פורת יוסף (שלופר) יא

רש"י כריתות דף י"ד בד"ה מגו כו' ובד"ה איה"נ עיי"ש] וכיון שכן אף שמצד אזהרת עינוי ביוה"כ מוזהר עליו שלא לאכול אף שלא כד"א אעפ"כ כיון דאיסור יוה"כ אינו אלא איסור גברא כמ"ש לא מיקרי מוסיף מחמת זה רק לגבי גברא אבל לא לגבי איסור חפצא של נבלה ע"כ לא מיקרי איסור אכילה ביוה"כ נגד האיסור שבעצם החתיכה של נבלה שהוא איסור חפצא רק כולל ולא מוסיף ואזדא לסברת הש"א הנ"ל דמזה אינו מוכח רק דר"ש ל"ל כולל אבל לא באיסור מוסיף ובחי' הארכתי בזה לפלפל דבמוסיף דחפצא אף לר"ש חל ואכ"מ]: ט ומעתה לפ"ז נ"ל דבנידון דידן ג"כ י"ל כן דעדיפא לן לומר דקנין הגזלן נתפס בה דבזה אינו מנוע קדושת עולה ג"כ דאף כשיזכה הגזלן יהא חל עלה קדושת הגוף מלומר דאינו חל עלה רק קדושת עולה דבזה יהא מנוע זכיית הגזלן לגמרי דבהקדש אינו חל זכיית הגזלן ועוד לפי מה שביארתי במ"א דגזלן יש לו קנין במקצת בגזילתו אף קודם יאוש להתחייב באונסין וקמה לי' ברשותי' א"כ כיון דאית לי' זכייה במקצת בהחפץ א"כ ממילא כשנתייאש קמה לי' כולי' ברשותו בשלמא אי ה"א דבזכיית הגזלן פקע קדושת עולה בזה הוי אמרינן דקדושת עולה חמיר וחל עלה הקדש עולה ופקע זכיית הגזלן אבל השתא דאף כשיזכה הגזלן ג"כ חל עלה הקדש עולה פשיטא דזכה בה הגזלן מיד שנתייאשו ממנה הבעלים וזה פשוט וברור והשתא לפי יסודי דברינו אלה הא מיושב קושית הגמ' דמשכחת לה שיהא פסול גזול משום מהב"ע אף א"נ דיאוש קונה בכה"ג שחקרתי כגון בבהמה של שני שותפין שהקדיש אחד חציו לעולה ואח"כ גזל זה שהקדיש את חציו החצי השני שהיא חולין מיד השותף ונתייאש השותף דבזה הא כל עיקר קניית הגזלן בחלקו של שותף הוא רק מצד ההקדש שחל עלה אחר קניית הגזלן דבלא"ה לא היה נתפס בה זכיית הגזלן משום דהי' חל עלה הקדש עולה דחמיר רק כיון דאף לבתר זכיית הגזלן ג"כ חל עלה קדושת עולה אמרינן דקנה א"כ הא כל עיקר קניית הגזלן הוא מצד ההקדש שלאח"כ דמטעם זה קנה ה"ל מצוה הבאה בעבירה ופסול להקרבה אף דלא דמי דבשלמא א"נ דיאוש אינה קונה וכל עיקר קניית הגזלן הוא מצד ההקדש דה"ל שינוי השם א"כ כיון דע"י ההקדש נתהווה הקנין שפיר אמרינן דה"ל מהב"ע משא"כ בנ"ד דע"י ההקדש לא נתהוה עצם הקנין דהא קנה אותה ביאוש בעלים לחוד בלא שינוי השם רק דמצד ההקדש שלאח"כ נעשה הדין שיקנה אותה הגזלן ביאוש אבל אין זה סיוע לעצם הקנין אעפ"כ י"ל דגלי קרא בקרבן דאף בכה"ג ג"כ פסול בהקרבה כיון דמצד ההקדש שלאח"כ נעשה הדין שיקנה אותה הגזלן מיחשב ג"כ מצוה הבאה בעבירה משום דמטעם ההקדש נעשה קנין הגזילה ופסליה רחמנא [ואף דהך תירוצא הוא רק לר"ש לשיטתו דס"ל ביומא (דף ס"ג) דבע"ח אינן נדחין א"כ ניחא הא דס"ל דמקרא נדרש לאחריו דאעפ"כ איצטריך לדידי' הקרא דקרבנו אף דיכולין למילף מהקרא דמכם למעט גזול די"ל דאיצטריך קרא דקרבנו בכה"ג שביארתי אבל לרבנן דס"ל דבע"ח נדחין נסתרה הך תירוצא וא"כ תקשה למ"ד דיאוש קונה לרבנן דס"ל דמקרא נדרש לפניו ולאחריו וס"ל דבע"ח נידחין דל"ל הקרא דקרבנו הא יכולין למילף מהקרא דמכם י"ל דרבנן יתרצו כמו שאבאר לקמן מערכה ב' ועוד יש ליישב לרבנן ואכ"מ להאריך בזה]: אמנם הך תירוצא הוא רק אם נימא דבעלי חיים אינם נדחין אבל לר' יוחנן דס"ל בקדושין (דף ז') בהמה של שני שותפין הקדישה חצי' וחזר ולקחה והקדישה קדושה ואינה קריבה ומפרש הגמ' משום דס"ל דבע"ח נדחין נסתרה הך תירוצא דל"ל דהקרא דקרבנו אתי להיכא דגזל בהמה שהקדיש חצי' דא"כ ל"ל קרא למיפסל משום גזול הא בלא"ה מיפסל משום דיחוי: והנ"ל דתלי' בהא דהנה ביומא (דף ס"ד) פליגי בזה רב ור' יוחנן דרב סובר בע"ח אינן נדחין ור' יוחנן סובר בע"ח נדחין ומפ' הגמ' טעמא דרב דיליף מבע"מ עובר בע"מ עובר לאו אע"ג דלא חזי השתא כי הדר מיחזי שפיר דמי ה"נ ל"ש והתם מנ"ל דכתיב משחתם בהם מום בם מום בם הוא דלא ירצו הא עבר מומם ירצו ור"י מיעט רחמנא בהם בהם הוא דכי עבר מומן ירצו הא כל דחויין הואיל ונדחו נדחו ורב ההוא בהם בעינייהו הוא דלא מרצו הא ע"י תערובות מרצו כדתנן אברים תמימים באברים בע"מ ר"א אומר אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כל הראשין כולן וחכ"א אפי' קרבו כולן חוץ מאחד מהן יצא לבית השריפה ואידך נפקא לי' מבם בהם ואידך בם בהם לא דריש נמצא מבואר דהך דינא אי בע"ח נדחין תלי' בפלוגתא דר"א ורבנן דלר"א דסובר דע"י תערובות מרצה י"ל דבע"ח אינן נדחין אבל לרבנן דס"ל דאף ע"י תערובות אינו מרצה א"כ ע"כ צ"ל דהאי בהם אתא להורות דבהם הוא דכי עבר מומן ירצו הא כל דחויין הואיל ונדחו נדחו א"כ כיון דקרא דבהם סתמא כתיב משמע דבשאר דחויין אפי' דיחוי דמעיקרא ובקדושת דמים ג"כ אמרינן בע"ח נדחין והנה לכאורה יש להוכיח כרבנן דר"א דע"י תערובות אינו מרצה דגרסינן בזבחים (דף ע') חלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו למאי הילכתא אמר רבא התורה אמרה יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב יבוא איסור טריפה ויחול על איסור חלב. והקשו התוס' תימא למאן דא"ל איסור מוסיף ל"ל קרא וכ"ת מהכא יליף בעלמא שא"ה דאיסור חלב קל הוא דהותר מכללו ולכך אתי איסור נבלה וחייל עלה: הגרע"א בתשובה (סי' קע"א) תמה על זה דמה מוסיף יש בנבילה על חלב הא הוי כולל ולא מוסיף ואי משום דמחמת נבלה איתוסף איסורא לגבוה הא י"ל דאצטריך קרא בנבלה שהיתה בע"מ מקודם דלא חזי לגבוה ולא איתוסף איסורא כלל לגבוה ותי' ע"ז בנו הגאון דאף בבע"מ מיקרי איסור מוסיף לפי מה דס"ל לר"א דאם נתערבו אברי תמימים באברי בע"מ דאם קרב הראש של אחד מהם יקרבו כל הראשין כולן והנה זהו דווקא בבע"מ דגלי קרא דכתב רחמנא בהם להורות דע"י תערובות מרצה הא בשארי פסולים אינם מרצין ע"י תערובות וא"כ הוי נבלה איסור מוסיף על בע"מ דאיתוסף איסור מצד נבלה לגבי תערובות דמחמת בע"מ אם הי' נתערב באברי תמימים הי' מותרים בהקרבה אבל השתא דנעשה נבלה אם הי' נתערב אסור התערובות ושפיר הקשו התוס' והשתא לדידן דקיי"ל דבאיסור מוסיף אחע"א א"כ תקשה קושיות התוס' וע"כ דמוכח מזה כרבנן דר"א דע"י תערובות אינו מרצה דלדידהו לא הוי נבלה על בע"מ איסור מוסיף א"כ א"ש די"ל דאיצטרך קרא לנבלה שהיתה בע"מ מקודם. אמנם זהו רק א"נ דאיסור חע"א באיסור מוסיף אבל אם נימא כר"ש דס"ל ביבמות (דף ל"ג) דאף באיסור מוסיף אין איסור חע"א אינו מוכח וי"ל כר"א דע"י תערובות מרצה: יא והנה לכאורה יש להוכיח דלר' יהושע לשיטתו ע"כ צ"ל דבאיסור מוסיף אחע"א דגרסינן ביבמות (דף צ"ז) נושא אדם אנוסת אביו ור' יהודה אוסר ומפ' הגמ' טעמא דר"י דכתיב לא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה כו' ורבנן בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר ומאי כנף אביו כנף הראוי לאביו לא יגלה ות"ל משום דודתו לעבור עליו בשני לאוין והנה לכאורה ק"ל דמאי משני הגמ' דהאי לא יגלה כנף אביו איצטריך לב' לאוין האיך משכחת לה שיהא חייב משום שומ"י דהא קיי"ל דאין איסור חע"א וא"כ איך חל איסור שומ"י של אביו על איסור דודתו דקדים דהא איסור דודתו חל עליו אף בחיי אביו אף דאסורה משום א"א משום דהוי איסור בת אחת דמיד כשקידשה אחי אביו חל עליו איסור דודתו ואיסור אשת איש בבת אחת ואם כן האיך מצי לחול איסור שומרת יבם של אביו על איסור דודתו דקדים וע"כ צ"ל לפי מה דמבואר לעיל בתוס' (שם ל"ב) בד"ה איסור כולל דחשיב איסור מוסיף אפי' כשאין השמות שוין וא"כ א"ש דחייל איסור שומ"י של אביו על איסור דודתו משום דאיסור שומ"י הוי איסור מוסיף דמיגו דאיתוסף עליה איסור יבמה לשוק לכולי עלמא איתוסף עלה איסור שומ"י של אביו לגבי דידי' הרי מוכח מזה דבאיסור מוסיף