פורת יוסף (שלופר) קכז

זכייה אבל במקום דבעינן שליחות לא מהני שליחות בקדשים לכן איצטריך קרא דושחטו אותו: אמנם הך תירוצא הוא רק אם נימא כשיטת התוס' דלאחר שחיטה וזריקה לא מהני שאלה אבל לפי מה דהאריך הט"א בר"ה (דף כ"ח) להוכיח דיש שאלה בהקדש אף לאחר שחיטה וזריקה דלא כשיטת התוס' א"כ הא אינו מוציא כלל בשחיטתו מרשות הבעלים כיון דאף לאחר שחיטה ג"כ ישנו בשאלה א"כ תקשה ל"ל הקרי דושחטו אותו ת"ל מפרו של אהרן דהא כמו דאצל פרו של אהרן מהני מטעם זכייה כן ה"נ יהא מהני בכל הקרבנות מטעם זכייה וע"כ הא צ"ל כתי' התוס' א"כ מוכח דשיעבודא לאו דאורייתא: יג ומעתה א"ש הא דהעיד ר"ע אז ישיר משה וגו' לאמר ומה ת"ל לאמר מלמד שהיו ישראל עונין על כל דבר אחריו של משה כקורין את ההלל והוא דאיתא בסוטה (דף י"ג) תניא ר"א הגדול אומר שנים עשר מיל על שנים עשר מיל ב"ק משמיע ואומר וימת משה ספרא רבא דישראל וי"א לא מת משה כתיב הכא וימת שם וכתיב התם ויהי שם עם ה' מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש וק"ל להך מ"ד דמשה לא מת א"כ תקשה הא איתא בסנהדרין (דף צ"א) תניא אר"מ מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית המתים מן התורה פי' דלכך כתיב ישיר ולא כתיב שר אף דלפי משפט הלשון הדבר הוא עבר ולא עתיד א"כ ה"ל למכתב שר משום דקמ"ל הקרא דלהבא כשיבוא משיח צדקינו ישיר ג"כ משה עם ישראל את השירה הזאת להורות על תחיית המתים והשתא אי נימא דמשה לא מת א"כ הא אינו מוכח תחיית המתים וא"כ למאי שינה הכתוב וכתב בלשון עתיד ישיר כיון דאף השתא דכתיב ישיר ג"כ אינו מוכח תחיית המתים דהא כל עיקר הילפותא לתחה"מ הוא ממשה דהאיך ישיר משה לעתיד וע"כ דעתיד לחיות דמבני ישראל ליכא ילפותא דהא אותן הישראלים שיהיו אי"ה בעת ביאת משיח המה בוודאי ישירו את השירה הזאת ג"כ לה' וגם המה קרואים בני ישראל ומנ"ל דהקרא קאי על אותן בני ישראל שהיו בעת יציאת מצרים שהמה ישירו לעתיד כיון דיכולין לפרש דקאי על אותן בני ישראל שיהיו באותו הדור וע"כ דכל עיקר ההוכחה הוא ממשה דהאיך ישיר משה לעתיד אם לא דנימא דעתיד לחיות והשתא אי נימא דמשה לא מת א"כ הא אף ממשה ג"כ אינו מוכח תחה"מ אף השתא דכתיב ישיר א"כ למאי כתביה קרא ישיר ה"ל למיכתב שר כמשפט הלשון כיון דבין כך ובין כך אינו מוכח מכאן תחה"מ: והנ"ל ליישב דאיתא במדרש (פ' בשלח) כשיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקב"ה א"ל הקב"ה יקדימו בני תחלה כו' ולמה כך אמר הקב"ה למלאכים לא מפני שאני מפיל אתכם שיקדימו תחלה אלא מפני שבשר ודם יאמר תחלה עד שלא ימות אחד מהם אבל אתם כ"ז שאתם מבקשים אתם חיים וקיימים עכ"ל המדרש ולפ"ז אם משה לא מת ה"ל לישראל להקדים שירה לפני משה עד שלא ימות אחד מהם אבל משה חי וקיים וא"כ מדוע כתיב משה ברישא והדר בני ישראל אע"כ דגם על בני ישראל קאי הלשון עתיד דמלת ישיר ולעתיד יחיו גם בני ישראל ותו ל"ק שיאמרו בני ישראל תחלה עד שלא ימות א' מהם דהא אמרינן העומדים בתחיית המתים אינם חוזרין לעפרן וא"כ מוכח שפיר תחה"מ אף להך מ"ד דמשה לא מת לכך כתיב ישיר להורות תחה"מ: אמנם הך תירוצא תליא בהא דפליגי ר"ע ור"נ בסוטה (דף ל') כיצד אמרו שירה דר"ע סובר דהיו אומרים שירה כגדול המקרא את ההלל והן עונין אחריו ראשי פרקים משה אמר אשירה לה' והם אומרים אשירה לה' משה אמר כי גאה נאה והם אומרים אשירה לה' ר' נחמיה אומר כסופר הפורס על שמע בבה"כ שהוא פותח תחלה והן עונין אחריו ראשי פרקים [ומפרש רש"י והן עונין אחריו וכך שרתה רוח הקודש על כולם וכוונו יחד את השירה ככתבה עכ"ל] במאי קמיפלגי ר"ע סבר לאמר אמילתא קמייתא קאי שעונין תמיד אשירה לה' ור"נ סבר ויאמרו דאמר כולהו בהדי הדדי לאמר דפתח משה ברישא כו' עי"ש: ומעתה הך תירוצא תליא בהא דאי נימא כר"ע דאמרו שירה כגדול המקרא את ההלל דלא שרתה רוה"ק על כולם ליכא להוכיח תחיית המתים להך מ"ד דמשה לא מת מהא דלא הקדימו הישראל לפני משה דאינהו לא הוי ידעי מאי למימר עד ששמעו מפי משה שאמר ברוה"ק וא"כ קשה למאי כתיב ישיר ולא שר דאף השתא דכתיב ישיר ג"כ אינו מוכח תחה"מ וא"כ ע"כ סובר דמשה מת ומוכח תחה"מ כפשוטו אף אי נימא דתיבת ישיר הנאמר בלשון עתיד לא נאמר אלא על משה לבדו אבל אי נימא כר"נ דשרתה רוה"ק על כולם שפיר י"ל דמשה לא מת ואעפ"כ כתיב ישיר להורות תחה"מ דהא ע"כ דתיבת ישיר הנאמר בלשון עתיד קאי נמי על בני ישראל דאל"כ קשה ה"ל לבני ישראל להקדים לפני משה דהא ידעו גם הם ברוה"ק כל השירה כמשה הרי מבואר דאי נימא כר"ע דאמרו שירה כגדול המקרא את ההלל מוכח דמשה מת דאל"כ קשה למאי כתיב ישיר: יד ואיתא בשבת (דנ"ה) אמר ר"א אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון אין מיתה בלא חטא דכתיב הנפש החוטאת היא תמות כו' מיתיבי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון א"ל מצוה קלה צויתיו ועבר עליה א"ל והלא משה ואהרן שקיימו את כל התורה כולה ומתו א"ל מקרה אחד לצדיק ולרשע כו' הוא דאמר כי האי תנא דתניא רשב"א אומר אף משה ואהרן בחטאם מתו שנאמר יען לא האמנתם בי הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם לפטור מן העולם וכתב ע"ז המהרש"א בח"א ולמ"ד שמתו בלא חטא מפרש לה להאי קרא יען לא האמנתם בי לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ וגו' הא האמנתם בי זכיתם להכניסם לא"י אבל אין זה כדאי להיות מתים אי לאו דיש מיתה בלא חטא: והנה לכאורה קשה לרשב"א דמפ' דהאי לכן לא תביאו את הקהל הזה הוא לעונש מיתה א"כ אמאי לא זכה משה ליכנס לא"י דל"ל דמחמת האי חטא דמי מריבה נגזר עליו שלא יכנוס לארץ ג"כ הא אנן קיי"ל כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות אם כן הא כיון דנגזר עליה עבור זה העון מיתה א"כ אמאי נענש ג"כ עבור זה שלא יכנוס לארץ בשלמא אי נימא דיש מיתה בלא חטא אם כן הא העונש דמיתה לא הוי בשביל החטא דבלא"ה מוכרח למות בעטיו של נחש א"כ שפיר י"ל דנגזר עליו שלא יכנוס לארץ עבור החטא של מי מריבה אבל אי נימא דאין מיתה בלא חטא רק דמחמת החטא נגזר עליו מיתה א"כ הא א"א לחייבו עבור זה החטא משום שתי רשעיות: והנ"ל ליישב די"ל הא דמשה לא זכה לכנוס לארץ הוא שלא מחמת חטא רק מטעם אחר דאיתא במדרש קהלת [ע"פ גם במדעך] וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע וגו' ר' אבהו בשם ר' תחליפא חמיו כתיב אשר נשבעתי באפי אמר הקב"ה באפי נשבעתי וחוזרני בי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים הם למנוחה אחרת רב ביבי בשם ריב"ל אמר למלך שכעס על בנו והוציא ודוחפו חוץ לפלטין שלו ונשבע שלא יכניסו לבנו לפלטין מה עשה היתה בנויה וסתרוה וחזר ובנאה והכניסו נמצא מכניס בנו ומקיים שבועתו כך אמר הקב"ה באפי נשבעתי וחוזרני בי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים הם למנוחה אחרת עכ"ל: