פורת יוסף (שלופר) קכט

וכמו דאמרינן בפ"ק דיבמות (דף ה') אלא אתי מראשי דהך תנא דתניא ראשו מה ת"ל לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו שומע אני אפילו מצורע ונזיר כן ת"ל ראשו איכא למיפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה אלמא הא דאיתא בשאלה קיל יותר דעשה דוחה אפילו ל"ת ועשה לכך העשה דאיתא בשאלה אינו דוחה לל"ת דאינו בשאלה אמנם זהו רק א"נ דיש שאלה בהקדש לאחר שחיטה וזריקה אבל אם נימא כשיטת התוס' דאין שאלה בהקדש לאחר שחיטה וזריקה א"כ הא לא משכחת לה לעולם שיהא המ"ע דאכילת קדשים יכול להתבטל ע"י שאלה דהא המ"ע דאכילת קדשים אינו חל רק לאחר שחיטה וזריקה דשרי באכילה וא"כ הא בעת חלות המ"ע דאכילת קדשים ליתנייהו בשאלה בשום פעם וא"כ הא הוי המ"ע דאכילת קדשים ג"כ ליתא בשאלה והדרא קושיא לדוכתיה דאמאי לא אכלו באנינות וע"כ דיש שאלה בהקדש לאחר שחיטה וזריקה: והשתא א"ש הא דהעיד ר"ע אז ישיר דבא להוכיח דאיסור מוסיף לב"נ לא מיקרי איסור מוסיף דמהא דאז ישיר מוכח דמשה לא מת א"כ מוכח דקדושה ראשונה לא קידשה לע"ל א"כ מוכח דמשה זר היה א"כ מוכח דיש שאלה בהקדש לאחר שחיטה וזריקה א"כ קשה ל"ל קרא דושחטו אותו ת"ל מפרו של אהרן דל"ל דבפרו של אהרן הוא מטעם זכייה דהא בכל הקדשים ג"כ אין בזה הוצאה מרשות הנותן וע"כ צ"ל כתי' התוספות דבחטאת אין כופין אם כן קשה הא בחטאת גם כן כופין לאחר שעבר בב"ת: וע"כ צ"ל דשעבודא לאו דאורייתא וא"כ אין כופין בחטאת רק באמר ולא אפריש אבל באפריש ולא אקריב אין כופין וא"כ הא מוכח דשעבודא לאו דאורייתא א"כ מוכח מדלא אהדריה לתשומת יד דמשיכה קונה א"כ מוכח דיאוש קונה א"כ קשה ל"ל קרא דקרבנו ועל כרחך דבע"ח אינן נדחין א"כ מוכח כר"א דע"י תערובות מרצה א"כ מוכח מהא דאיצטריך קרא דנבלה חל על חלב דאיסור מוסיף לב"נ לא מיקרי איסור מוסיף א"כ הא ל"ל דמשכחת שני מיתות חלוקות בקידש אשה בימי נדותה וע"כ צ"ל דמשכחת לה במעכשיו ולאחר ל' יום א"כ א"ש הא דסבירי ליה לר"ע דאין קידושין תופסין בח"ל ודוק: מערכה כ א גרסינן בביצה (דף י"ב) תני תנא קמיה דר' יוחנן המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש לוקה משום מבשל גיד ביו"ט ולוקה משום אוכל גיד ולוקה משום מבשל בשר בחלב ולוקה משום אוכל בב"ח ולוקה משום הבערה א"ל פוק תני לברא הבערה ובישול אינה משנה ואת"ל משנה ב"ש הוא דאמרי לא אמרינן מתוך כו' ה"נ לא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך כו' דאי ב"ה כיון דאמרי מתוך כו' ה"נ מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך: והנה הרמב"ם (בפ"א מה' יו"ט ה"ד) פסק כל מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה ביו"ט שלא לצורך אכילה לוקה חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות וההבערה כו' אלמא דס"ל להרמב"ם דלא אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך רק בהוצאה והבערה אבל לא בשאר מלאכת אוכל נפש ועי' בלח"מ ובפר"ח בה' יו"ט (סי' תצ"ה) ולכאורה דברי הרמב"ם תמוהים דא"כ אמאי קאמר ר' יוחנן פוק תני לברא הבערה ובישול אינה משנה אמאי נקט ובישול הא בבישול כ"ע מודים דל"א מתוך: ב והנ"ל דאדרבא מכאן סייעתא לשיטת הרמב"ם בהקדם ליישב הא דלכאורה תמוה אהא דקאמר ר' יוחנן פוק תני לברא הא י"ל דהברייתא ר' עקיבא היא דס"ל בפסחים (דף ה') דל"א מתוך וביותר דהתוספות שם בתחלת הסוגיא גבי השוחט עולת נדבה דקאמר הא מני ב"ש היא כתבו התוספות דה"ה דהוה מצי למימר דאתיא כר"ע וא"כ האיך שייך לומר פוק תני לברא נהי דב"ש במקום ב"ה אינה משנה הא י"ל דאתיא כר' עקיבא: והנ"ל ליישב בהקדם ליישב דברי התוספות בפסחים (דף מ"ז) דפריך הגמרא לרבה דסובר דאמרי' הואיל מהך ברייתא דהמבשל ג"ה ואי אמרינן הואיל אהבערה לא לחייב הואיל וחזי לצורכו ומשני אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה והקשו התוספות על זה תימא לר"י מכל מקום ליתני ג"ה של נבלה ולילקי נמי משום נבלה ולכאורה תמוה דל"ל להתוספות להמתין בקושייתם על התירוץ הגמרא דעייל עצי מוקצה ולא הקשו כן מיד על הברייתא דליתני נמי ג"ה של נבלה: והנ"ל ליישב דלכאורה קשה מאי מקשו התוספות הא איתא בחולין (דף ק"א) האוכל ג"ה של נבלה ר"מ מחייב שתים וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחת ומודים חכמים לר"מ באוכל גיד הנשה של עולה ושל שור הנסקל שחייב שתים מאן האי תנא דבאיסור כולל איסור חע"א לית ליה איסור כולל באיסור חמור אית ליה אמר רבא ריה"ג היא כו' וא"כ דילמא הך ברייתא דהמבשל גיד סובר ג"כ הכי דאין אחע"א בכולל גרידא רק בכולל באיסור חמור לכך לא חשיב נבלה משום דאין איסור נבלה חל על איסור גיד דקדים דנבלה לא הוי רק כולל גרידא והא דחייל איסור בב"ח על איסור גיד הוא משום דהוי כולל וחמור דמיגו דחל איסור בב"ח על החלב דהא לגבי החלב הוי איסור בת אחת דמיד שבישלה עם הגיד חל עלה איסור מצד שבלעה טעם מהגיד ומשום בשר בחלב בב"א חל נמי אגיד ונאסר הגיד בהנאה ג"כ מצד בב"ח לכך שפיר חייל משום דהוי כולל בחמור: והנ"ל ליישב דהנה לכאורה ק"ל אהא דקא משני רבא ריה"ג היא דהיכי מצינן לאוקמא דהחכמים הוא ריה"ג הא איתא בפסחים (דף כ"ג) ור' יוסי הגלילי אשכחן חלב דשריא רחמנא בהנאה אלא גיד נימא דאסור אב"א ה"נ דאסור אב"א מייתי לה בק"ו מחלב ומה חלב שענוש כרת מותר בהנאה גיד שאינו ענוש כרת לא כש"כ ור"ש דאסר איכא למיפרך מה לחלב שכן הותר מכללו אצל חיה תאמר בגיד שלא הותר מכללו ואידך אנן בבהמה קאמרינן ובבהמה מיהת לא אישתרי והנה התוספות ביבמות (דף ל"ג) בד"ה אמר הקשו לפי מה דהקדימו דאיסור קל על חמור אינו חל אפילו בכולל א"כ תקשה הא דאמרינן בחולין (דף ק"ג) התורה אמרה יבוא איסור נבלה ויחול על איסור חלב והא הוי קל על חמור באיסור כולל ותי' דחלב מיקרי קל דהותר מכללו אצל חיה ועוד תירצו דנבלה מיקרי חמור משום דיש חומרא בנבלה שכן מטמאה: והשתא לפ"ז ק"ל אהא דמשני רבא ר' יוסי הגלילי היא דממה נפשך האיך ס"ל לרבא אי ס"ל כלישנא קמא בפסחים (דף כ"ג) הנ"ל דר' יוסי הגלילי סובר דג"ה אסור בהנאה א"כ תקשה אמאי חייל לדידיה איסור עולה ושור הנסקל על איסור גיד דהא ל"ל משום דעולה ושור הנסקל הוי כולל בחמור מחמת דאסורים בהנאה דהא כיון דלריה"ג גיד ג"כ אסור בהנאה א"כ הא לא איתוספו מצד האיסור דעולה ושור הנסקל שום חומרא על הגיד כיון דמעיקרא היה הגיד ג"כ אסור בהנאה ואי ס"ל לרבא כתי' השני בפסחים הנ"ל דריה"ג סובר דג"ה מותר בהנאה משום דיליף בק"ו מחלב ג"כ קשה דהא קשה קושיית הגמ' שם דהאיך מצי ריה"ג למילף מחלב דמה לחלב שכן קיל שהותר מכללו אצל חיה וע"כ צ"ל כתי' הגמ' דריה"ג סובר דזה לא חשיב קולא לגבי חלב מה דאישתרי לגבי חיה כיון דבבהמה לא אישתרי וא"כ הא תקשה לריה"ג קושיית התוס' דיבמות הנ"ל דאמאי חייל נבלה על חלב הא הוי קל על חמור דהא לדידיה ליכא לשנויי כתי' הראשון דחלב מיקרי קל מצד דהותר מכללו דהא לריה"ג לא חשיב חלב הותר מכללו וע"כ צ"ל כתירוץ השני דנבלה מיקרי חמור משום דמטמאה א"כ כיון דמוכרחין לומר אליבא דריה"ג דנבלה מיקרי חמור אם כן תקשה בהיפוך אמאי אינו חל איסור