פורת יוסף (שלופר) קיא

השעיר המשתלח בחוץ פטור ת"ל דאין איסור שחוטי חוץ חייל על איסור יוה"כ דקדים וע"כ צ"ל דמותר לשחוט שלמים קודם פתיחת דלתות ההיכל במקדש ומוכרחין לאוקמא דהאי קרא דלה' קאי באם אינו ענין על מקדש א"כ הא מוכח דלא כר"ע דסובר דבשר נחירה היה מותר במדבר א"כ הא שוב מוכח מפסח מדבר דפסח דוחה שבת: מערכה יז א בסוטה ריש פרק ה' (דף כ"ז) כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו שנאמר ובאו ובאו כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמר נטמאה ונטמאה דברי ר"ע אמר ר' יהושע כך היה דורש זכריה בן הקצב רבי אומר שני פעמים האמורים בפרשה נטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל בו ביום דרש ר"ע וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא אינו אומר טמא אלא יטמא לטמא אחרים לימד על ככר שני שמטמא את השלישי בו ביום דרש ר"ע ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ומקרא אחד אמר מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב כו' הא כיצד אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום שבת בו ביום דרש ר"ע אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר שאין ת"ל לאמר ומה ת"ל לאמר מלמד שהיו ישראל עונין שירה אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את הלל לכך נאמר לאמר: ב הנה צריך המעיין לתת לב מדוע ר"ע דריש כל הני דרשות הללו ומה המשך לאלו הדרשות שהרי כמה דרשות נדרשו בו ביום וכאן נקט רק הנהו דרשות יחדיו של ר"ע והנ"ל דהנה ר"ע סובר ביבמות (דף מ"ט) דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ורצה להוכיח זה לכך העיד כל הנהו דרשות דמזה מוכח דאין קדושין תופסין בח"ל והוא דגרסינן בסוטה (דף כ"ח) ת"ר שלשה פעמים האמורים בפרשה אם נטמאה נטמאה ונטמאה למה אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה דברי ר"ע אמר ר' ישמעאל קו"ח ומה גרושה שמותרת לתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה כו' ופריך הגמ' ור"י אמר ר"ע תרומה ומהדר לי' איהו כהונה כו' אלא לר"ע ארבעה קראי כתיבי [פירוש דדריש ו'] חד לבעל וחד לבועל וחד לכהונה וחד לתרומה ור"י תלתא קראי כתיבי חד לבעל וחד לבועל וחד לתרומה וכהונה אתיא מק"ו ור"י ממאי דאיצטריך קרא לתרומה כו' דילמא כי איצטריך לכהונה ותרומה שריא ומשני מסתברא דומיא דבעל ובועל מה בעל ובועל מחיים אף תרומה נמי מחיים לאפוקי כהונה דלאחר מיתה (ומפ' רש"י בעל ובועל אסירי להו מחיים של בעל שאם גירשה הבעל אסורה לבועל וכמו כן לתרומה לאפוקי כהונה דמחיים אסורה וקיימא דהא, מגרש לה והוי גרושה ואסורה לכהונה ואין פסוק זה בא לאוסרה אלא לאחר מיתת הבעל] ור"ע כו' אי נמי אית לי' דומיא דבעל ובועל ומילתא דאתיא בקו"ח טרח וכתב לה קרא והנה לכאורה דברי הגמ' תמוהים דכיון דאית לי' לר"ע מחיים דומיא דבעל ובועל א"כ היכי כתיב קרא לכהונה והא כהונה לא משכחת מחיים ואיך נתפוס החבל בתרי ראשין דאית ליה מחיים ואית ליה קרא לכהונה: והנ"ל ליישב דמשכחת לה גוונא דאיצטריך קרא לאסור לכהונה אף מחיים דבעל והוא דגרסינן בסוטה (דף כ"ד) ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה. מתניתין מני ר' יונתן היא דתניא תחת אישך פרט לארוסה יכול שאני מוציא אף שומרת יבם תלמוד לומר איש איש דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר תחת אישך פרט לשומרת יבם כו' וא"כ א"ש די"ל דר"ע סובר כר' יאשיה דשומ"י שותה וא"כ כיון דקרא איירי גם בשומרת יבם א"כ משכחת לה דאיצטריך קרא לאסור לכהונ' אף מחיים דבעל כגון בשומרת יבם שנסתרה וחלץ לה דחלוצה שריא מדאורייתא לכהן ואתי קרא דונטמאה לאוסרה מחמת סוטה לכהן: אך ז"א דהא הגמ' בסוטה (שם) פריך דהאיך משכחת לה בשומ"י שתשתה והא מבלעדי אישך כתיב מי שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל [וכשבא עליה היבם ליכא לאוקמי דא"כ אשתו מעלייתא היא] ומשני דמיירי שבא עליה היבם בזנות וכשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה לקום על שם אחיו ולפוטרה בגט וא"כ כיון דלא משכחת לה שומרת יבם שתשתה רק כשבא עליה היבם מעיקרא דקנה לה לדברים האמורים בפרשה וא"כ הא שוב אינו מועיל חליצה לחוד ובעיא גט דוקא כמבואר ביבמות (דף נ"ח) וא"כ הדרא קושייתי לדוכתא היכי משכחת לה כהונה מחיים הא בלא"ה אסורה משום גרושה: ג והנ"ל ליישב דמשכחת לה גוונא בשומרת יבם שתשתה אף כשלא בא עליה היבם מעיקרא והוא דגרסינן בקדושין (דף ס') גבי המקדש את האשה מעכשיו ולאחר שלשים יום עולא אמר ר' יוחנן אפי' קדושי מאה תופסין בה וכן אמר רב אסי א"ר יוחנן אפי' קדושי מאה תופסין בה א"ל ר"מ בריה דר"א לר"א אסברה לך טעמי' דר"י שוו נפשייהו כי שרגא דליבני דכל חד וחד רוחא לחבריה שבק נמצא מבואר דר' יוחנן סובר דהמקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום קדושי כולם תופסין בה: והנה נחקור לפי מה דקיי"ל בסוטה (דף כ"ד) דארוסה יכול בעלה לקנאות לה לאוסרה מלהסתר עם פלוני האיך הדין אם קידש אשה מעכשיו ולאחר ל' יום וקינא לה בעל' בתוך השלשים יום שלא תסתרי עם פלוני אם מהני הקינוי שלו לאוסרה מלהסתר עם פלוני או דכיון דאינה קנוייה לגמרי לבעלה בתוך השלשים יום רק דהוי קנוייה ומשויירת אינו יכול לקנאות לה לאוסרה מלהסתר עם פלוני: והנ"ל פשוט דיכול לקנאות אותה בתוך השלשים יום לאוסרה מלהסתר לפי מה דמבואר ברשב"א בחידושיו לקדושין דהא דס"ל לר' יוחנן דהמקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום קדושי כולם תופסין בה אין הפירוש דשייר בהקדושין גופא דמתחילין במקצת מעכשיו והולכין ונגמרין עד לאחר ל' יום רק דהקדושין נגמרין מיד כשקידשה אף בתוך הל' יום רק דרוחא שביק עד שלשים יום שיהא קדושין אחרים נתפסין בה ג"כ וא"כ לפ"ז נראה ברור דיכול לקנאות אותה בתוך הל' יום כיון דהוי מקודשת גמורה אף בתוך השלשים יום והוי קנויה לו לגמרי רק דהשיור הוא שיהא קדושין אחרים נתפסין בה אבל בעצם הקדושין לא שייר, בה מידי והוי אשתו מעלייתא פשיטא דיכול לקנאות אותה מלהסתתר עם פלוני כיון דאשתו מעלייתא היא וזה ברור: ונקדים עוד דברי התוס' לעיל (דף י"ח) בד"ה מהו שיתנה כו' דמביאים בשם הירושלמי דאם קינא לה וגירשה ואח"כ החזירה ונשאה ונסתרה דאינו צריך לקנא לה פעם שנית כשלא מחל קינויו כשגירש וא"כ א"ש דמשכחת לה גוונא בשומ"י שתשתה אף כשלא בא עליה היבם עדיין כגון שראובן קידש אשה מעכשיו ולאחר ל' יום וקינא לה בתוך השלשים יום שלא להסתר עם פלוני ובא עלי' שלא לשם קדושין ואח"כ קידשה שמעון אחיו בתוך השלשים יום (דבתוך השלשים יום אף קדושי אחיו נמי תופסין בה כמבואר בירושלמי (פרק ג') דקדושין (ה"ב)] ואח"כ גירשה ראובן בתוך השלשים יום ונשארה מקודשת גמורה לשמעון ואח"כ מת שמעון, אחיו בתוך הל' יום ונופלת לפני ראובן בעלה, הראשון ליבום (דאף דאסורה לראובן מצד אשת אחיו כיון דהוי מקודשת גמורה לשמעון אעפ"כ כיון דבתוך השלשים יום קדושי ראובן תופסין בה נתפס הזיקה ג"כ וחלה ליבום למאן דס"ל דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת כמו שביארתי לעיל מערכה ט' אות ב' עיי"ש והלכה ונסתרה בעודה שומ"י עם אותו פלוני שקינא לה ראובן בנשואין הראשונים א"כ בכה"ג משכחת דשומ"י שותה דבזה מיקרי קדמה שכיבת בעל לבועל בנשואין הראשונים דהא הא דבעינן קדמה שכיבת בעל לבועל אינו קאי על שעת סתירה דוקא רק דבין קינוי לסתירה [או בשעת הקינוי]