פורת יוסף (שלופר) קיג

נהרגין כדין אחיו ולא כדין אחותו וא"כ קשה ל"ל קרא דהיא וי"ל דאי מאחיו ה"א ה"מ כשהבועל היה נידון קרינן ביה לאחיו אבל אם לא היה נידון ע"פ עדותן כגון שהי' קטן בן ט' שנים לא קרינן ביה לאחיו קמ"ל היא ולא זוממין למעוטי זוממין בכל ענין עכ"ל: והנה הרמב"ם (בפ"ב מה' עדות) כתב שנים שהעידו על ראובן שנאף עם ב"כ ונגמר דין לראובן שיחנק ודין המנאפת בשרפה ואח"כ נמצאו זוממין הרי אלו נחנקין ולא בשרפה ודייק התוי"ט (פי"א משנה ד') דסנהדרין דהרמב"ם סובר דבעינן שיהא נגמר דין הנואף אבל בלא"ה אין העדים נידונים במיתת הבועל אלא בשרפה וכמו שרצו לחייבה עיי"ש. וא"כ לפ"ז קשה על הרמב"ם קושיית התוס' הנ"ל דל"ל הקרא דהיא: ז והנ"ל ליישב קושיית התוס' דמשכחת לה גוונא שיהא שתי מיתות חלוקות אף שלא בב"כ ובועלה והוא דאיתא בכתובות (דף י"ג) ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה מה טיבו של איש זה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת ר"י אומר לא מפיה אנו חיין כו' אמר ר' יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה לדברי הפוסל בה פוסל בבתה ור"א אומר אפי' לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אמר רבא מ"ט דר"א איהי אית לה חזקה דכשרות בתה לית לה חזקה דכשרות נמצא מבואר דר"א סובר דחזקת כשרות שלה לא מהני לגבי הולד: ונקדים עוד הא דגרסינן שם אמר ריב"ל לדברי המכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין כו' וא"כ לפ"ז אם נבעלה בעיר שרובה עובדי כוכבים וילדה בת והיא אומרת לכשר נבעלתי אף דמהימנא לגבי דידה אף ברוב פסולין משום דהחזקת כשרות שלה מוכיח שנבעלה לכשר אעפ"כ לגבי הולד כיון דלא מהני חזקתה לגביה א"כ הא צריכין לילך בתר רובא ואמרינן דהיא מהרוב עובדי כוכבים וא"כ לשיטת רש"י בקדושין (דף ס"ח) בד"ה לימא קסבר רבינא דמאן דסובר דעו"ג הבא על בת ישראל הולד כשר הוא משום דשדינן להולד בתר עובדי כוכבים א"כ הוי הולד עו"ג עיי"ש א"כ ה"נ הויא הולד עובדת כוכבים גמורה: והנה לכאורה ק"ל לר"א דסובר דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה דלא מהני חזקתה לגבי גוף אחרת א"כ תקשה הא דתנן בגיטין (דף כ"ח) בת ישראל הנשואה לכהן אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים אלמא דמהני חזקת חיים שלו אף לגבי גוף אחרת לגבי האשה להתירה לאכול בתרומה וע"כ צ"ל דזה הכלל לפי מה דמבואר בטהרות (פרק ה') שני שבילין אחד טמא ואחד טהור כו' רי"א אם נשאלו זה בפ"ע וזה בפני עצמו טהורין ואם נשאלו שניהם כאחד טמאין [ובחידושי הוכחתי דלשיטת רש"י ע"כ צ"ל דהא דבאו שניהם בב"א טמאין הוא מדאורייתא דאיתא בפסחים (דף י') צבור אחד של חמץ ולפניו ב' בתים בדוקין ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי להאי על אי להאי על היינו שני שבילין דתנן שני שבילין כו' אם נשאלו זה בפ"ע וזה בפ"ע טהורין בב"א שניהם טמאין: והנה שיטת רש"י שם דהאיבעי דהגמ' קאי בביטל החמץ והספק אינו רק על הבדיקה א"כ הא מוכח מזה דהא דבב"א שניהם טמאין הוא מדאורייתא דאל"כ האיך מדמה חמץ לשני שבילין לענין ב"א דילמא ע"כ לא החמירו רבנן אלא בספק טומאה דאורייתא משא"כ בחמץ דרבנן דהא בביטל מיירי לרש"י לכך אפי' בב"א נמי אינו צריך לבדוק אלא ודאי צ"ל דגבי טומאה מדאורייתא טמאים וא"כ שוב אין לחלק בין דרבנן לדאורייתא דכמו דבדאורייתא טמאים מה"ת ה"נ בדרבנן החמירו מדרבנן דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון והתוס' דס"ל דהא דבב"א טמאין הוא רק מדרבנן לשיטתייהו אזלי דס"ל דהאיבעי בלא ביטל מיירי כמבואר בתוס' (שם) ד"ה על לכך י"ל דבב"א הוא רק מדרבנן ואעפ"כ אין לחלק בין חמץ לשני שבילין כיון דבשניהם הוי איסור דאורייתא: אלמא דחלוק בזה דכשבאו לשאול זה בפ"ע וזה בפ"ע אף על פי דידעינן בבירור דאחד מהם טמא ודאי מדאורייתא אעפ"כ כיון דבשעה שאנו דנין לכל אחד על שאילתו אין אנו צריכין להזכיר הטומאה של' חבירו ואין אנו דנין רק על אותו הגוף בפ"ע וכיון דכ"א יש לו חזקת טהרה שניהם טהורין מדאורייתא אף דבאמת תרתי דסתרי אבל כשבאו לשאול שניהם בב"א כוון דהשאלה נולד על שניהם ביחד א"כ הא בשעה שאנו צריכין לדון על כל גוף בפ"ע צריכין להזכיר ג"כ טומאת חבירו כיון דהספק משאילתן נולד על שניהם ביחד לכך שניהם טמאין מדאורייתא: ומעתה נראה לי לומר דזהו הכלל דהא דס"ל לר"א דלא מהני חזקת כשרות של האם לגבי גוף האחרת דהבת הוא דוקא במקום שלידת הס' שעל הגוף האחרת אינו נצמח מצד פסול האם רק דהוי פסול מחמת עצמו דאם נבעלה לפסול א"כ ממילא האם נפסלת וגם הבת פסולה משום דנולדה מהפסול וכיון דהוי ספק מחמת עצמה לענין הולד אם נולדה מישראל או מעו"ג לכך לא מהני החזקת כשרות של אמה לענין הולד כיון דלענין הספק של הולד לא שייך להזכיר הספק של האם דאף אם מתה האם היה נמי הספק על הבת אם היא כשרה א"כ כיון דבשעה שאנו דנין אין אנו דנין רק על אותו הגוף בלחוד וכיון דבה ליכא חזקה אף דידעינן דאמה יש נה חזקה דכשרות והכשרנו אותה והוי תרתי דסתרי אעפ"כ כיון דבשעה שאנו דנין על הבת אין אנו צריכין לדון על הס' דאמה לכך פסולה אבל גבי תרומה כיון דכל עיקר הס' אם היא מותרת אינו נצמח מצד אותה הגוף בלבד דהא אם לא היה לה בעל כלל או שמת בעלה בודאי אסורה לאכול בתרומה רק דנצמח מצד הגוף של הבעל דמספקא לן אם הוא חי או מת וא"כ כיון דבשעה שאנו דנין על אותה הגוף של האשה כל עיקר הס' הוא מכח הגוף של הבעל וכיון דלגבי הבעל איכא חזקת חיים ומחזקינן שהוא חי א"כ ממילא אף האשה מותרת לאכול בתרומה כיון דכל עיקר הספק הוא מצד הבעל א"כ הא א"א לעשות שני הפכים בנושא אחד: ח ומעתה נחקור האיך הדין אם נבעלה בעיר שרובה עו"ג וילדה בת והיא אומרת שלכשר נבעלתי אם קידש אחד הבת ואח"כ בא על אמה אם מחויב שרפה מצד חמותו או לא ולכאורה היה נ"ל דמחויב שרפה מצד חמותו אף דהא כיון דלא מהני החזקת כשרות שלה לגבי הולד א"כ הא לגבי הולד צריכין לומר שנבעלה לרוב עו"ג וא"כ גם הבת הויא עו"ג ולא תפסי בה קדושין א"כ תו אינו מחויב על אמה משום חמותו אעפ"כ לפי מה שביארתי דכל עיקר הטעם דלא מהני החזקת כשרות של אמה לגבי הולד הוא משום דבשעה שאנו דנין על הס' דהבת אין אנו צריכין לדון על הספק דאמה לכך כיון דבאותה הגוף של הבת ליכא חזקה לכך פסולה א"כ כ"ז כשחקרינן רק לגבי הולד אבל הכא כשבא על אמה א"כ כשחקרינן לענין האם אי הויא חמותו אי לא א"כ כיון דצריכין לחקור לגבי האם מאין נולדה לה הבת אם מישראל או מעו"ג ובהאם הא מכריח החזקת כשרות שלה דנבעלה לכשר והולד כשר א"כ שוב ממילא א"א לעשות שני הפכים בנושא אחד והוי כבאו לשאול שניהם בב"א דכיון דצריכין לדון על שניהם ביחד והוי תרתי דסתרי אהדדי לכך מטמאין שניהם כן ה"נ כיון דצריכין לחקור כעת לענין הבת והאם ביחד אי הוי הולד כשרה והויא חמותו אי דלא הויא כשרה ולא הויא חמותו ובהאם הא איכא חזקה דנבעלה לכשר א"כ ממילא מכריע החזקת כשרות שלה דהבת כשרה וחייב על אמה משום חמותו: אמנם באמת ז"א לפי מה דמבואר בריטב"א בעירובין (דף ל"ה) שהקשה אהא דאמרינן בנדה (דף כ"ז) שליא בבית הבית טמא משום דרוב שליות יש בהן ולד דאמאי לא אמרינן סמוך מיעוטא דאין בהם ולד לחזקת טהרה של הבית ואיתרע לה רובא כמו דאמרינן בקדושין