פורת יוסף (שלופר) קכו

היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ואי כתב רחמנא באפריש לחוד לא הוה ידעינן באמר דהוי אמינא דיבוריה לאו כלום הוא קמ"ל : והנה לכאורה ק"ל בהא דפריך הגמ' ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך ל"ל מיקריב אותו נפקא הא האי קרא דיקריב אותו גבי עולה הוא דכתיב ר"פ ויקרא ובוודאי דאין ללמוד חטאת מעולה לענין כפייה כאשר באמת גם לפי המסקנא אשתני דינם דבחייבי עולה תמיד ממשכנין משא"כ בחטאת וכדתנן במשנה דערכין חייבי חטאות אין ממשכנין אותן ואיצטריך האי קרא דועשית דקאי נמי על חטאות ואשמות דמרבינן מהאי קרא דמוצא שפתיך וע"כ צ"ל דקושיית הגמ' לא קאי דלא לכתוב ועשית דהאי קרא איצטריך בשביל חטאת רק דקשה להיפוך קרא דיקריב אותו ל"ל בעולה דכבר נלמוד גם בעולה מהך קרא דועשית מאחר דבהאי קרא דמוצא שפתיך אתרבי גם עולה ובהיות כן לפי מה דמשני הגמרא דהני תרי קראי קיימי חד על אמר ולא אפריש וחד על אפריש ולא אקריב א"כ הא רק גבי עולה הוא דאית לן תרי קראי אבל גבי חטאת דלא נתרבה כ"א מקרא דועשית לחוד לא נתרבה אלא באמר לחוד או באפריש לחוד ועדיין לא ידעינן הי מנייהו אתרבו בחטאת לענין כפייה: והנ"ל ליישב בפשיטות דכיון דקראי סתמא כתיב ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך והאי קרא יכולין לפרש הן על אמר ולא אפריש והן על אפריש ולא אקריב דהא לא מסיימי קראי איזה קרא קאי על אמר ולא אפריש ואיזה קאי על אפריש ולא אקריב א"כ בוודאי כוונה תורה דעל שניהם בין באמר ולא אפריש ובין באפריש ולא אקריב כופין אותו דאל"כ למאי כתביה רחמנא האי ועשית כיון דאף השתא דכתיב ועשית ג"כ לא ידעינן על איזה מהם כופין א"כ מאי נלמוד מהקרא וע"כ דבאמת הקרא קאי על שניהם: אמנם זהו דווקא א"נ דשעבודא דאורייתא אבל א"נ דשעבודא לאו דאורייתא א"כ הא מסיימי קראי דאיתא בר"ה שם בעי ר"ז יורש מהו בבל תאחר כו' ת"ש דתני ר"ח מעמך פרט ליורש וכתבו התוס' שם בד"ה יורש דלמ"ד שעבודא לאו דאורייתא מיירי שהפרישה מחיים ולמ"ד דאורייתא אעפ"י שלא הפרישה מחיים עי"ש הרי דלמ"ד שעבודא לאו דאורייתא ע"כ צ"ל דהאי קרא דכי תדור נדר מיירי באפריש מאחר דבהאי קרא כתיב מעמך פרט ליורש דלא משכחת ליה אלא באפריש וא"כ האי קרא דמוצא שפתיך ע"כ מיירי באמר ולא אפריש וא"כ הא דכתיב בהאי קרא דמוצא שפתיך ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך הוא רק באמר ולא אפריש אבל אפריש ולא אקריב אין כופין גבי חטאת כיון דלא כתיב ביה קרא לאפריש ולא אקריב: והשתא א"ש הא דתירצו התוס' דשאני פר של אהרן דהוי חטאת ואין כופין אותו די"ל דקאי להך מ"ד דס"ל שעבודא ל"ד וע"כ מיירי קרא דמוצא שפתיך באמר ולא אפריש א"כ לא נשמע בחטאת היכא דאפריש דממשכנין אותו כלל והרי הכא, גבי פר של אהרן כבר הוא מופרש ועומד וכבר התוודה עליו א"כ שפיר ה"א דדווקא גבי חטאת כמו בפרו של אהרן דמיירי באפריש הוא דעושה שליח הואיל דאין כופין אותו בכה"ג כלל ובדידיה תליא מילתא אבל בעולה ופסח דכופין אותו ה"א דאינו יכול לעשות שליח לכך איצטריך קרא דושחטו אותו לרבות שליח בקדשים והא דמבואר בתוס' ר"ה הנ"ל דבחטאת כופין לאחר שעבר בב"ת הוא למ"ד דשיעבודא דאורייתא א"כ כיון דלא מסיימי הקרא דמוצא שפתיך במאי מיירי והקרא סתמא כתיב ע"כ דקאי בין אאמר ולא אפריש ובין אאפריש ולא אקריב דאל"כ למאי כתביה רחמנא [דזהו דוחק לומר דיכתוב הקרא סתם ויסמוך אמאי דקשה ל"ל קרא דושחטו איתו דנילף מפרו של אהרן וע"כ דבחטאת אין ממשכנין דזהו דברים דחויים שא"א לאומרן דהתורה יסמוך על הוכחה כזה וע"כ דכוונת התורה דבאמת בתרוייהו כופין וכעין זה מבואר בא"ח]. יב אך לפ"ז תשאר קושיית התוס' למ"ד דש"ד א"כ ל"ל קרא דושחטו ת"ל מפרו של אהרן דהא לדידי' גם בחטאת כופין והנ"ל דלמ"ד דש"ד יש ליישב קושיית התוס' באופן אחר דלכאורה קשה לשיטת הפוסקים דס"ל דזכייה מהני אף במקום שאינו יכול לעשות שליח כגון בקטן דאף דא"י לעשות שליח אעפ"כ זכין לקטן מדאורייתא דזכייה עדיף משליחות א"כ מאי פריך הגמרא שליחות בקדשים מנ"ל הא אף דלא ידעינן שליחות בקדשים אעפ"כ הא יכול לשחוט קרבן חבירו אף בלא שליחות מצד זכייה דכיון שהוא מופרש ועומד בוודאי זכות גמור הוא להבעלים שישחטו עבורו הקרבן וזכייה עדיף משליחות לכך מצי לשחוט עבורו אף דל"ל קרא על שליחות ומאי פריך הגמרא: והנ"ל ליישב דהגמ' פריך שפיר לפי מה דמבואר במרכבת המשנה (פ"ו מה' גירושין) דלא שייך זכות רק במזכין חפץ לפלוני ולא בנוטלין חפץ שלא מדעתו בתורת זכות דלהוציא מרשות הנותן לא מהני זכייה וכן האריך להוכיח מו"ח הגאון בעמק יהושע (סי' כ"א) עי"ש בדבריו הנחמדים (ובמ"א הארכתי בזה] וא"כ א"ש דל"ל דיכול לשחוט קרבן של חבירו מטעם זכייה משום דהא אנן קיי"ל דיש שאלה בהקדש ובתוס' כריתות (דף י"ג) מבואר דהקשו אהא דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד וא"ת אמאי לא חשיב ה' כגון נשבע שלא יאכלנו ואכלה וי"ל מידי דאיתא בשאלה לא קתני ומוקדשין דתני אע"ג דהוי בשאלה מ"מ השתא שנשחטו ונזרק דמן כהילכתן ליתא בשאלה ומו"ח הגאון בס' אבי הנחל (ד' י"ז) הוכיח דאף לאחר שחיטה לחוד ג"כ לא מהני שאלה מהא דפריך הגמ' בכריתות שם וניתני ה' חטאות ונוקמי כגון דאכל כזית פיגול והשתא א"נ דלא מהני שאלה רק לאחר שחיטה וזריקה א"כ מאי פריך הגמ' וניתני פיגול הא כיון דפיגל בזריקתו א"כ הא לא נזרק דמו כהילכתו ומהני שאלה ומילתא דאיתא בשאלה לא קתני וע"כ דלאו דווקא נשחט ונזרק אלא אפילו ע"י שחיטה לחוד ג"כ לא מהני שאלה וע"י בקצה"ח (סי' ת'): וא"כ כיון דקודם שחיטה היו יכולין הבעלים לשאול על הקדישן ולאחר שחיטה לא מהני שאלה א"כ הא ע"י שחיטתו מוציא הדבר מרשות הבעלים דאינם יכולין לשאול עוד ולהוציא מרשות הנותן הא לא מהני זכייה לכך מוכרחין למילף דמהני שליחות בקדשים ויכול לשחוט מטעם שליחות א"כ כ"ז בכל הקרבנות אבל בפרו של אהרן לפי מה דמבואר ביומא (דף נ"א) בפר כה"ג דאפקורי אפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים דאל"כ האיך מתכפרין ופי' רש"י התם דאפקרי' רחמנא להכפרה והרמב"ם (פ"ה מה' יוה"כ) כתב דהתורה הפקירה ממונו לכל אחיו הכהנים: וי"ל דרש"י מיירי שם למאן דס"ל התם דפר יוה"כ קרבן יחיד הוי אבל לפי מה דפסקינן דפר של יוה"כ קרבן שותפין הוי א"כ יש להם חלק בגוף הקרבן משום דהתורה הפקירה ממונו לאחיו הכהנים ומוכח ממש"כ הרמב"ם דהפקירה לממונו דע"כ נקנה הפר לאחיו הכהנים אף קודם שהקדיש דלאחר שהקדישו איגלאי מילתא למפרע דלאותו הפר שיקדיש הכה"ג הפקירו רחמנא דהא אחר שהקדישו אין להכהן זכות ממון כלל בו אלא זכות כפרה לבד וע"כ מוכח דאמרינן דאיגלאי מילתא למפרע כנ"ל דהתורה הפקירה לאותו הפר שיקדיש הכהן להבא וא"כ כיון דאפקרי' רחמנא לממונו של כה"ג לאחיו הכהנים א"כ הא לא מצי שאיל הכה"ג על הקדש של הפר דהא נקנה לציבור ולא מצי שאיל על הקדש של אחר וכיון דאף קודם שחיטה ליתא בשאלה א"כ הא שוב יכולין לשוחטו עבורו מטעם זכייה דהא ליכא בזה הוצאה מרשות הבעלים כיון דאף קודם שחיטה ג"כ ליתניהו בשאלה ואינו מוכח כלל מזה דמהני שליחות דהא דמהני בפרו של אהרן הוא רק מטעם