פרכינן אף בסברא דלא שייך כמבואר בתוספות (בבא קמא דף פ"ח) ובזבחים (דף ח') עיין שם]: וע"כ צ"ל דהתוספות מקשו שפיר דאזלי לטעמייהו דהקשו בחולין הנ"ל בד"ה מאן כו' וא"ת איסור מוסיף הוא דמיגו דאיתוסף בה איסור לגבוה כשנתנבלה איתוסף נמי להדיוט וי"ל דסבר כמ"ד בריש פירקין דגיד נמי אסור לגבוה והשתא כיון דמוכח דריה"ג סובר דגיד אסור לגבוה לכך הקשו שפיר דהאיך יליף ריה"ג גיד בק"ו מחלב הא י"ל שארי איסורי הנאה יוכיחו אלמא דמוכח מהתוספות דס"ל דהא דמשני רבא ריה"ג היא היינו דהחכמים דר"מ הוא ריה"ג דאל"כ לא מקשו מידי וא"כ הדרא קושייתי הנ"ל לדוכתא: ובלאו הכי ג"כ קשה כיון דחזינן מהתוספות דיבמות דזה חשוב חומרא בנבלה שכן מטמאה אם כן אמאי לא חשבינין זה חומרא לענין ג"ה של נבלה וא"ל הא מבואר בר"פ העור והרוטב דגידין של נבלה אינו מטמאין משום נבלה ז"א דהא מבואר ברש"י בביצה (דף ז') על הא דתניא מן השלל של בצים מן העצמות והגידים כו' טהור ופירש רש"י דס"ל אין בגידין בנותן טעם הרי דס"ל דלמ"ד יש בגידין בנו"ט יש בגידין טומאת נבלות ג"כ וא"כ כיון דהחכמים ס"ל דיש בגידין בנו"ט דהא באוכל ג"ה של שור הנסקל ס"ל דחייב שתים אלמא דס"ל דיש בגידין בנותן טעם דאל"כ אמאי חייב עלה משום שור הנסקל א"כ תקשי אמאי פטרי באוכל גיד הנשה של נבלה הא הוי איסור חמור משום דמטמאה בשלמא לשיטת המאירי מובא בשעה"מ (פט"ו מה' מ"א) שחולק על פירש"י וס"ל דאפילו למ"ד יש בגידין בנו"ט מ"מ אין בו משום טומאת נבלה ניחא אבל לפירש רש"י קשה: ג אמנם באמת אין זה קושיא כלל דהא לריה"ג לשיטתו ודאי דאין בגיד טומאת נבלה אף אי יש בגידין בנו"ט לפי מאי דמבואר בפסחים (דף כ"ג) הנ"ל והכא בהא קמיפלגי ריה"ג סבר כשהותרה נבלה חלבה וגידה לא הותרו וכי איצטריך קרא לטומאה וטהרה ומפ' רש"י וז"ל חלבה וגידה לא הותרו דלא הוי בכלל בשר הלכך לא הוי במשמע תתננה ואכלה וגבי נוגע בנבלתה נמי לאו חלב במשמע הלכך יעשה לכל מלאכה לא הוצרך לטהרו אלא להתירו מכלל איסור הנאה הרי דס"ל לריה"ג דאין בחלב טומאת נבלה אף בלא שום קרא ואע"ג דיש בחלב בנו"ט וכיון דלדידי' גם גיד אינו בכלל נבלה כדאמרינן חלבה וגידה לא הותרו א"כ לדידי' אין בגידין טומאת נבלה אף אי יש בגידין בנו"ט כמו בחלב והא דפירש רש"י בביצה דלכך גידין אינן מטמאין משום דאין בגידין בנו"ט הוא רק לדידן דקיי"ל כר"ע דהכל היו בכלל נבלה ומצריך קרא לטהר חלב מטומאת נבלה מוכרח רש"י לפרש דס"ל דאין בגידין בנו"ט דאי הוה ס"ל להברייתא דיש בגידין בנו"ט א"כ הא הוי גיד בכלל נבלה כמו חלב ובגיד הא ליכא קרא לטהרו מטומאת נבלה דרק בחלב גלי קרא דיעשה לכל מלאכה א"כ הא צריך להיות מטמאה כבשר נבלה אבל אי אין בגידין בנו"ט ניחא דלא הוי בכלל נבלה לכך אינו מטמא אבל לריה"ג לא הוי בכלל נבלה אפילו אם יש בגידין בנותן טעם כמו חלב: וא"ל דהא אף דלריה"ג אין בגידין טומאת נבלה אעפ"כ הא באיסור חמור לא בענין שיהא בחתיכה זו אלא כיון שיש לאותו דבר החומר במקום אחר ממילא הוי חמור כדמוכח מהתוספות דיבמות הנ"ל דתירצו דלכך חל נבלה על חלב משום דיש חומרא בנבלה שכן מטמאה אע"ג דחלב נבלה אינו מטמאה משום נבלה כמבואר בפסחים (דף כ"ג) הנ"ל אלא ודאי אע"ג דבכולל או מוסיף בעינן שיהא ממש כולל או מוסיף כדמוכח בכריתות דף י"ד) דפריך שם מאי איסור מוסיף איכא הכא ומשני משום דאיכא ברא לסבא אעפ"כ באיסור חמור לא בעינן שיהא דווקא בחתיכה זו רק אם יש לה החומר במקום אחר ג"כ הוי חמור א"כ ה"נ אף דגידין אינו מטמאין משום נבלה לריה"ג מ"מ הא כיון דשם נבלה מטמא מיקרי חמור ז"א דהא נגד זה איכא חומר בגיד מה שאינו בנבלה דחייב עליו גם בשאין בו כזית אם הוא שלם כדאיתא בחולין (דף צ"ו) אכלו ואין בו כזית חייב: וא"ל דא"כ אמאי חשיב חומר בעולה ושור הנסקל מה דאסורים בהנאה ז"א דהא הך חומר של עולה דאסור בהנאה הוי על גיד זה עצמו דנאסר בהנאה אבל החומר שיש בגיד יותר מבעולה אינה בחתיכה זו דהא גיד זה דאיירינן בו דיש בו כזית אינו חייב עליו משום גיד ג"כ רק אם אכל כזית מש"ה חשיב חומר דעולה יותר מחומרא של גיד וחשיב חמור על קל אבל לענין החומר דנבלה כיון דהחומר דנבלה ג"כ אינו בחתיכה זו לריה"ג דאין בגידין משום טומאת נבלה א"כ הא נגד זה שוב איכא חומר לגיד מה שאין בנבלה דחייב עליו אף בשאין בו כזית: ד וא"כ לפ"ז מיושב הא דהקשו התוספות דליתני ג"ה של נבלה דווקא לבתר דמשני אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה והוא דיש לדקדק למה ליה להגמרא לדחויי ולשנויי דעייל עצי מוקצה ולחדש דמוקצה דאורייתא ה"ל לשנויי מיד דעייל עצי הקדש כדמשני הגמ' לבסוף אך י"ל דהא לכאורה קשה אהא דמשני הגמרא דעייל עצי הקדש הא הגמרא פריך במכות (דף כ"ב) על המשנה דיש חורש תלם אחד ולחשיב נמי שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט דמיגו דחל השבועה על חול חל נמי על יו"ט א"ל מידי דאיתא בשאלה לא קתני ולא והרי הקדש בבכור והרי נזיר אלא האי תנא איסור כולל לית ליה: וא"כ לפ"ז תקשה דהאיך מצינו למימר דעייל עצי הקדש דא"כ תקשה דלחשיב נמי שבועה שלא אבשל בין בחול בין ביו"ט דחל השבועה על איסור בישול ביו"ט בכולל כקושיית הגמרא במכות דליכא לשנויי מידי דאיתא בשאלה לא קתני דהא קחשיב עצי הקדש דג"כ ישנו בשאלה דהא קיי"ל דיש שאלה בהקדש וכן ליכא לשנויי דהאי תנא כולל לית ליה דא"כ תקשה האיך חייל איסור בב"ח על איסור גיד וע"כ דהברייתא אית ליה כולל א"כ תקשה דלחשיב נמי שבועה: וא"ל דלכך חייל אסור בב"ח על גיד משום דהוי כולל בחמור אבל כולל גרידא לית ליה ז"א דאכתי תקשה לפי מה דמבואר בתוס' שבועות (דף כ"ג) בד"ה דמוקי דאם נשבע שלא יאכל חצי זית נבלה דחל השבועה דכיון דמצד איסור נבלה לא הוי אלא חצי שיעור דקיל ומצד איסור שבועה הוי שיעור שלם א"כ ליתני שבועה שלא יבשל פחות מכגרוגרות דבכה"ג שפיר מצי לחול איסור שבועה על איסור בישול ביו"ט כיון דמצד איסור יו"ט לא הוי אלא חצי שיעור דקיל דשיעור בישול ביו"ט הוא בכגרוגרות ומצד איסור שבועה