פורת יוסף (שלופר) קכג

וגרסינן בסנהדרין (דף פ"א) תניא כיצד אמר ר"י נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו חמותו ונעשית א"א נידון בחמותו א"א ונעשית חמותו נידון באשת איש משום דאין איסור חמותו חייל על איסור אשת איש [וזהו אף לדידן דקיי"ל דאיסור חל על איסור בכולל ובמוסיף אעפ"כ מבואר באחרונים דמוסיף בשני שמות לא חייל דלא כשיטת התוס' ביבמות (דף ל"ב)]. והשתא א"ש דמשכחת לה שהוא יהא נידון במיתה הקלה והיא בחמורה אף שלא בבת כהן ובועלה כגון אם אחד קידש אשה בימי נדותה ושוב בימי נדותה נתקדש בתה לאיש אחר ואח"כ בא על חמותו לאחר שנטהרה א"כ הבועל אינו מחויב שרפה משום חמותו משום דהא קודם שקידש את בתה כבר נאסרה עליו משום א"א וא"כ אינו חל איסור חמותו על איסור א"א דקדים אבל לגבי הנבעלת שפיר חייל עלה איסור חמותו לחייבה שרפה משום דהא קודם שנטהרה מנדותה לא היה חל עלה איסור א"א משום דאין איסור חל על איסור כנ"ל וא"כ אימתי חל לגבי דידה האיסור א"א כשנטהרה מנדותה דאז פקע האיסור נדה אתי אסור א"א וחייל א"כ הא שוב בעת חלות האיסור א"א כבר נתקדשה מקודם בתה א"כ אף דהאיסור חמותו ג"כ לא היה חל לגבי דידה משום דהא היתה אסורה משום נדה מ"מ כשנטהרה מנדותה א"כ הא שוב הוי איסור בת אחת האיסור א"א ואיסור חמותו דחלין שניהם בב"א דמעיקרא הא לא היה חל עלה לא איסור א"א ולא איסור חמותו ובאיסור ב"א כ"ע מודים דחלין שני האיסורים ועי' בתוס' יבמות (דף ל"ג) בד"ה בר קפרא א"כ הנבעלת מחוייבת שרפה משום חמותו אבל הבועל פטור משום חמותו ואינו מחויב אלא חנק משום א"א וה"א דהקרא דלאחיו קאי על זה דאם העידו עדים בכה"ג והוזמו דאינן מחוייבים שרפה כמיתת הנבעלת רק דמחויבים חנק כמיתת הבועל אבל בבת כהן ה"א דגם הבועל היה נידון בסנהדרין בשרפה לכך איצטריך הקרא דהיא להורות דבב"כ פטור היה הבועל משרפה אבל לעולם י"ל דבמעכשיו ולאחר שלשים יום אין קדושי כולן תופסין בה: ה אך לפי מה דמבואר ברמ"ע (בסי' קכ"ג) דזה לא מיקרי איסור מוסיף מצד מה שניתוסף עלה איסור לב"נ משום דב"נ וישראל חלוקים זה מזה וסוף סוף לישראל לא ניתוסף שום איסור נסתרה הך תירוצא דהא אף לגבי הבועל אינו חייב עלה משום א"א אם בא עליה בנדותה משום דאין איסור א"א חל על איסור נדה דא"ל דאיסור א"א הוי איסור מוסיף, משום שניתוסף עלה איסור לב"נ ז"א כיון דלישראל לא ניתוסף עליה שום איסור מצד האיסור א"א לא מיחשב מוסיף מצד מה שניתוסף עלה איסור לב"נ: ולענ"ד שיטת הרמ"ע הוא שיטה המחוורת בש"ס דהנה התוס' בחולין (דף ק"ב) בד"ה מר סבר הקשו אהא דקאמר הגמ' דר"י סובר דבהמה בחייה לאיברים עומדת ואיסור אבר ואיסור טרפה בהדדי קא אתי משמע דאי לאו לאיברים עומדת דאיסור טרפה קדים לא אתי איסור אבר וחייל עלה אע"ג דאיסור מוסיף הוא דאסור לב"נ ותימא דבשבועות (דף כ"ב) וביומא (דף ע"ג) גבי שבועה שלא אוכל נבלות וטרפות קאמר ר' יוחנן בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים אלמא ס"ל איסור כולל וא"כ כ"ש איסור מוסיף כדמוכח ביבמות (דף ל"ב) וי"ל אע"ג שפירש ר' יוחנן מתניתן דהתם בכולל לדידיה לא ס"ל הכי עכ"ל והנה כל מעיין ישפוט בצדק אשר דברי רבותינו בעלי התוס' דחוקים המה לענ"ד דזה לשון הגמרא בשבועות (דף כ"ב) שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטרפות חייב ואמאי מושבע ועומד מהר סיני הוא רב ושמואל ור"י דאמרי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורין ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא במפרש ח"ש ואליבי' דרבנן או בסתם ואליביה דר"ע דאמר אדם אוסר עצמו בכ"ש בשלמא ר"י לא אמר כר"ל דמוקים לה למתניתן כדברי הכל כו': והשתא איך נימא דהא דמשני ר"י בכולל דברים המותרים לדידי' לא ס"ל הכי וס"ל להילכתא דאף באיסור מוסיף ג"כ אין איסור חע"א א"כ מאי קאמר הגמ' דלכך לא משני ר"י כר"ל משום דמוקים לה כדברי הכל הא אדרבא עדיפא לן לאוקמי במפרש ח"ש בכדי שלא נצטרך לאוקמי מתניתן דלא כהילכתא אבל לשיטת הרמ"ע ניחא דאבמ"ה לא חשיב כלל איסור מוסיף לישראל במה שניתוסף עלה מצד האיסור אבמ"ה איסור לב"נ לכך מוכרחים לומר דר' יוחנן דס"ל דחייב שתים דבהמה בחייה לאיברים עומדת והוי איסור בת אחת אבל באמת מודה ר' יוחנן באיסור כולל ומוסיף]: ו והנ"ל דלר"ע לשיטתו מוכח כשיטת הרמ"ע דזה לא מיקרי מוסיף במה שניתוסף עלה איסור לב"נ והוא דאיתא בזבחים (דף ע') חלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלהו למאי הילכתא אמר רבא התורה אמרה יבוא איסור נבלה ויחול על איסור חלב יבוא איסור טרפה ויחול על איסור חלב והקשו התוס' תימא למאן דא"ל איסור מוסיף ל"ל קרא וכ"ת מהכא יליף בעלמא, שא"ה דאיסור חלב קיל הוא דהותר מכללו ולכך אתי איסור נבלה וחייל עליה עכ"ל והנה לכאורה דברי התוס' תמוהים דמה מוסיף יש בנבלה על חלב והא הוי כולל ולא מוסיף ואי משום דמחמת נבלה איתוסף עלה איסורא לגבוה דמעיקרא קודם שנתנבלה היה יכול להקדישנה והויא חזיא לגבוה ועכשיו שנתנבלה שוב לא חזיא לגבוה מיקרי מצד זה איסור מוסיף במה שניתוסף עלה מצד נבלה איסור לגבוה הא לפי מה דמבואר (ברמב"ם פ"ג מה' איסורי המזבח הי"א) נמצאו כל האיסורין למזבח הרי הן י"ד ואלו הן בע"מ ושאינו מן המובחר ומחוסר אבר מבפנים וכלאים וטרפה ויוצא דופן ורובע ונרבע ושהמית האדם הנעבד והמוקצה והאתנן והמחיר מחוסר זמן עכ"ל וזה מבואר בכ"מ בש"ס א"כ הא איצטריך קרא לכה"ג שהיתה הבהמה פסולה למזבח מקודם מחמת הי"ד פסולין הללו דבזה הא כשנתנבלה לא איתוסף עלה איסור לגבוה כיון דמעיקרא קודם שנתנבלה היתה גם כן אסורה לגבוה מחמת הפסולין הללו: אך י"ל דהתוס' מקשו שפיר לפי שיטתם בחולין דאם נאסר מצד האיסור לב"נ מיקרי איסור מוסיף א"כ מקשו שפיר דהא הוי ג"כ איסור נבלה איסור מוסיף על הפסולין הללו לב"נ לפי מה דמבואר בזבחים (דף ק"י) אמר ר"א מנין למחוסר אבר שנאסר לב"נ ת"ל מכל החי מכל בשר אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה ואיתא בתמורה (דף ז') ולת"ק האי לא תקריבו ל"ל מבעי' לי' להאי סד"א הואיל ולא נצטוו ב"נ אלא על מחוסר אברים ל"ש במזבח דידהו ול"ש במזבח דידן קמ"ל אלמא דב"נ לא נצטוו במזבח דידהו רק על מחוסר אבר בלבד אבל שארי הפסולין הנ"ל שחשיב הרמב"ם מותרים לב"נ להקריבם במזבח דידהו וא"כ הא הוי איסור נבלה על איסור חלב איסור מוסיף דמעיקרא קודם שנתנבלה אף שהיתה פסולה מצד רובע ונרבע וכדומה אעפ"כ היתה מותרת לב"נ להקריבם לגבוה במזבח דידהו והשתא שנתנבלה פשיטא דאסורה אף לב"נ דהא כמו דממעטינן מחוסר אבר לב"נ משום דכתיב מכל החי דבעינן שחיין ראשי אברים שלה א"כ היכי שנתנבלה דלא חיה כלל בודאי נתמעט מכל החי דבעינן חי דווקא ואסורה לב"נ א"כ הא הוי נבלה איסור מוסיף לגבוה לב"נ ומקשו התוס' שפיר: וא"ל הא עדיין משכחת לה שהיתה הבהמה מעיקרא קודם שנתנבלה מחוסר אבר דבזה הא כשנתנבלה לא איתוסף עלה איסור כלל אף לב"נ דהא מעיקרא קודם שנתנבלה ג"כ היתה אסורה לב"נ משום מחוסר אבר ע"ז י"ל כתירוץ הגאון מהר"ש בתשו' הגר"ע (סי' ק"ע) דליכא לאוקמא בכה"ג דבזה הא הוי איסור נבלה איסור מוסיף לגבוה אף לישראל והוא: