פורת יוסף (שלופר) קיד

(דף פ') לענין רוב תנוקת מטפחין באשפה ותירץ דלא שייך לצרף בזה החזקת טהרה של הבית כיון דהס' שנולד על הבית אינו מפאת עצמו רק מחמת השליא וכיון דרוב פעמים אין שליא בלא ולד וא"כ השליא טמאה בודאי מחמת הרוח ואין בגופא חזקה הסותרת לרובא וה"ל כודאי וכיון דהשתא בודאי טמאה תו לא מהני החזקת הבית לטהר עכ"ל: וכה"ג מבואר בהפלאה בכתובות (דף ט"ו) ליישב קושיית התוס' בד"ה להחזיר לו אבידתו שהקשו דהא קיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב ותי' דהא דאמרינן דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא דוקא במקום שתחלת לידת הספק הוא רק לענין ממונא כגון בשור שנמצא נגחן וכן אינך דמייתי הש"ס בב"ב (ריש פ' המוכר פירות) אבל הכא דבתחילת לידת הספק היה נ"מ לענין איסור כגון להאכילו נבלות ולענין שליחות וקדושין ולאכול משחיטתו וכדומה והחזקנו אותו מצד הרוב דהוא ישראל גמור א"כ שוב אף דנולד לן ספק אח"כ לענין ממון אעפ"כ כיון דהחזקנו אותו מצד הרוב לענין איסור דהוי כישראל ודאי שוב לא מהני החזקת ממון להוציא מהרוב והחזקה שהחזקנו אותו לישראל ומהני אף לענין ממונא ג"כ: ובזה ישבתי קושיית העולם על הר"ת דס"ל בחולין (דף י"א) דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא דא"כ תקשה דאמאי חייבת שרפה בת כהן שזנתה ניחוש דילמא לאו אבי' הוא ואינה חייבת רק חנק דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא אבל לפי הנ"ל ניחא דהא דס"ל לר"ת דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא הוא דוקא לענין הנסקלין שנתערבו בנשרפין דתחלת לידת הספק הוא רק לענין מיתה קלה ומיתה חמורה בזה ס"ל דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא אבל גבי בת כהן שזנתה כיון דמעיקרא קודם הזנות כשנולד לן הספק לענין להאכילה בתרומה ולענין מתנות כהונה וכדומה אם היא בת כהן או לא החזקנו אותה מצד הרוב דבת כהן היא משום דרוב בעילות אחר הבעל א"כ שוב אף דנולד לן ספק אח"כ כשזנתה אם היא מחוייבת שרפה והוי ממיתה למיתה אעפ"כ כיון דמצד הרוב החזקנו אותה לבת כהן ודאי ממילא שוב מהני הרוב והחזקה אף לחייבה בזמן הסנהדרין במיתה החמורה]: והשתא לפ"ז אומר אני דבנ"ד אם בא על חמותו אינו מחויב שרפה דלא שייך לומר כיון דעכשיו נולד לן הס' לגבי האם א"כ הא החזקת כשרות שלה מכריע דהולד כשר ז"א כיון דהספק שנולד לנו על האם אם מחויב עליה שרפה אינו מפאת עצמותה רק דהספק על האם נולד מחמת קדושין של הבת וכיון דבתחלת לידת הס' לענין הבת כשחקרינן על אותה הגוף בפ"ע אם היא ישראלית או לא דנ"מ לענין כמה דברים כגון להאכילה נבלות ולאכול משחיטתה ולהחזיר כו' וכדומה החזקנו אותה מצד הרוב עו"ג שהיא עו"ג גמורה א"כ אף דכשנולד לן ספק אח"כ כשזנתה לגבי האם שוב לא מהני החזקת כשרות של האם להוציא הבת מהרוב והחזקה שהחזקנו אותה לעו"ג גמורה דלא תפסי בה קדושין וממילא פטור על חמותו: אמנם זהו דוקא לגבי הבועל שייך לומר דפטור ממיתה כיון דקודם הזנות היה שייך לדון על אותה הגוף בפ"ע והחזקנו אותה לעו"ג גמורה אבל לגבי האם כשחקרינן לגבה אם הולד כשר או לא א"כ הא לגבי האם אף מעיקרא מיד כשנולדה הבת כשנחקור אם מותרת אמה להאכילה נבלות ולענין אם מחויב להחזיר, כו' היו צריכין להחזיק מצד החזקת כשרות שלה דהולד ג"כ כשר דהא לגבי דידה א"א לעשות שני הפכים בנושא אחד כנ"ל וכיון דכשנחקור לגבי האם מהו הולד אם ישראלית או לאו הא צריכין להחזיק הולד בחזקת כשרות דלגבי האם הא הוי תרתי דסתרי אהדדי וכיון דלגבי עצמה לא שייך לדון על הולד בלא האם א"כ הא לגבי האם מיד כשנולדה צריכין להחזיק אותה בחזקת ישראלית וא"כ ממילא כשנתקדש בתה וזנתה אח"כ עם חתנה מחוייבת שרפה משום חמותו דלגבי האם הא מחזקינן דתפסי קדושין בבתה והוי חתנה: וא"כ לפ"ז מיושב קושיית התוס' דמשכחת לה שתי מיתות חלוקות אף שלא בבת כהן ובועלה כגון אם נבעלה בעיר שרובה עו"ג וילדה בת וקידש ראובן את הבת ושוב נתקדשה אמה לשמעון ואח"כ בא ראובן על חמותו דהבועל אינו מחויב שרפה משום חמותו משום דלגבי דידה הוי הולד עו"ג ולא תפסי בה קדושין ואינה מחויב על אמה שרפה משום חמותו רק משום א"א בחנק אבל לגבי האם הא הויא הבת בחזקת ישראלית ותפסי בה קדושין ומחוייבת על ביאת חתנה שרפה משום חמותו: ט ובזה ביארתי בחידושי ליישב מה דקשה לרבא דמשני בגיטין (דכ"ח) אהא דפריך הגמ' ורמי תרומה אתרומה תנן בת ישראל הנשואה לכהן אוכלת תרומה בחזקת שהוא קיים ורמינהו ה"ז גיטך שעה אחת קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד ומשני רבא שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן וק"ל לרבא לשיטתו דס"ל דחזקה לא מהני על להבא ואיתא בחולין (דף פ"א) ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא היא חולין ובנה שלמים שחט חולין ואח"כ שחט שלמים פטור משום דהוי התראת ספק דילמא לא יזרוק הדם שלמים ואח"כ חולין חייב משום דהוי התראת ודאי וא"כ קשה לרבא לשיטתו דס"ל דהתראת ספק לא שמה התראה וס"ל דחזקה לא מהני על להבא א"כ האיך משכחת מלקות בנזיר ששתה יין הא הוי התראת ספק דילמא ישאל על נזירותיה כמו שהקשו התוס' במכות (דף ט"ו) דלדידיה ליכא לשנויי כתירוץ התוס' שם דמוקמינן אותו אחזקתו דכמו שהוא עכשיו כן ישאר בנזירותיה ולא ישאל על נזירותו דהא לרבא לשיטתו לא מהני חזקה על להבא והנ"ל ליישב ואמינא כלל חדש בזה והוא לפי מה דמבואר בכתובות (דף י"ג) הנ"ל דפליגי בזה ר' יוחנן ור' אלעזר אי מהני חזקת כשרות דהאם לגבי הולד והנה לעיל [מערכה ג' אות ו'] ביארתי דתורף פלוגתתם תליא בהא דאי נימא דחזקה הוי מטעם בירור א"כ כיון דהחזקת כשרות דהאם מברר שנבעלה לכשר א"כ ממילא מהני הבירור אף לגבי גוף אחרת דהולד אבל אי נימא דחזקה אינו מברר הספק בעצם רק דכן גזרה חוקת התורה למיזל בתר חזקה א"כ לא מהני רק לאותו הגוף שהוחזק בו החזקה אבל לגבי גוף אחרת כיון דבו לא הוחזק החזקה אינו מועיל: ומעתה נראה לי לחדש עוד בזה דאף אם נימא דחזקה הוא מטעם בירור אעפ"כ זהו דווקא בחזקה דלעבר אבל לא בחזקה דלהבא והוא דבחזקה דלעבר שייך לומר דהחזקה מבררת דכיון דעד עתה היה מוחזק לנו הדבר לצד אחד א"כ מהיכי תיתי ניחוש שנשתנה הדבר אבל בחזקה דלהבא לא שייך לומר דהוי בגדר בירור דכיון דכעת מוחזק הדבר שכן הוא א"כ לעולם ישאר כך ולא ישתנה דהא יכול להיות שיתהוה איזה מקרה אשר יהיה מוכח לכל דנשתנה הדבר ויצא מחזקתו.. וע"כ צריכין לומר דהא דאזלינן בתר חזקה דלהבא הוא משום גזירת הכתוב להעמיד כל דבר על חזקתו אף לענין להבא ג"כ והשתא א"ש דהא דס"ל לרבא בגיטין (דף כ"ח) הנ"ל דשמא ימות חיישינן הוא דוקא לענין אם מותרת האשה לאכול בתרומה מצד חזקת חיים דבעל ע"ז קאמר רבא דשמא ימות חיישינן משום דאף דאזלינן בתר חזקה דלהבא אעפ"כ כיון דחזקה דלהבא אינו בגדר בירור רק דזהו מטעם חוקת התורה א"כ שוב לא מהני החזקה רק לענין גוף הנידון אבל לא לגבי גוף אחרת לכך אסורה לאכול בתרומה מיד משום דחזקת חיים דהבעל לא מהני להאשה כמו דס"ל לר"א בכתובות (דף י"ג) הנ"ל דמאן דמכשיר בה פוסל בבתה משום דחזקת כשרות שלה לא מהני לבתה אף דחדא תליא באידך דכיון דהיא כשרה לכהונה משום דאמרינן דנבטלה לכשר א"כ ממילא הולד