פורת יוסף (שלופר) קו

כיון דח"ש אסור מה"ת וא"כ א"ש דלא מצי לחול איסור אבמ"ה על איסור הקדש דקדים: ובזה ניחא לי ליישב הא דהקשו המפרשים על הרמב"ם דפסק בסוף ה' מלכים דב"נ אינו חייב על אבמ"ה של העוף דא"כ מאי משני הגמרא דתיקן להוציאו מידי אבמ"ה הא בחולין (דף מ') הוכיח הגמ' דמדלא קתני זבח דמיירי בחטאת העוף ולשיטת הרמב"ם דס"ל דבעוף ליכא אזהרה כלל לב"נ א"כ קשה מאי תיקן אבל לפי מה שביארתי א"ש דהרמב"ם לשיטתו אזיל דפסק (בפ"ה מה' שבועות ה"ח) בשבועה שאוכל פחות מכזית נבנה דחל על חצי שיעור לחייבו לאכול וא"כ א"ש די"ל דהרמב"ם יפרש דהתיקון להוציאה מידי אבמ"ה הוא לישראל ונ"מ להיכא דאתרו בו משום אבמ"ה ולא משום הקדש דפטור דאף דהרמב"ם פסק בפ"ה מה' מ"א ה"ה) דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת אעפ"כ הא להרמב"ם לשיטתו דס"ל דשיעור שלם חל על חצי שיעור שפיר חל איסור אבמ"ה דהוי בכזית על איסור מעילה דהוי בפרוטה באבר שיש בו כזית ואין בו שוה פרוטה: ועוי"ל בפשיטות דהא לכאורה צריכין להבין תי' הצל"ח דלכך לא פירש רש"י דנ"מ להוציאו מידי אבמ"ה לישראל משום דאיסור אבמ"ה אינו יכול לחול על איסור הקדש דקדים הא איסור אבמ"ה שפיר מצי לחול על איסור הקדש משום דהוי איסור מוסיף דאיתוסף מצד איסור אבמ"ה איסור לב"נ דמצד איסור הקדש היה מותר לב"נ ועכשיו דאיתוסף עלה איסור אבמ"ה אסורה לב"נ אך י"ל דרש"י ס"ל כשיטת הרמ"ע (בסי' קכ"ג) דמה דאיתוסף איסור לב"נ לא מיקרי מצד זה מוסיף עיי"ש וא"כ א"ש די"ל דהרמב"ם ס"ל כשיטת התוס' בחולין (דף ק"ג) בד"ה מר סבר דאבמ"ה מיקרי איסור מוסיף מצד מה שאיתוסף איסור לב"נ וא"כ הא שפיר חל איסור אבמ"ה על איסור הקדש וא"כ איכא תיקן אף לישראל היכא דאתרו בו משום אבמ"ה ולא משום הקדש דפטור אמנם זהו רק א"נ כר' יוחנן דחצי שיעור אסור מה"ת אבל לר"ל דס"ל דחצי שיעור מותר מה"ת שפיר מצי לחול איסור אבמ"ה על איסור הקדש באבר שיש בו כזית ואין בו שוה פרוטה כיון דמצד איסור הקדש אינו אסור מה"ת דלא הוי אלא חצי שיעור שפיר מצי לחול עלה איסור אבמ"ה דהוי שיעור שלם: יג והשתא א"נ דחצי שיעור מותר מה"ת א"כ אין להוכיח מזה דחגיגה דוחה שבת די"ל דמיירי בעבר ושחט וא"ל דא"כ נימא אי עביד לא מהני ז"א דהא הכא לא יתוקן האיסור דאף אם לא מהני שחיטתו ג"כ חייב במה שמתקן להוציאה מידי אבמ"ה לישראל ונ"מ היכא דאתרו בו משום אבמ"ה ולא התרו בו משום נבלה דפטור ואף לפי מה שביארתי במ"א ליישב קושיית הצל"ח דלא חשיב תיקון כה"ג לשיטת הר"ת דלר"י דס"ל דמקלקל בחבורה פטור בעינן שיהא התיקון בודאי בשעת הקלקול ובשלמא בשוחט בעלמא שאין בו רק משום איסור אמ"ה הוא דהוי התיקון בשעת השחיטה שניתר מיד לגמרי משא"כ בשוחט חטאת בחוץ דאיכא איסורא אחרינא מלבד אמ"ה לא חשיב תיקון בשחיטה במה שמוציאה מידי אמ"ה ויפטור ממלקות כשלא יתרו בו משום שאר איסורין דהרי תיקון זה לא היה בשעת שחיטתו וגם לא היה בודאי שיבוא אח"כ דשמא יתרו בו בשעת אכילה משום איסור הקדש וגרע מתיקון דחובל וצריך לכלבו דודאי יבוא ואפ"ה לא חשיב תיקון כיון שלא בא בשעת הקלקול: והשתא א"ש די"ל דרש"י ס"ל כשיטת הפוסקים דהילכתא כר' יהודה דמקלקל בחבורה פטור וא"כ בכה"ג לא חשיב תיקון לכך מפרש"י דהתיקון הוא להוציאה מידי אבמ"ה לב"נ דזה הוי התיקון מיד כששוחט [ועי' בתשובת הגרע"א סי' קס"ה] וא"כ לפ"ז לפי מה שביארתי דבן דורתאי ס"ל כר' יהודה דמקלקל פטור א"כ הא לכאורה נסתרה דברינו דאף לר"ל לא חשיב תיקון בכה"ג זה אינו דלפי הך סברא בפשיטות ניחא דלכאורה הא איכא תיקן בשחיטתו במה שמוציאו מידן אבמ"ה לישראל אעפ"י דאסורה בלא"ה מחמת נבלה מ"מ תיקן לענין חיוב מלקות' דאלו משום איסור אבמ"ה חייב במשהו בשר וגידין ועצמות משלימין לכזית כדאיתא בחולין (דף ק"ב) אבל משום נבלה אינו חייב מלקות אלא בכזית בשר דוקא אבל אם גידין ועצמות משלימין לכזית פטור: אך ז"א לפי מה שביארתי דבכה"ג לא מיחשב התיקון מיד בשחיטתו כיון דלענין אכילה בלא"ה אסורה במשהו בשר אף היכא דגידין ועצמות משלימין לכזית משום דהא הוי חצי שיעור רק דהתיקון הוא אם יעבור ויאכל ויתרו אותו דיהיה פטור ממלקות לא מיחשב התיקון מיד ופטור א"כ כ"ז לר' יוחנן אבל לר"ל דס"ל דחצי שיעור מותר מה"ת א"כ הא מדאורייתא תיקן מיד בשחיטתו דמותר לאכול מה"ת אבר שיש בו משהו בשר וגידין ועצמות משלימין לכזית דלא הוי אלא חצי שיעור מה שעד הנה קודם ששחט היה אסור באכילה מדאורייתא: והשתא יתבאר דברינו הא דפירש והלך וישב בדרום והוא דהנה יהודה בן דורתאי רצה ליפשט ממה נפשך דחגיגה דוחה שבת דא"נ דחצי שיעור מותר מה"ת א"כ אף דלפ"ז אין להוכיח מהקרא דלא ילין דחגיגה דוחה שבת די"ל דהקרא איירי בעבר ושחט א"כ הא לפ"ז שוב מוכח מהקרא דוזבחת פסח צאן ובקר דחגיגה דוחה שבת דל"ל דהקרא אתא להורות דדבר שבחובה כו' דא"כ תקשה אמאי כתיב ששת ימים תאכל מצות הא מצי לאכול שבעה מן החדש דאתי עשה דמצה ודוחה לל"ת דחדש דליכא לשנויי דלכך אינו יוצא במצה של חדש משום דלא אתי איסור חמץ וחייל על איסור חדש ז"א דהא כיון דח"ש מותר מה"ת א"כ הוי איסור חמץ על איסור חדש איסור מוסיף כמו שביארתי וע"כ צ"ל דלכך לא דחי משום דלא הוי בעידנא דאסור לקצור לפני העומר הרי דמוכח דאף בעשה דחמיר ג"כ בעינן בעידנא וא"כ תקשה ל"ל הקרא דעצם להורות דאסור לשבור עצם שיש בו מוח הא בלא"ה ידעינן דלא דחי משום דלא הוי בעידנא וע"כ דאתא להורות דבמצוה שבגופו הכתוב מדבר וא"כ תקשה דל"ל קרא דאותו וע"כ דאתא להורות דאין שוחטין את הפסח היחיד א"כ הא ליכא לאוקמי האי קרא דהוא דאתא להורות דתמורת הפסח אינה קריבה דהא לא משכחת לה תמורת הפסח כלל וע"כ דאתא למעט ולד מעשר א"כ מוכח דאין דנין אפשר משאי אפשר וא"כ הא ליכא לאוקמי הקרא דוזבחת דאתא להורות דדבר שבחובה אינו בא מן החולין דהא בפסח גופא ג"כ לא ידעינן דאינו בא אלא מן החולין כיון דאין דנין אפשר משא"א וע"כ דאתא להקיש חגיגה לפסח שדוחה שבת הרי דמוכח דחגיגה דוחה שבת וא"נ דח"ש אסור מה"ת א"כ אף דמהקרא דוזבחת לא מוכח די"ל דאין דנין אפשר משא"א והקרא אתא להורות דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין א"כ הא שוב מוכח מהקרא דלא ילין דחגיגה דוחה שבת דליכא לאוקמי בעבר ושחט דא"כ תקשה דנימא אי עביד לא מהני וא"כ הא ממ"נ מוכח דחגיגה דוחה שבת רק דלא נימא דבאמת ח"ש אסור מה"ת ומהקרא דלא ילין אינו מוכח כלל די"ל כר' ישמעאל דהקרא דעולת שבת לא קאי רק למעט חלבי חול ביוה"כ אבל ביו"ט קרב חלבי חול לכך הלך וישב בדרום דהזקני דרום ס"ל דעו"ג ועבד הבא על ב"י הולד כשר א"כ הא מוכח דקדושין תופסין בח"ל א"כ הא מוכח כריה"ג דנערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס א"כ הא ליכא לאוקמי הקרא דבעולת בעל דאתא למיפטר מקנס וע"כ דאתא להורות דאשה ניקנית בביאה א"כ קשה דנילף מובעלה וע"כ צ"ל דה"א דבעינן כסף וביאה וא"כ קשה דא"כ ל"ל קרא דוכתב וע"כ צ"ל דאתא למעט חליצה א"כ מוכח דאמרינן מ"ל איסור לאו מ"ל כרת א"כ כיון דחלבי חול אינה קרב ביוה"כ ה"ה דביו"ט אינו קרב א"כ הא מוכרחים לאוקמי, הקרא דלא ילין בארבעה עשר שחל להיות בשבת א"כ הא מוכח דחגיגה דוחה שבת: