פורת יוסף (שלופר) קכח

והנה הפר"ד הביא המדרש שאלו היה משה רבינו נכנס לארץ ישראל לא היה נחרב הבית המקדש עי"ש [ועי' מה שביאר ע"ז מו"ח הגאון בנחלת יהושע דרוש י"ב, עי"ש] וא"כ א"ש דלכך לא נכנס משה לא"י משום דאם היה נכנס לארץ ישראל לא היה נחרב הבית המקדש ולא היו יכולין דור המדבר לבוא לארץ משום השבועה שנשבע הקב"ה אם יבואון אל מנוחתי לכך הוכרח משה למות בח"ל כדי שיחרב הבית ויהיו יכולין דור המדבר לכנוס לארץ משום דלמנוחה זו אינם באין אבל באין הם למנוחה אחרת [ובדרושי הארכתי בזה ואכ"מ]: טו אמנם זהו תליא בהא דהנה המ"ל ברמב"ם (פ"ח מה' גירושין) הקשה על המדרש לפי מה דמבואר ברשב"א בגיטין (דף כ') שהקשה אהא דתנן ה"ז גיטך ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם דאין זה כריתות דהא אפשר דיפול הבית בחייה וה"ל כריתות ותי' דאעפ"י שנסתר הבית לא אמרינן בכי הא נפל אזדא דדווקא גבי שוכר אמרינן נפל אזדא דלדירה שכרה ולא להיות בה כשתחרב אבל לענין איסור לילך לבית אביה בזה אף כשתחרב הבית אסורה לכנס דאפי' דריסת הרגל אסור עליה דבין שיהיה הבית כמו שהיה בשעת תנאו או שנפל לאחר מכאן לעולם אסורה בו שכניסת קרקע אסור עליה והארץ לעולם עומדת וכן נראה מהתוספתא כו' עכ"ל והשתא תקשה דמאי פעולה במאי שסתר הבהמ"ק כיון דאף אם נפל הבית נמי אסורים לכנס: ותירץ מו"ח הגאון בס' אבי הנחל (דרוש כ"ד) דאף לדעת הרשב"א דס"ל דאף אם נפל הבית נמי אסור לכנס היינו דווקא בסתם בית משום דהא דאמרינן דכיון דנפל אזדא ליה אינו שייך רק במחיצות אבל לא בקרקע דהארץ לעולם עומדת אבל בקדושת המקדש אי אמרינן שנסתלקה הקדושה מעת שנסתלקו המחיצות ובטלה הקדושה וזר אינו חייב כרת על הכניסה א"כ נעשה שינוי בהקרקע והראיה שזר אינו נענש אם נכנס א"כ סתירת המחיצות שייך לקרקע נמי ועי' בזבחים (דף כ"ד) כי קידש דוד, רצפה עליונה כו' לעולם פשיטא לי' דעד ארעא דתהומא קידש וא"כ אי אמרינן דבלא מחיצות בטלה הקדושה א"כ יצטרך אח"כ לקדושה אחרת א"כ הוי התחדשות בקרקע המקדש גופא וע"כ י"ל דהא דאיתא במדרש הנ"ל רב ביבי אמר בשם ריב"ל למלך שכעס על בנו כו' הוא משום דריב"ל אזיל לטעמי' דאיתא בירושלמי (פ"ג דמ"ש) אמר ר' זעירא ר"ח ור"י וריב"ל עלו לירושלים ונתמנו להם פירות ובקשו לפדותן בגבולין כו' סבא הוי סבר מימר רואין את המחיצות כאילו הם עולות ואילין רבנן סברי לא רואין את המחיצות כאילו הן עולות וא"כ כיון דריב"ל סבר דאין רואין את המחיצות כאילו הם עולות ומכי נטלו המחיצות בטלה הקדושה וע"כ שרי לפדותם אפי' בירושלים דאעפ"י דכתיב כי ירחק ממך המקום והמקום הא לא נשתנה אך מכיון שנטלו המחיצות קרינן בי' כי ירחק ממך המקום א"כ הוי השתנות במקום עצמו וע"כ כשיבנו המחיצות אחר כך הוי התחדשות אפי' לקרקע המקדש גופא עכ"ד: אמנם זהו דווקא אי נימא דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא אבל אי נימא דקידשה לעתיד לבוא א"כ הא לא פקע הקדושה מן הארץ ולא נעשה שינוי בהקרקע א"כ הא אף אם נחרב הבית ג"כ אין יכולין דור המדבר לכנס לארץ א"כ תקשה דאמאי לא זכה משה לכנוס לארץ וע"כ צ"ל אי נימא כר' אמי דאין מיתה בלא חטא דמשה לא מת והא שלא נכנס לארץ הוא עבור החטא של מי מריבה: והשתא א"ש הא דהעיד ר"ע אז ישיר לפי מה שביארתי דלפ"ז מוכח דס"ל לר"ע דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל ואיתא בשבועות (דף ט"ו) תניא ר"א אומר אם נאמר מקדש למה נאמר משכן ואם נאמר משכן למה נאמר מקדש אלו נאמר משכן ולא נאמר מקדש הייתי אומר על משכן יהא חייב שהרי משוח בשמן המשחה ועל מקדש לא יהא חייב ואם נאמר מקדש ולא נאמר משכן הייתי אומר על מקדש יהא חייב שהרי קדושתו קדושת עולם ועל משכן לא יהא חייב לכך נאמר משכן ומקדש ופר"שי קדושת עולם שאין אחריה היתר במות הרי דמוכח מזה דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל דאל"כ עדיין תקשה דלכתוב מקדש ולא לכתוב משכן דגם במקדש יש אחריה היתר במות וע"כ דקדושה ראשונה קידשה לע"ל: אך יש לדחות דמשכחת לה מעלה אחרת במקדש משא"כ במשכן דגרסינן בזבחים (דף ק"א) אהא דקאמר רב משה רבינו כה"ג היה מיתיבי לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל אם נאמרו קדשי קדשים למה נאמר קדשים קלים ואם נאמרו קדשים קלים למה נאמר ק"ק אילו לא נאמר קדשים קלים הייתי אומר בק"ק הוא דיאכל שהרי הותר לזר ולהן קדשים קלים לא יאכל ואלו לא נאמרו ק"ק הייתי אומר בקדשים קלים הוא דיאכל שהם קלים בקדשי קדשים לא יאכל לכך נאמר קדשי קדשים קתני מיהת שהרי הותרו לזר ולהן לאו משה ומפרש רש"י שאכל קדשי קדשים בשבעת ימי המילואים והשתא אם חשבינן זה לקולא מה שהותרו אכילת קדשים למשה אי משה זר היה אף שאין אלו הקדשי קדשים של דורות מ"מ כיון שגם זה קדשי קדשים נחשב זה לגריעותא מכש"כ שזהו מיחשב לקולא במשכן נגד מקדש שהותר במשכן עבודת זר והיינו אותו המשכן עצמו ובמקדש לא הותר עבודת זר אף בשבעת ימי חנוכתו בימי שלמה א"כ אף א"נ דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל צריך ג"כ לומר משכן ומקדש דאלו נאמר מקדש היתי אומר על מקדש יהא חייב שלא הותר לזר אבל משכן שהותר לזר למשה לא יהי' חייב: אמנם זהו דווקא אם משה זר היה אבל א"נ דמשה כהן היה א"כ לא מצינו שום קולא במקדש נגד משכן וע"כ צ"ל דס"ל דמשה זר היה אמנם ע"ז ק"ל משעיר החטאת אשר דרש משה והנה שורף ומבואר בזבחים (דף ק"א) דר"נ סובר דמפני אנינות שרפוה וישמע משה וייטב בעיניו ואם משה זר היה מדוע לא אכלו החטאת יבוא עשה דאכילת קדשים וידחה הל"ת דאנינות ואין ראיה מקדשי דורות שכבר היו כהנים הרבה אבל כאן שכל הכהנים אוננים היו ידחה העשה להל"ת. בשלמא אי משה כהן היה אלא שטרוד בשכינה היה כמבואר בזבחים (שם) א"כ הם לא יכלו לאכול כי יוכל העשה להתקיים ע"י משה ומשה לא בא לאכול מטרדתו ע"כ נשרף אבל אם משה זר הי' מדוע שורף בשלמא לשיטת רבא בזבחים (דף צ"ז) דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ניחא אבל לרב אשי דמשני שם יקדש עשה הוא אלמא דס"ל דעשה דוחה ל"ת שבמקדש תקשה: טז והנ"ל ליישב דלא שייך לומר בזה דליתי עשה דאכילת קדשים וידחה לל"ת דאנינות לפי שיטת הט"א דיש שאלה בהקדש אף לאחר שחיטה וזריקה א"כ הא העשה דאכילת קדשים קיל דישנו בשאלה דהא אם ישאל על הקדישו ויתהוה חולין למפרע אין שום מצוה באכילתן ויכול להתבטל המ"ע דאכילה ע"י שאלה אבל האיסור שמונח על החתיכה שלא לאוכלו אינו יכול להתבעל דהא אף אם ישאל על הקדישו ויתהוה חולין למפרע ויהא מותר באכילה מצד אנינות אעפ"כ תהיה שוב אסורה באכילה מצד חולין שנשחטו בעזרה ועי' ברש"י בפסחים (דף כ"ב) דאף למ"ד דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא היינו לענין איסור שחיטתו אבל באכילה אסור מדאורייתא וא"כ כיון דהאיסור אכילה שמונח על החתיכה א"א להתבטל דאף אם ישאל על הקדישו ג"כ תהיה אסורה באכילה רק דכעת היא אסורה באכילה מצד אנינות ואם ישאל על הקדישו תהיה אסורה משום חולין בעזרה אבל לענין עצם איסור אכילתה אין שום נ"מ דבין כך ובין כך אסורה באכילה והמ"ע דאכילת קדשים שמונח על הגברא לאיכלו יכול להתבטל ע"י שאלה אין עשה דישנו בשאלה דוחה לל"ת שאינו בשאלה: