פורת יוסף (שלופר) קי

בהאדם אף לר"י טהור א"כ במאי פליגי: ובזה יתיישב קושיית המהרש"א אהא דפריך הגמ' לעיל (דף ל"ה) ורמי דאורייתא אדאורייתא דתניא נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת ר"מ מטהר והשתא מאי פריך הגמ' הא אף לר"מ דמטהר אעפ"כ לענין טומאת גברי מודה דצריך טבילה והא דמטהר הוא רק לענין הטהרות הנוגע בהאדם א"כ מאי קשיא לי' דר"מ אדר"מ הא איכא בהנוגע באדם חזקה דאוקי טהרות על חזקתן: אבל לפי מה שביארתי ניחא דלר"מ לשיטתו דס"ל גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הטהרות שנעשה ע"ג למפרע טמאות דהך משנה הוא ר"מ כמבואר בעירובין שם אלמא דס"ל לר"מ דלא אמרינן דמוקמינן הטהרות על חזקתן משום דכיון דהספק נולד על הטהרות מפאת האדם הנוגע בהן כוותיה דיינינן להו וא"כ ה"נ הא לא שייך לאוקמא הטהרות על חזקתן לר"מ לשיטתו כיון דאין הספק נולד בהטהרות רק באדם הנוגע בהן א"כ שפיר פריך הגמ' דר"מ אדר"מ הרי חזינן דלשיטת הרמב"ן כולי עלמא ס"ל דהיכי דאין הספק נולד בהדבר מפאת עצמו רק מכח דבר אחר לא אזלינן בתר חזקה דא"ל להחפץ שנולד בו הספק ולשיטת התוס' פליגי בהא ר"מ ור"י: ז והשתא א"ש הא דקאמר ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון דגרסינן ביבמות (דף ס"ז) בת ישראל שנישאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי כו' אמר ר"י א"ש זו דברי ר' יוסי אבל חכמים אומרים יש לו בנים אוכלין משום בנים כו' ומי פליגי מתיב ר' זכאי זו עדות העיד ר' יוסי מפי שמעי' ואבטליון והודו לו אמר רב אשי מי קתני וקבלו והודו לו קתני דמסתבר טעמיה אלמא דשמעיה ואבטליון ס"ל כר"י דאם הניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה: ולכאורה ק"ל דאמאי לא יאכלו בתרומה הא איתא לקמן (דף קי"ט) במאי אוקימתא כר"מ אימא סיפא היתה לה חמות אינה חוששת אמאי הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות מיעוט מפילות וכל היולדת מחצה זכרים ומחצה נקבות סמוך מיעוטא דמפילות למחצה נקבות וה"ל זכרים מיעוטא וליחוש אמר רבא רישא חזקה ליבום כו' סיפא ה"ל חזקה לשוק ורובא לשוק וה"ל זכרים מיעוטא דמיעוטא ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ אלמא דהיכא דאיכא חזקה בהדי מיעוטא אן ר"מ מודה דלא חיישינן למיעוטא א"כ תקשה אמאי לא יאכלו העבדים בתרומה הא כיון דבחיי הכהן היו העבדים בחזקת היתר לתרומה ועכשיו שמת האדון ואתה רוצה לאוסרם בתרומה ע"י העובר שמא הוא זכר א"כ הא צריכין לאוקמי להעבדים אחזקת היתר לאכילת תרומה כמו שהיו מותרין עד כעת וכיון דאיכא חזקה וגם רובא להתיר [דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה נקבות וה"ל זכרים מיעוטא] א"כ הא בזה אף ר"מ מודה דלא חיישינן למיעוטא נגד רובא וחזקה: והנ"ל ליישב דלא שייך לומר בנידון דידן סמוך מיעוטא לחזקה ויאכלו העבדים בתרומה דשאני התם בהיה לה חמות דחמותה אינה בפנינו שיתברר הספק אם ילדה או לאו לכך לא חיישינן דילמא ילדה זכר משום דמצרפינן להרוב החזקה שאינה זקוקה ליבום והוי המיעוט מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן לה אבל בנ"ד כיון דהניחה מעוברת והיא בפנינו ויכול להתברר להיפוך הצד הספק שמחזקינן מצד החזקת היתר של העבדים בתרומה שתלד נקבה דאדרבה תלד זכר א"כ כמו דס"ל להפוסקים דלא אזלינן בתר רובא במקום שיכול להתברר כן ה"נ י"ל דלא אזלינן בזה בתר חזקה במקום שיכול להתברר צד האיסור לכך אסורין לאכול בתרומה [רק א"נ דלא חיישינן למיעוטא א"כ כיון דאינה בודאי שיתברר הספק דהא יכול להיות שתפיל לכך לא חיישינן לזה אבל למאן דס"ל דחיישינן למיעוטא שפיר צריכין לחוש דילמא יתברר האיסור שלא תפיל] והנ"ל דהאי חקירה אי אזלינן בתר חזקה במקום שיכול להתברר צד הספק תליא בהא שחקרו הראשונים בטעמא דחזקה מהו אי חזקה הוי מטעם בירור שמבררת על צד אחד מהספק שכן הוא כמו שמוחזק לנו או דחזקה אינו מכרעת כלל הספק לשום צד רק דכן גזרה התורה להעמיד כל דבר על חזקתו ומעתה י"ל דהאי חקירה תליא בהא דא"נ דהטעם דאזלינן בתר חזקה הוא משום דהחזקה הוי בירור א"כ במקום שיכול להתברר הספק בבירור יותר מהחזקה דנהיה רואים בחוש הצד הספק היכן הוא לא אזלינן בזה בתר חזקה וצריכין להמתין עד שיתברר הדבר בחוש אבל א"נ דחזקה לא הוי בירור כלל רק דכן גזרה תורה להעמיד כל דבר שמספקא לן על חזקתו א"כ ה"נ בנידון דידן אף דיכול להתברר צד הספק אעפ"כ כיון דכעת מספקא לן הדבר האיך הוא צריכין להעמיד הדבר על חזקתו וא"כ כיון דר' יוסי העיד מפי שמעיה ואבטליון דלא יאכלו העבדים בתרומה אלמא דס"ל דחזקה לא מהני במקום בירור מוכח דס"ל דחזקה הוי מטעם בירור: והנה האי חקירה שהבאתי לעיל אי מהני חזקת הנידון היכא דנצמח הספק מפאת גוף אחר ובו איכא חזקה להיפוך נ"ל דתליא ג"כ בהא דא"נ דחזקה הוי מטעם בירור א"כ כיון דלענין הדבר שנולד בו הספק מברר החזקה שכן הוא בבירור כמו שמוחזק לנו כגון בנידון שחקרנו דהחזקת הקדש דאיכא להאם מברר הדבר שהיא קדושה כעת ג"כ א"כ כיון דכבר נתברר הספק מקודם שנולד הולד לענין האם אי חל עלה קדושה ונתברר הדבר מצד החזקה שחל עלה קדושה א"כ שוב אינו שייך לדון לענין הולד אם הוא קדוש דהא הוא בוודאי קדוש ומה יושיענו חזקת, חולין דהולד כיון דאין כאן שום מקום ספק כלל אבל א"נ דחזקה אינו מברר הספק כלל דבעצם נשאר הספק כמו שהיה רק דכך גזרה תורה להעמיד כל דבר שמספקא לן על חזקתו א"כ לא מהני החזקה רק לאותו הגוף שיש בו החזקה אבל לגבי גוף אחר כיון דבו איכא חזקה להיפוך והספק הא לא נתברר בעצם צריכין להעמיד אותו הגוף ג"כ על חזקתו והוי הולד חולין: ח והשתא א"ש המשך הדברים דכיון דהלל שימש השני גדולי הדור שמעיה ואבטליון א"כ מסתמא ס"ל כשיטתייהו דחזקה הוי מטעם בירור א"כ הא מהני חזקת הקדש דהאם להולד ג"כ כמו שביארתי א"כ הא נסתרה תירוצי על קושיית הגמ' בתמורה (דף י"ז) דל"ל קרא דאם כשב הוא להורות דאין ולד חטאת קרב ת"ל דהילכתא גמירי לה דלמיתה אזלא דנ"מ לענין חטאת שמספקא לן אם היא קדושה וילדה ולד אם מותר להעמיד שניהם בבת אחת ולהקריב כיון דחזקת הקדש דהאם מועיל אף לענין הולד א"כ ע"כ צריכין לשנויי כתי' הגמ' דאיצטריך למעוטי ולד מעשר א"כ קשה להלל דס"ל דדנין אפשר משאי אפשר א"כ נסתרה תי' הגמ' דלא צריכין למעוטי ולד מעשר דהא יכולין למילף זה בג"ש עברה עברה מבכור וע"כ דקאי האי אם כשב הוא להורות דתמורת הפסח אינה קריבה א"כ מוכח דשוחטין את הפסח על היחיד א"כ מוכח מהקרא דעצם לא ישברו בו דבעשה דחמיר לא בעינן בעידנא א"כ קשה מהקרא דששת ימים תאכל מצות דאמאי אינו רשאי לאכול מצה מחדש דא"ל משום דאסור לקצור קודם העומר דהא בעשה דחמיר לא בעינן בעידנא וע"כ דהטעם הוא משום דאין איסור חמץ חל על איסור חדש א"כ הא מוכח דחצי שיעור אסור מה"ת דאל"כ הא הוי חמץ על חדש איסור מוסיף א"כ קשה קושיית הכנה"ג דל"ל קרא דלא תבשל לאסור בב"ח בהנאה ת"ל מלא תאכל כל תועבה דל"ל דנ"מ לענין ח"ש כיון דח"ש אסור מה"ת וע"כ צ"ל כתירוצ' הנ"ל דאיצטריך קרא משום דנ"מ לענין אם בישל בחלב חתיכה, שאסרה בקונם לזמן א"כ מוכח דהוספת הזמן דלהבא לא מיקרי כולל א"כ הא קשה דל"ל קרא דלה' למעט דאם שחט