פורת יוסף (שלופר) קה

ונתגרשה אין לה קנס וא"כ הא אינו מיותר הקרא כלל דהא איצטריך לג"ש: והנ"ל דהאי פלוגתא דריה"ג ור"ע תליא בהא דאיתא בקדושין (דף ט') ובביאה מנ"ל אמר ר"א אר"י א"ק בעולת בעל מלמד שנעשה לה בעל ע"י בעילה א"ל ר"א לר"א וכי כעורה זו ששנה רבי ובעלה מלמד שניקנית בביאה אי מהתם ה"א עד דמקדש והדר בעיל קמ"ל ופריך הגמ' ורבי האי בעולת בעל מאי עביד לי' מיבעי לי' בעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה ואין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה ומי אית לי' לרבי האי סברא והתניא באו עלי' עשרה אנשים ועדיין היא בתולה רבי אומר הראשון בסקילה וכולן בחנק אמר ר"ז מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי כו' והנה הך תירוצא דהגמ' הוא רק א"נ כר"ע דארוסה שנתגרשה יש לה קנס שפיר איצטריך הקרא דבעולת בעל להורות דבעל עושה בעולה אף אם בא עליה שלא כדרכה ופטור מלשלם קנס אם בא עליה לאחר שגירשה אבל א"נ כריה"ג דארוסה שנתגרשה אין לה קנס א"כ הא לא איצטריך קרא כיון דכל עיקר הנ"מ הוא רק לענין קנס ולענין קנס הא בלא"ה אף א"נ דהבעל אינו עושה אותה בעולה בשלא כדרכה ג"כ פטור מלשלם קנס כיון דנתארסה דהא אפי' נערה שנתארסה ולא נבעלה כלל דהוי עדיין בתולה ג"כ פטור מקנס דבעינן אשר לא אורשה וע"כ צ"ל לריה"ג דהקרא דבעולת בעל קאי להא דר' יוחנן להורות דאשה ניקנית בביאה: והנה לעיל (מערכה ו' אות ו') ביארתי דהא דיליף רבי קדושי אשה מהקרא דובעלה ור' יוחנן יליף מבעולת בעל משום דאי מהקרא דובעלה ה"א דמקדש והדר בעיל משום דלרבי לשיטתו דמוכח דס"ל כבן תימא דחגיגה הבאה עם הפסח הרי הוא כפסח א"כ קשה מהקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח וע"כ צ"ל כתי' התוס' שם דבן תימא יסבור כר' ישמעאל דס"ל בשבת (דף קי"ד) דחלבי שבת קרביין ביו"ט הרי דמוכח מזה דמחלקינן בין איסור לאו לאיסור כרת א"כ ל"ל דבעינן כסף וביאה דא"כ תקשה נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכי משכחת לה דהא לפי מאי דקיימינן השתא א"כ אף בשטר נמי אינה מקודשת דל"ל דהקרא דוכתב קאי למעט חליצה כיון דמחלקינן בין איסור לאו לכרת. הרי מבואר דלבן תימא ע"כ קאי הקרא דבעולת בעל להורות דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה א"כ מוכח דנערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס: והשתא א"ש הא דפירש והלך וישב בדרום דמדזקני דרום לשיטתייהו דס"ל דעו"ג ועבד הבא על ב"י כשר מוכח ממה נפשך דפסח דוחה שבת והוא די"ל דבן דורתאי ס"ל כר' יהודה דס"ל בשבת (דף ק"ו) דמקלקל בחבורה פטור וא"כ הא יש להוכיח אף בלאו הך הוכחה מהקרא דזבחת פסח דחגיגה דוחה שבת והוא דאיתא לעיל (דף ע') ונאכלת לשני ימים כו' מתניתין דלא כבן תימא דתניא בן תימא אומר חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה כו' מ"ט דבן תימא כדמתני רב לחייא ברי' לא ילין לבוקר זבח חג הפסח זבח חג זה חגיגה הפסח כמשמעו ואמר רחמנא לא ילין והנה לעיל (דף נ"ט) רמי לי' ר"ס לרב כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח והכתיב עולת שבת בשבתו ומשני הכא בארבעה עשר שחל להיות בשבת עסקינן: והשתא לפ"ז הא יכולין לומר בפשיטות דלכך ס"ל לבן דורתאי דחגיגה דוחה שבת משום דס"ל כבן תימא דדריש הקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח דזבח חג הוא חגיגה וא"כ תקשה דהאיך כתיב לא ילין לבוקר דמשמע דבלילה מותר להקריב הקרבן חגיגה הא אסור להקטיר עולת חול ביו"ט וע"כ צ"ל דמיירי בארבעה עשר שחל להיות בשבת דהוי החגיגה קרבן שבת וחלבי שבת קריבין ביו"ט הרי דמוכח מזה דחגיגה דוחה שבת וא"ל דמזה אין להוכיח דחגיגה דוחה שבת די"ל דהקרא איירי באם עבר והקריב הקרבן חגיגה בשבת וכה"ג משני בירושלמי (פרק אלו דברים) דהקרא מיירי באם עבר והביא ז"א דא"כ תקשה אמאי כשר הקרבן נימא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והוי כמתה מאיליה והוי נבלה וא"ל הא מבואר במהרי"ט (ח"א סי' ס"ט) דלכך שוחט בשבת שחיטתו כשרה משום דאימתי שייך לומר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבידו לא מהני הוא רק במקום דאם נימא דלא מהני יתוקן האיסור אבל בשוחט בשבת כיון דאף א"נ דלא מהני לא יתוקן האיסור דחובל בשבת לבך אמרינן דמהני ז"א דהא לר"י דסובר דמקלקל בחבורה פטור א"כ הא יתוקן האיסור לפי מה דמבואר בתוס' שבת (דף ק"ו) בד"ה חוץ דהקשו לר' יהודה דס"ל דמקלקל בחבורה פטור אף בחובל וצריך לכלבו דא"כ אמאי מחייב בשוחט בשבת הא כל שוחט הוי מקלקל כמבואר בחולין ע ח') ותי' הר"ת דהא דחשיב לר' יהודה מקלקל גבי חובל וצריך לכלבו לפי שאין התיקון בא באותה שעה אלא לאחר מכאן דלאחר שנעשית החבורה בא הדם אבל בשוחט בשעת הקלקול בא התיקון שמוציאה מידי אבר מן החי עכ"ל וא"כ כיון דלר"י בעינן התיקון מיד הא יתוקן האיסור לפי מה דמבואר בחולין (דף ל"ב) דלכך שרי מפרכסת לב"נ אף דלדידהו במיתה תליא רחמנא ולא בשחיטה מ"מ מותרת לב"נ משום מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור וא"כ הא זהו דוקא בשחיטה כשרה אבל כשנתנבלה בשחיטתה דלא הוי שחיטה כלל אף לישראל הא ודאי דכל זמן שהיא מפרכסת אסורה לב"נ וכן מבואר להדיא בש"ך ביו"ד (סי' כ"ז ס"ק ב') ובפמ"ג שם וא"כ אם נאמר דלא מהני הא שפיר יתוקן האיסור דלא יהיה חילול שבת דהוי מקלקל דכיון דלא מהני שחיטתו והוי כמתה מאיליה א"כ הא מיד כששחט כל זמן שמפרכסת ליכא שום תיקון דאסורה אף לב"נ רק דאח"כ כשתגמור מלפרכס יהיה התיקון ולא בעת השחיטה א"כ הא הוי מקלקל ופטור וכיון דיתוקן האיסור א"כ תקשה דנימא אי עביד לא מהני וא"כ כיון דליכא לאוקמי בעבר והקריב א"כ הא מוכח מזה דחגיגה דוחה שבת: יב אמנם זהו תליא בהא דהנה הצל"ח בפסחים (דף ע"ג) הנ"ל הקשה על הא דפי' רש"י דתיקן להוציאו מידי אבמה"ח לב"נ שאם אכלו אינו נהרג הא. שפיר י"ל דתיקן להוציאו מידי אבמה"ח לישראל ואי דלישראל הא בלא"ה אסורה משום קדשים מ"מ הא נ"מ אם התרו בו משום אבמ"ה ולא התרו בו משום קדשים דפטור ממלקות ותי' לפי' מה דאמרינן בחולין (דף ק"ג) דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת וכן פסק הרמב"ם (בפ"ד ממ"א הל' ה') שכתב ששני איסורים באים כאחד בתולש אבר ונטרפה בו עי"ש דמוכח שאם היתה טרפה מקודם לא חייל איסור אבמ"ה על איסור טרפה וא"כ ה"נ לא חייל איסור אבמ"ה על איסור קדשים ולא תיקן לישראל מאומה דבלא"ה לא חייל איסור אבמ"ה בזה לישראל לכך פירש רש"י שתיקן להוציאו מידי אבמה"ח לב"נ עכ"ל: אמנם לכאורה עדיין קשה הא שפיר מצי לחול איסור אבמ"ה על איסור קדשים לפי מה דמבואר בפסחים דף ל"ב) דרבנן ס"ל דחיוב מעילה הוא בפרוטה דוקא ואם אין בו שוה פרוטה אעפ"י שיש בו כזית פטור א"כ הא משכחת לה שיהא חל איסור אבמ"ה על איסור קודש כגון באבר שיש בו כזית ואינו שוה פרוטה דאינו אלא חצי שיעור לגבי איסור קודש דשיעורו בפרוטה ובתוס' שבועות (דף כ"ג) בד"ה דמוקי מבואר דאם נשבע שלא יאכל חצי זית נבלה דחל השבועה דכיון דליכא מנבלה, אלא חצי שיעור דהוי איסורא בעלמא חייל עלה איסור שבועה דהוי שיעור שלם עיי"ש א"כ ה"נ כיון דמצד איסור הקדש לא הוי אלא חצי שיעור כיון דאין בו שוה פרוטה שפיר מצי לחול עלה איסור אבמ"ה דהוי שיעור שלם כיון דיש בו כזית אך אין זה קושיא די"ל דרש"י ס"ל כתי' השני שבתוס' דאף על חצי שיעור ג"כ לא מצי לחול שיעור שלם