פורת יוסף (שלופר) קטו

ג"כ כשר וע"כ דכיון דסובר דחזקה אינו מברר הספק כלל רק דהוא מטעם חוקת התורה לכך לא מהני לענין גוף אחרת א"כ אף דאנן קיי"ל כר"י דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה הוא משום דאנן סוברים דחזקה הוא מטעם בירור כנ"ל אבל בחזקה דלהבא דאינו מטעם בירור בזה כ"ע מודים דלא אהני חזקה לגבי גוף אחרת דהאשה לכך אסורה לאכול בתרומה מיד שלא מהני לדידיה החזקה לגבי גוף אחרת לענין האשה אם כן כ"ז לגבי גוף אחרת אבל לגבי דידי' שפיר מהני חזקתו לכך לוקה בנזיר ששתה יין ולא מיחשב התראת ספק דילמא ישאל על נזירותו משום דלגבי דידי' מוקמינן הדבר על חזקתו דכמו שהוא עכשיו כן יהיה ולא יתהוה דבר מחודש: וא"ל דא"כ תקשה לר"א דסובר דלא מהני חזקה לגבי גוף אחרת א"כ הא דתנן בגיטין (דף כ"ח) הנ"ל בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה כו' אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים וכן מבואר במתני' (שם) המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים אלמא דמהני חזקת חיים שלו אף לגוף אחרת לענין האשה דמותרת לאכול בתרומה י"ל דר"א סובר דאף אי נימא דחזקה הוא מטעם חוקת התורה אעפ"כ היכא דהספק של הגוף אחרת נצמח מפאת אותו הגוף דאית ביה החזקה מועיל החזקה אף להגוף אחרת כמו שביארתי אבל רבא סובר כיון דחזקה דלהבא אינו מברר הספק לא מהני חזקתו לגבי גוף אחרת אף במקום דנולד הספק מהבעל לכך אסורה לאכול בתרומה והא דמהני חזקה דלעבר הוא משום דחזקה דלעבר הוא מטעם בירור לכך מהני לגבי גוף אחרת]: י אמנם הך תירוצא הוא רק אם נימא דמאן דמכשיר בה פוסל בבתה אבל לר"י דסובר דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה א"כ הא נסתרה תירוץ זה והדרא קושיית התוס' לדוכתא אמנם אי משום הא לא איריא דקושיית התוס' הנ"ל יש ליישב באופן אחר לפי מה דמבואר ביבמות (דף ל"ב) דא"א ונעשה חמותו מיקרי איסור כולל מיגו דאיתסר בזה שקידש בתה בקרובת אשתו כגון באחות אשתו ובת אשתו וכדומה נאסר נמי בחמותו רק דהוי כולל בשני שמות עיי"ש וא"כ לשיטת הפוסקים דכולל בשני שמות אמרינן א"כ בא"א ונעשית חמותו צריך לחול איסור חמותו על איסור א"א משום דהוי איסור כולל: והנה בקדושין (דף ס') גרסינן המקדש אשה מעכשיו ולאחר ל' יום עולא אמר ר' יוחנן אפי' קדושי מאה תופסין בה בתוך השלשים יום א"ל רב משרשיא ברי' דר"א לרב אסי אסברא לך טעמי' דר' יוחנן שוו נפשייהו כי שרגא דליבני דכל חד וחד רוחא לחבריה שבק נמצא מבואר דלר' יוחנן אם קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום אמרינן דהקדושין חלין במקצת מעכשיו ואינם נגמרין עד לאחר שלשים יום: והנה בריטב"א בחידושיו לקדושין מבואר דלר"י בקידש מעכשיו ולאחר שלשים יום אסורה לכ"ע משום א"א אף בתוך השלשים יום דהא קנויה היא לבעלה במקצת אף בתוך השלשים יום רק דלא הוי קדושין גמורים להתחייב להבא עליה מיתה כדין א"א. גמורה אבל לענין איסור א"א הא אף בתוך השלשים יום הוי מקצת א"א עיי"ש: ונקדים עוד שיטת התוס' ביבמות (דף ל"ג) בד"ה אמר כתבו דאע"ג דבאיסור מוסיף חייל איסור קל על איסור חמור כדמוכח מהא דפריך הגמ' בסנהדרין ולידון נמי באיסור א"א דהא מודה ר' יוסי באיסור מוסיף אע"ג דאיסור א"א קיל מחמותו מ"מ באיסור כולל ס"ל להגמ' דלא חייל איסור קל על איסור חמור עיי"ש: ומעתה נראה לי לדון מילתא חדתא דבא"א ונעשית חמותו בזה האופן שקידש בתה מעכשיו ולאחר שלשים יום דבזה אינו חל עלה איסור חמותו כלל אף לאחר השלשים יום משום דאימת יחול איסור חמותו דבתוך השלשים יום לא מצי לחול עלה איסור חמותו בכולל דקרובות אשתו אף דזה ברור דלשיטת הריטב"א אף בתוך השלשים יום נאסר להבעל אחותה ובתה וכדומה דכיון דקנויה לו במקצת בתוך השלשים יום והוי אשתו א"כ ממילא שוב נאסר עליו קרובות אשתו מ"מ אינו חל עלה איסור חמותו משום דהוי כולל בקל על חמור דמצד א"א חייב עליה מיתה ומצה איסור חמותו אינו חייב עליה מיתה בתוך הל' יום משום דהא לא היתה חמותו רק במקצת כיון דלא נגמרה עדיין הקדושין של בתה ואי דיחול עלה האיסור חמותו לאחר שנגמר השלשים יום דאז הוי קדושין גמורים והאיסור חמותו אז בשרפה הא אז שוב לא הוי חלות הגמר קדושין דבתה איסור כולל כיון דהקרובות אשתו שהיו מותרים לו עד הנה כבר נאסרו עליו מיד כשקידשה אף קודם שנגמרו השלשים יום א"כ הא כעת בעת שאנו דנין לענין חלות האיסור חמותו על א"א שוב אינו גורם בקדושין דבתה לאסור הקרובות עליו כיון דהקרובות כבר נאסרו עליו מיד כשקידשה א"כ אף דהאיסור הקדום של הקרובות הוא ג"כ מצד הקדושי בתה אעפ"כ כיון דבעת שצריך לחול האיסור המאוחר על האיסור הקדום אינו גורם אז האיסור המאוחר לאסור ההיתר עליו לא מיקרי כולל דבתר שעת חלות האיסור אזלינן ואף דהגמר הקדושין דבתה גורם לאסור עליו הקרובות באיסור חמור דעד השתא לא היה חייב על אחותה כרת כיון דלא נגמרה עדיין הקדושין שלה ועכשיו כשנגמרה קדושיה חייב עליה כרת אעפ"כ כיון דאינו שוה חלות האיסור על האיסור לחלות האיסור על ההיתר דעל ההיתר אינו חל כעת האיסור המאוחר רק לענין החומר כרת שיש בו אבל לענין האיסור בעצמותו אינו גורם לאסור ההיתר כיון דכבר נאסרה עליו מקודם ועל האיסור צריכין לדון כעת החלות האיסור המאוחר אף לענין איסור ג"כ א"כ כיון דאינו שווים הנושאים בהדדי לא מיקרי כולל ואם בא עליה אינו מחויב שרפה משום חמותו: אמנם זהו דוקא לגבי הבועל אבל לגבי הנבעלת נראה לי דמחוויבת שרפה בכה"ג על ביאת חתנה משום חמותו והוא לפי מה דמבואר בנודע ביהודה מה"ת (סי' ק"ך) וברמ"ע (בסי' קכ"ג) דכללי דאיסור כולל ואיסור מוסיף בעריות הוא דמוסיף לאיש הוא כולל לאשה והכולל לאיש הוא מוסיף לאשה לפי שאין שום דבר שיחול בו האיסור אלא הגופין מתחייבות באיסור זה על זה א"כ לגבי דידה הוא ניהו החתיכות איסור ולהיפך איהי לגביה דידיה היא נחשבת החתיכות האיסור וא"כ בא"א ונעשית חמותו לגבי החיוב של הבועל דהיא נחשבת החתיכות איסור לא הוי רק איסור כולל דהא לא ניתוסף עליו שום איסור מצד הקדושי בתה דהא קודם שנתקדשה בתה היתה ג"כ אסורה לכל האנשים שבעולם רק דהוי איסור כולל דנאסר מצד קדושי בתה בקרובות אשתו אבל לגבי דידה שהבועל נחשב החתיכת איסור מיקרי איסור מוסיף דהא ניתוסף עליו מצד קדושי בתה איסור חדש דמעיקרא היה מותר בקרובות אשתו ועכשיו ניתוסף עליו מצד הקדושי בתה לאסור בקרובותיה: והנה כבר הבאתי לעיל שיטת התוס' ביבמות (דף ל"ג) דבאיסור מוסיף חייל אפי' איסור קל על איסור חמור ומעתה אמינא דבנ"ד מחוייבת שרפה על ביאת חתנה משום חמותו משום דלגבי הנבעלת הא מיד כשקידש בתה אף קודם שנגמר קדושיה חל עלה האיסור חמותו לגבי חתנה משום דהוי איסור מוסיף דמיגו דאיתוסף עליו איסור מצד קדושי בתה שנאסרה עליו אחות אשתו משום בעל אחותה איתוסף נמי איסור על חמותו משום חתנה ובאיסור מוסיף הא חייל אפי' קל על חמור א"כ כשנגמרה הקדושי בתה שוב מחוייבת שרפה על ביאת חתנה: וא"כ לפ"ז מיושב קושיית התוס' דמשכחת לה שתי מיתות חלוקות אף שלא בבת כהן ובועלה כגון בא"א שקידש בתה מעכשיו ולאחר שלשים יום ונגמרו השלשים יום ואח"כ בא על אמה דהבועל אינו מחויב שרפה משום חמותו משום דלגבי דידיה אינו חל איסור חמותו על איסור