פורת יוסף (שלופר) קיב

יהא קדמה בה שכיבת בעל קודם הסתירה ואם כן בנידון דידן כיון דבין הקינוי להסתירה דכעת קדים שכיבת בעל הוי ומה שכיבת בעל לבועל ותשתה וא"כ בכה"ג ה"א דכשחלץ לה היבם שריא ולא נאסרה לכהונה לכך כתוב קרא דונטמאה לאוסרה מחמת סוטה לכהן: וא"ל דא"כ מאי קאמר ומילתא דאתיא בקו"ח טרח וכתב לה קרא הא לפי מה שביארתי שפיר איצטריך קרא לאוסרה לתרומה דאי הוה כתיב חד קרא הוי מוקמינן לכהונה דגם בכהונה משכחת לה מחיים דבעל אבל בתרומה ה"א דשריא לכך איצטריך עוד קרא לאוסרה בתרומה יש לומר דהכי קאמר דל"ל קרא דאיש איש לרבות שומרת יבם לקינוי הא בלא"ה ידעינן דאל"כ האיך משכחת לה דומיא דבעל ובועל וע"כ דשומרת יבם שותה רק דמילתא דאתי' בקו"ח טרח וכתב לה קרא] הרי דמוכח מהך דרשא דמהני בקדושין מעכשיו ולאחר ל: ד והנה בקדושין (דף ס"ח) קאמר הגמ' מנה"מ דאין קידושין תופסין בח"כ אמר ראב"י אתיא בקו"ח מיבמה ומה יבמה שהיא בלאו לא תפסי בה קדושין ח"כ לא כש"כ א"ה שאר ח"ל נמי כו' א"ק כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה ואחת שנואה וכי יש אהובה ושנואה לפני המקום אלא אהובה אהובה בנשואיה שנואה בנשואיה וקאמר רחמנא כי תהיינה כו' ורבנן אדמוקי לה בח"ל נוקמא בחייבי עשה הני חייבי עשה במאי נינהו אי שתיהן מצריות שתיהן שנואות אי אחת מצרית ואחת ישראלית שתי נשים מעם אחד בעינן אי בעולה לכה"ג מי כתיב כי תהיינה לכהן ור"ע בע"כ שבקיה לקרא דדחיק ומוקי אנפשיה אמנם זהו דוקא אי נימא דלא מהני שיור בקדושין אבל לר' יוחנן דס"ל דהמקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום קדושי כולם תופסין בה א"כ משכחת להאי כי תהיינה בכה"ג כגון שאחד קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום ואח"כ בא אחר וקידשה בתוך הל' יום דהוי מקודשת גמורה לזה ולזה ואעפ"כ אסורה להשני משום איסור א"א דהא הוי מקודשת להראשון והוי שנואה לו ועי' בתוס' שם ד"ה וכי וז"ל אין לפרש דצדקת ורשעת קאמר דא"כ לא היה צריך לומר לא יוכל לבכר דאטו משום דאמה רשעה יפסיד בנה שהוא בכור נחלתו אבל השתא כיון דרעה בנשואין דחייבי לאוין ס"ד דלאו בנו גמור הוא וא"כ בזה דבא עלי' באיסור א"א פשיטא דהוי שנואה בנשואיה והשתא א"ש דר"ע רצה להוכיח דינו שאין קדושין תופסין בח"ל לכך העיד ר"ע הך דרשא דובאו דמוכח מזה דמהני שיור בקדושין מעכשיו ולאחר ל' יום: ה אך לתי' הראשון דמשני הגמ' דר"ע דומי' דבעל ובועל ל"ל נסתרה דברינו אלה והנ"ל לבאר באופן אחר דאף לתי' הראשון ג"כ מוכח מזה דאין קידושין תופסין בח"ל והוא דהנה לכאורה ק"ל למה לי קרא לאוסרה לכהונה הא בלא"ה ידעינן דהנה התו' שם בד"ה שכן עשה בה ספק זונה כזונה הקשו אמאי לא אמר כיון דטמאה הכתוב מספק מהיכא תיתי דמותרת בתרומה ולכהונה וי"ל דאי לאו קראי איכא למימר דלא טמאה אלא לענין בעלה דאיכא ספק מיתת ב"ד על ידו אבל לענין תרומה וכהונה ה"א אוקי איתתא אחזקה ולכאורה ק"ל לפי מה דמבואר ביו"ד (סי' נ') ברמ"א לענין ספק טרפה הנולד מחיים דאוסרין אותה ולא אמרינן נשחטה הותרה אלא בדבר שנוכל לומר שנעשה הריעותא לאחר שחיטה דלא יצאתה מחזקתה מחיים אלמא דאף לענין איסור טרפה היתה עומדת בחזקת היתר שאינה טרפה אעפ"כ כיון דנולד הס' מחיים בשעה שהיתה אסורה משום אבמ"ה מחזקינן מאיסור אמ"ה לאיסור טרפה ואסורה מספק א"כ ה"נ בספק זונה דאף דלענין איסור זונה לכהונה היתה עומדת בחזקת היתר לכהונה שאינה זונה אעפ"כ כיון דנולד הספק מחיים בשעה שהיתה אסורה לכהונה משום א"א לא שייך לאוקמי אחזקת היתר כיון דאסורה משום א"א וצריכין לאוסרה מספיקא כמו בספק טרפה: אך י"ל לפי מה המבואר בתשובת גאוני בתראי שחקרו באחד ששחט שבעה בהמות ואח"כ נמצא באחת שניקב בית הכוסות ונתערבו הטרפות בכשרות וקודם שנולד הספק נמכר חציה של בהמה אחת בחזקת כשרות אי נימא דגם חציה השניה מותר מאחר דחציה הנמכרת מותר מטעם דכל דפריש מרובא פריש ואנו ידעינן בודאי שזהו חציה השניה וא"כ איך נחלק בהמה אחת לומר שחציה מותרת וחציה אסורה והעלו בזה דכיון דלענין החצי הנפרש מחזקינן אותה בחזקת כשרה שאינו טרפה משום דכל דפריש מרובא פריש א"כ שוב א"א למיפלג בחדא מילתא ומחזיקינן החצי הנשאר ג"כ בחזקת כשרה עיי"ש א"כ ה"נ בסוטה שנסתרה כיון דנולד הספק אם זנתה ואסורה לבעלה ולכהונה או לא וכיון דלענין לאוסרה לבעלה צריכין לאוקמי אותה אחזקת היתר ומחזקינן אותה שלא נבעלה א"כ כיון דלגבי הבעל מתירין אותה משום דמוקמינן אותה אחזקת כשרות ומחזקינן אותה שלא נבעלה א"כ ממילא שוב א"א למיפלג בחדא מילתא ומחזיקינן אותה לענין איסור זונה לכהן ג"כ בחזקת כשרות לכהונה דא"א לאחוז שני הפכים בנושא אחד וא"כ ה"א דמותרת מספק לכך איצטריך קרא לאוסרה לכהונה: וא"ל הא השתא דכתיב קרא דונטמאה לאוסרה לבעל ולבועל א"כ כיון דלענין לאוסרה לבעל ולבועל נאסרה מספק ולא מחזיקינן אותה בחזקת שלא נבעלה א"כ שוב ממילא לענין לאוסרה לכהונה פשיטא דאסורה משום דמחזקינן אותה מאיסור לאיסור ז"א דאי לאו דכתיב קרא דונטמאה לאוסרה לכהונה לא הוי מוקמינן הקרא דונטמאה דקאי לאוסרה לבעלה רק דאתי לאוסרה לכהונה דלא נימא דמותרת לכהונה משום דהחזקת כשרות דהבעל מוכיח שלא נבעלה לכך קמ"ל הקרא דאסורה לכהונה דבזה לא מהני חזקת כשרות דהבעל לגבי כהונה אבל לבעל ה"א דמותרת משום דמוקמינן אותה אחזקת כשרות לכך איצטריך קרא דונטמאה לאוסרה על בעלה: אמנם זהו תליא בהא דגרסינן בכתובות (דף י"ג) אהא דתנן ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה מה טיבו של איש זה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת אמר ר' יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה לדברי הפוסל בה פוסל בבתה ור"א אומר אפי' לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מ"ט איהי אית לה חזקה דכשרות בתה ל"ל חזקה דכשרות אלמא דס"ל לר"א דאף שנולד הספק בין לענין האם בין לענין הולד אם נבעלה לכשר אי לא והחזקת כשרות שלה מכריע שנבעלה לכשר אעפ"כ לא מהני חזקתה לגבי הולד דכיון דלהולד ליכא חזקה פסול מספק א"כ ה"ל אף דמהני החזקה לגבי הבעל אבל לענין להינשא לכהן כיון דבזה ליכא חזקה צריכה להיות אסורה מספקא והדרא קושייתי לדוכתא דל"ל קרא לאוסרה לכהונה הא בלא"ה ידעינן וע"כ צ"ל דר"ע סובר כמ"ד דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה: ו והנה לכאורה היה נ"ל להוכיח דחזקה לא מהני לגבי גוף האחרת דהתוס' במכות (דף ב') בד"ה כל הזוממין הקשו וא"ת ל"ל דרשא לאחיו ולא לאחותו ת"ל מהיא דנפקא לן דדרשינן היא ולא בועלה היא ולא זוממיה וי"ל הואיל וזוממיה באו לחייבה שרפה לא יבא לאוקמי מיעוטא דהיא אלא בבועלה ולא ממעטינן זוממין אבל כיון דכתיב אחיו דרשינן נמי מהיא למעוטי זוממיה אבל קשה כיון דכתיב אחיו אמאי איצטריך למעוטי זוממים מהיא [והנה קושיית התוס' קאי על הקרא דל"ל היא כלל הא כתיב לאחיו ולא לאחותו א"כ מוכח דחילק הכתוב בין מיתת אחיו למיתת אחותו וידעינן ממילא דקאי על ב"כ דלא מצינו בכל התורה לחלק ביניהם בין כהן לישראל לענין מיתה רק בב"כ מצינו דהיא בשרפה ובת ישראל בחנק והיינו טעמא דמפורש בקרא שמחללת את אביה וא"כ ידעינן ממילא מדמצינו דחילק הכתוב וכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו היינו דהבועל מיקרי אחיו הוא כדין ישראל בחנק וזוממין