פורת יוסף (שלופר) קיז

והנ"ל דלר' עקינא לשיטתו לא איצטריך היקשא לחייב נשים באכילת מצה דזה בלא"ה ידעינן דנשים חייבות באכילת מצה דאיתא בפסחים (דף כ"ח) ומנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שעובר בל"ת לא עליו חמץ דברי ר' יהודה א"ל ר"ש וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות א"כ מה ת"ל לא תאכל עליו חמץ בשעה שישנו בקום אכול מצה ישנו בב"ת חמץ ובשעה שאינו בקום אכול מצה אינו בב"ת חמץ כו' ור"י שפיר קאמר לי' ר"ש ור"י אמר לך ההוא לקובעו חובה אפילו בזה"ז הוא דאתא: והנה לכאורה דברי הגמ' תמוהים דמאי קאמר ר"ש א"כ מה ת"ל לא תאכל עליו חמץ הא איצטריך האי הקישא לאשמועינן דאינו יוצא י"ח אלא בחמשת המינים הבאין לידי חימוץ כנ"ל ועוד דלר"ש לשיטתו דס"ל דאין איסור חע"א בכולל ומוסיף א"כ הא איצטריך ההיקש לאשמועינן דאינו יוצא במצה של טבל כנ"ל וכן קשה דל"ל להגמ' לשנויי דאיצטריך היקשא לר"י לקובעו חובה בזה"ז ואמאי לא מוקי לה בפשיטות דאיצטריך ההיקש לחמשת המינים ולחייב נשים באכילת מצה: האמת הברור בזה כמ"ש הפ"י דעיקר דיוקא דר' יהודה הוא מיתורא דעליו דכתיב גבי חמץ דקאי על זמן שחיטת הפסח דהוא בי"ד אחר שש א"ל ר"ש וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות וכיון דגם במצה כתיב עליו והך דמצה הא אי אפשר לפרשו רק על אכילת הפסח וא"כ גם עליו דחמץ קאי על זמן אכילת הפסח דהיינו בלילה ולא מהיקשא דחמץ למצה דרש לה ר"ש רק מיתורא דעליו דכתיב במצה דלא איצטריך כלל דהא כתיב בהדיא בערב תאכלו מצות ולא נכתב רק להורות דגם עליו דחמץ הוי ג"כ על זמן אכילת הפסח דהיינו בלילה ואפשר דהאי עליו עליו הוי כמו גז"ש להך מילתא וע"ז משני שפיר ר"י דהאי עליו דמצה איצטריך לג"ש להורות מה עליו דחמץ לאו דווקא דנוהג אפילו בדליכא פסח ה"ה עליו דמצה ג"כ נוהג בדליכא פסח וילפינן עליו מעליו ואעפ"כ לא דרשינן האי גז"ש דעליו להורות למידרש נמי בשעה שישנו בקום אכול מצה להתיר לפני זמנו משום דפשטא דקרא דנא תאכל עליו משמע לר"י דהאי עליו הוא דווקא בי"ד דאוזבחת פסח דלעיל מיני' קאי עכ"ד: הרי מבואר דהך לימוד דר"י ור"ש לא מצד ההיקש הוא רק מיתורא דעליו ומעתה נ"ל דלר"י לא ילפינן כלל מהיקשא דמצה לחמץ לחייב נשים באכילת מצה דהא לר"י לשיטתו דס"ל לקמן (דף צ"א) דנשים בפסח ראשון חובה ויליף מקרא דמכסת נפשות א"כ הא פשיטא דנשים חייבות במצה ג"כ דהא כתיב על מצות ומרורים יאכלהו ולא איצטריך ילפותא רק לחייב נשים במצה בזה"ז דליכא פסח והשתא א"נ דמהיקשא דמצה לחמץ ילפינן לחייב נשים במצה בזה"ז א"כ הא פשיטא דאנשים ג"כ חייבין במצה בזה"ז וא"כ עדיין תקשה ל"ל קרא דעליו הא יכולין למילף דחייבין במצה בזה"ז מהיקשא וע"כ צ"ל דמהיקשא לא מצינן למילף לחייב באכילת מצה בזה"ז משום דמהאי קרא דעל מצות ומרורים יאכלהו משמע דבזמן דאיכא פסח אז דווקא מחויב במצה אבל אי ליכא פסח לא וה"א דהאי קרא מפיק מהקישא לכך איצטריך הקרא דעליו למילף האי עליו דמצה מעליו דחמץ דכמו שנוהג חמץ בזמן דליכא פסח ה"ה שנוהג מצה בזמן דליכא פסח א"כ הא ה"ה לענין נשים ג"כ יכולין למילף מגז"ש דעליו עליו שחייבין בזה"ז ולא בעינן ההיקשא כיון דלר"י נכלל ג"כ נשים בהאי קרא דשבעת ימים תאכל עליו מצות דהא בזמן דאיכא פסח נשים ג"כ חייבין במצה א"כ שוב ילפינן לחייבן בזה"ז מעליו כמו באנשים דמ"ש: והא דילפינן לחייב נשים במצה מהקישא דחמץ למצה הוא רק לר"ש דס"ל דנשים בראשון רשות א"כ אף דכתיב עליו בחמץ לגלות על העליו דמצה דנוהג אף בזמן דליכא פסח אעפ"כ ה"א דזהו דווקא באנשים אבל נשים לא נכללו כלל בהאי קרא דשבעת ימים תאכל עליו מצות משום דהוי מ"ע שהזמ"ג דנשים פטורות לכך איצטריך ההיקש להורות דכל מי שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה: והשתא לפ"ז נ"ל דלר"ע לשיטתו לא בעינן ההיקש דמצה לחמץ לחייב נשים באכילת מצה דלדידי' יכולין למילף מעליו לפי מה דאיתא לעיל (דף ה') ר' עקיבא אומר א"צ הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה אמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ אין ביעור חמץ אלא שרפה כו' והנה הש"א (בסי' פ"ז) הקשה אהא דיליף ר"י לקמן (דף כ"ז) דחמץ בשרפה בק"ו ובמה מצינו מנותר הא איכא למיפרך מה לנותר שכן אין היתר לאיסורו תאמר בחמץ בפסח דקיל שיש היתר לאיסורו אחר הפסח ותי' דר"י לשיטתו דס"ל דחמץ לאחה"פ אסור א"כ שפיר יליף דחמץ בשרפה מנותר דלדידי' חמץ בפסח נמי אין היתר לאיסורו וא"כ ר' עקיבא דס"ל דאין ביעור חמץ אלא שרפה וע"כ טעמי' משום דיליף מנותר א"כ הא מוכח דס"ל דחמץ לאחה"פ אסור והנה בפ"י בפסחים (דף כ"ח) הנ"ל מבואר דלר"ש דיליף מיתורא דעליו דבשעה שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ א"כ הא ה"ה דהיתירא דלאחר זמנו ג"כ ילפינן מזה דלאח"ז שאינו בקום אכול מצה אינו בב"ת חמץ וזה פשוט וא"כ הא לר' עקיבא דהוכחתי דס"ל דחמץ לאח"ז אסור א"כ הא ע"כ מוקים האי קרא דעליו להורות דחייבין במנה בזה"ז: והנה לעיל [מערכה י"ב אות ג'] הוכחתי דלר' עקיבא דס"ל דלאו שאב"מ לוקין עליו וס"ל דעדים זוממין קנסא מוכח דס"ל דנשים בפסח ראשון חובה וא"כ הא לר"ע לשיטתו דס"ל דחמץ לאחה"פ אסור וס"ל דנשים בראשון חובה לא איצטריך האי היקשא דמצה לחמץ לחייב נשים באכילת מצה דזה יכולין למילף לדידי' מעליו וא"כ כיון דלר"ע מיותר ההיקש דחמץ למצה א"כ הא שוב יכולין למילף מיתורא דההיקש דאתי למעט שלא לצאת במצה של טבל וכדברי רבינא דדרשינן מי שאין איסורו אלא משום ב"ת חמץ לבדו יצא זה שאסור אף משום ב"ת טבל: ד והשתא מיושב קושייתי הנ"ל על הא דפירש רש"י במתני' דאינו יוצא בחלה ובתרומה משום דבעינן מי שאיסורו משום ב"ת חמץ לבדו כרבינא משום דהיה קשה ליה לרש"י לפי מה דמסיק הגמ' דהא דאינו יוצא במצה של טבל הוא רק לר"ש דס"ל דאין איסור חע"א וכיון דלית הילכתא כר"ש למה סתם רבי במתני' דאין יוצאין במצה של תרומה ושל טבל ועוד דבתרומה הא הוי האיסור החמץ איסור מוסיף דאיתוסף איסור מצד חמץ אף על כהנים ואנן הא קיי"ל דאיסור חע"א בכולל ובמוסיף לכך מפ' רש"י על מתני' דהטעם הוא משום דבעינן מי שאיסורו משום ב"ת חמץ לבדו לפי מה דמבואר בסנהדרין (דף פו) אר"י סתם מתני' ר"מ סתם תוספתא ר"נ כו' וכולהו אליבא דר' עקיבא וא"כ כיון דסתם משנה הוא אליבי' דר"ע ניחא הא דסתם רבי דאינו יוצא בתרומה ובטבל משום דלר"ע לשיטתו דס"ל דמושבות בכ"מ שאתם יושבים משמע וס"ל דאין ביעור חמץ אלא שרפה וס"ל דנשים בראשון חובה הא שפיר יכולין למילף מיתורא דההיקש דאתא להורות דבעינן מי שאיסורו משום ב"ת חמץ לבדו כרבינא ואתי שפיר: ה נחזור לעניננו דלר' עקיבא לשיטתו מוכח דההיקשא דמצה לחמץ מיותר רק לזה להורות דאינו יוצא במצה של טבל משום דבעינן מי שאיסורו משום ב"ת חמץ לבד והנה התוס' בסוכה (דף ל') בד"ה משום הקשו וז"ל ומיהו תימא דבפסחים (דף ל"ה) דתניא אין יוצא ידי מצה בטבל ודריש לי' מקרא תיפוק לי' משום מצוה הבאה בעבירה דקא אכיל איסורא ונפיק ידי מצה עיי"ש