פורת יוסף (שלופר) יב

אמע"א אמנם זהו דוקא א"נ כרבנן דבשומ"י של אביו הכתוב מדבר אבל א"נ כר"י דבאנוסת אביו הכתוב מדבר אינו מוכח כלל והנה בתוס' לעיל שם (ד' מ"ט) בד"ה ליכתוב מבואר דלר' יהושע דסובר דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ע"כ סובר כרבנן דבשומ"י של אביו הכתוב מדבר וא"כ הא מוכח לר' יהושע לשיטתו דבאיסור מוסיף אחע"א וע"כ צ"ל כרבנן דע"י תערובות אינו מרצה כנ"ל וא"כ מוכח דבע"ח נדחין כנ"ל: וא"ל הא משכחת לה שיהא חל עליו איסור שומ"י של אביו ואיסור דודתו בב"א כגון שהביא שתי שערות אחר שמת דודו ונפלה לפני אביו ליבום דבזה הא באו עליו שני האיסורים בב"א כמבואר ביבמות (דף ל"ד) ואב"ע באיסור ב"א ואליבא דר"ש בשלמא כולהו משכחת לה אלא נדות היכי משכחת לה אמר ר"ע אמר רב בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג לחיובי אינהו ומתוך י"ב לאחר י"ב לחיובי אינהי כן הוא גירסת רש"י ז"א דהנה בנודע ביהודה מה"ת (סי' קנ"ח) האריך להביא שיטת הראשונים שהשיגו בזה על שיטת רש"י דבכל הש"ס מדחיק הגמ' לענין איסור חל ע"א ומדחיק בכולל או במוסיף והשתא הא משכחת לה באיסור ב"א בקטן שנתגדל אלא ע"כ צ"ל כיון שעל החתיכה אינו חל איסור על איסור לגבי בני חיובא גם לזה שנתגדל לא מחייב על האיסור שבא בזה אחר זה קודם שנעשה זה בר חיובא וכן מבואר ברשב"א ע"ש ועי' במרכבת המשנה (בפ"ו מה' גירושין) שהאריך בזה ולחלק יצא בין איסורין שהאיסור הוא על החפץ ובין איסורין אשר הם אכתפא דגברא דהא דאמרינן ביבמות (דף ל"ג) והכא מאי איסור ב"א איכא הכא זר ששימש בשבת כגון דאייתי שתי שערות בשבת דה"ל זרות ושבת בהדי הדדי בע"מ נמי כגון דאייתי שתי שערות ואיטמי דה"ל ליה בע"מ וטומאה בהדי הדדי הוא רק התם דהאיסור לעבודה דזר ושבת ובע"מ וטומאה הוא רק איסור גברא בזה שייך לומר דחל על הגברא האיסורים בב"א מיד שהביא שתי שערות אבל באיסור א"א ונדה דהוי איסורי חפצא אם אינו חל עלה איסור א"א בעת הקדושין משום דמעיקרא היתה אסורה משום נדה תו לא יחול אף בעת שמביא ב"ש דגידולו אינו גורם הוספת איסורים על החפץ ובמ"א הארכתי בזה ואכ"מ]: יב אך יש לדחות די"ל דבאמת אין אחע"א אפי' באיסור מוסיף ונ"מ מהא דאסר הקרא משום שומ"י של אביו בכה"ג דגרסינן בגיטין (דף מ"ג) הדר אוקים רבה בר רב הונא אמורא עלי' ודריש אע"פ שאמרו המקדש חצי אשה אינה מקודשת אבל חצי' שפחה וחצי' בת חורין שנתקדשה קדושיה קדושין מ"ט התם שייר בקנינו הכא לא שייר בקנינו והנה באבני מילואים באה"ע (סי' מ"ב) מבואר דלדידן דקיי"ל דקדושין תופסין בח"ל תפסי קדושין בחצי' שפחה וחצי' ב"ח דהא מבואר בכריתות (דף י"א) איזהו שפחה חרופה כל שחצי' שפחה וחצי' ב"ח דברי ר"ע נמצא מבואר דחצי' שפחה וחצי' ב"ח הבא עליה אינו חייב מיתה רק באשם וכיון דאינו חייבין עליה לא מיתה ולא כרת הוי רק כח"ל דעלמא דקדושין תופסין בח"ל ונקדים עוד הא דאיתא ביבמות (דף ל"ב) בא עלי' חייב עליה משום אשת אח ופריך הגמ' כיון דאיסור אחות אשה לא חייל תתייבם יבומי ומשני דאיסור אחות אשה מיתלי תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל והנה בס' הכריתות (שער ג' סי' קס"ד) מבואר דאין עשה דוחה תרי לאוי והשתא א"ש דנ"מ מהא דאסר הקרא שומ"י של אביו בכה"ג היכא שקידש אחי אביו חצי' שפחה וחצי' ב"ח ומת ונפלה לפני אביו ליבום דבודאי זקוקה ליבום כיון דקדושין תופסין בה [וכן מבואר בחלקת מחוקק באה"ע (סי' מ"ד)] ומת אביו ואח"כ קדשה בנו את דודתו דקדושין שלו תופסין בה אף דאסורה לו משום דודתו אעפ"כ כיון דחצי' שפחה וחצי' ב"ח לא תפסי בה קדושין גמורים להתחייב הבא עלי' מיתה משום א"א רק באשם א"כ לא גרע מח"ל דקדושין תופסין בה וכן מבואר להדי' בפנ"י בגיטין (דף מ"ג) דהקשה דאכתי משכחת לה אשת שני מתים קודם שיחרור כגון שנתקדשה לראובן וחזרה ונתקדשה לשמעון אחיו דקדושי אחיו תופסין בה כיון שאין חייבין על קדושי אחיו רק אשם לא הוי אפי' כחייבי לאוין דקדושין תופסין בה ומתרץ דהא דקיי"ל בעלמא דקדושין תופסין בח"ל היינו ח"ל בעלמא אבל ע"י קדושין בלא"ה לא משכחת קדושין אחר קדושין עיי"ש א"כ זהו דווקא בעודה א"א אבל לאחר שמת דודו שוב תפסי קדושי בן אחיו דהא לא הוי רק ח"ל ומת ונפלה לפני אחיו ליבום א"כ אם לא הית' אסורה משום שומ"י של אביו רק משום דודתו הית' מותרת להתייבם מדאורייתא משום דאתי עשה דיבום ודוחה לאו דדודתו כמבואר ביבמות (דף כ') אבל השתא דאסר רחמנא משום שומ"י של אביו א"כ א"נ דפקע איסור דודתו משום דאתי עשה ודחי לה שוב אתי איסור שומ"י של אביו וחייל עלה כמו שהבאתי הא דיבמות (דף ל"ב) הנ"ל דאף דאין איסור חל על איסור אעפ"כ מיתלי תלי וקאי דאי פקע איסור אשת אח אתי איסור השני וחייל עלה וא"כ לא אתי עשה דיבום לדחות תרי לאוי לאו דדודתו ולאו דשומ"י של אביו משום דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ואסורה להתייבם: יג אבל ז"א דלר' יהושע לשיטתו ע"כ מוכרחין לומר דעשה דוחה קרי לאוי והוא דגרסינן ביבמות (דף ז') דשקיל וטרי הגמ' למילף דעשה דוחה ל"ת שיש בה כרת מהא דתניא לא תבערו אש בכל מושבותיכם מה ת"ל כו' נאמר כאן בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר בכל מושבותיכם מה מושבות האמור להלן בב"ד אף מושבות האמור כאן בב"ד ואמר רחמנא לא תבערו. מאי לאו ר"נ היא דאמר לחלק יצאת וטעמא דכתב רחמנא לא תבערו הא לאו הכי דחי לא ר"י ותהוי נמי ר"י אימור דאמר ר"י הבערה ללאו יצאה הבערה גרידתא הבערה דב"ד בישול פתילה הוא אמר רשב"א האי תנא לא משום דאתי עשה ודחי ל"ת. אלא משום דמייתי מקו"ח ומה עבודה שהיא חמורה ודוחה שבת רציחה דוחה אותה שבת שנדחה מפני עבודה א"ד שיהא רציחה דוחה אותה וא"כ לפ"ז נראה דהאי חקירה אי עשה דוחה תרי לאוי תלי' בהא דא"נ דלכך איצטריך לא תבערו משום דבלא"ה ה"א דאתי עשה ודחי לה א"כ הא מוכח דעשה דוחה תרי לאוי דהא בהבערת ב"כ איכא תרי לאוי לאו דהבערה ולאו דבישול פתילה כדאמרינן ביבמות (שם) מה לי בישול פתילה ומ"ל בישול סממנים ואפ"ה ה"א דדחי אלמא דעשה דוחה תרי לאוי אבל א"נ דלכך אצטריך לא תבערו משום דהוי ילפי' מקו"ח א"כ עדיין י"ל דאין עשה דוחה תרי לאוי רק דהוי ילפינן מעבודה דכמו שעבודה דוחה שבת אף בכמה לאוין בשחיטה ובהקטרה ובמליחת האמורים כן ה"נ תהא הבערת ב"כ דוחה שבת אף בתרי לאוי אבל לעולם אין עשה דוחה תרי לאוי: והנה התו"ש בד"ה ומה הקשו דהיכא רוצה למילף קו"ח הבערת ב"כ מרציחה שדוחה שבת נימא דיו מה רצית' אינו דוחה עבודה אלא בשב ואל תעשה שבת נמי לא תדחה אלא בשב ואל תעשה ותי' דאתי כר"ט דס"ל בב"ק (דף כ"ה) דהיכא דמיפרך קו"ח לא אמרינן דיו והנה בב"ק (שם) גרסינן א"ל ר"פ לאביי והא האי תנא דלא דריש דיו אע"ג דלא מיפרך קו"ח דתניא קרי בזב מנין ודין הוא מה טהור בטהור טמא בטמא טמא בטהור א"ד שיהא טמא בטמא וקא מייתי לה בין למגע בין למשא ואמאי נימא אהני קו"ח למגע אהני דיו לאפוקי משא ומשני דלמגע לא אצטריך קו"ח דלא גרע מגברא טהור כו' ומאן תנא דשמעת לי' דאמר ש"ז של זב מטמא במשא לא ר"א ולא ר' יהושע דתנן ש"ז של זב ר"י אומר מטמא במשא לפי שא"א בלא ציחצוחי זיבה עד כאן לא קאמר ר"י התם אלא שא"א בלא זיבה הא לאו הכי לא וע"כ צ"ל דהטעם דלא יליף ר' יהושע מקו"ח מרוק שש"ז של זב יהא מטמא במשא משום דסובר דאמרינן דיו אפי' היכא דמיפרך קו"ח. וא"כ י"ל דאהני קו"ח למגע ואהני דיו לאפוקי משא [ועי' בתוס' שם ד"ה אלא] וא"כ כיון דר' יהושע סובר כרבנן דר"ט דאמרי' דיו אף היכא דמיפרך קו"ח וא"כ הא לר"י לשיטתו ל"ל דלכך איצטריך האי בכל מושבותיכם משום דה"א למילף קו"ח מרציחה שדוחה שבת ז"א דהא י"ל דיו מה רציחה אינו דוחה עבודה אלא בשוא"ת שבת נמי לא תדחי אלא בשוא"ת כיון דסובר דאף היכא דמיפרך קו"ח אמרינן דיו וע"כ צ"ל כהך תירוצא דלכך איצטריך לא תבערו משום דבלא"ה ה"א דאתי