פורת יוסף (שלופר) קד

ס"ל כרבו דס"ל לעיל (דף צ"ג) דחייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני וא"כ כיון דבפסח איכא כרת שפיר ה"א דאתי עשה דאכילת פסח ודחי לל"ת דשבירת עצם משום דהא בעשה שיש בה כרת דחמיר לא בעינן בעידנא לכך איצטריך קרא דלא דחי: אמנם לכאורה יש להוכיח דאפי' בעשה דחמיר ג"כ בעינן בעידנא והוא דהנה לכאורה קשה קושייתי הנ"ל דאמאי כתיב בקרא ששת ימים הא יכול לאכול שבעה מן החדש דיבוא עשה דמצה וידחה לל"ת דחדש וע"כ צריכין לשנויי דלכך לא דחי משום דהא אסור לקצור לפני העומר ובהא לא שייך לומר דניתי עשה דאכילת מצה וידחה הלאו דקצירה משום דהא לא הוי בעידנא דהלאו הא עובר משעת קצירה והעשה אינו מקיים אלא לאח"כ כשאוכל המצה [והא דפריך הירושלמי אמאי לא אכלו מצה מחדש הוא כיון דבאותו הפעם היו שרויין בבקעת יריחו כדכתיב בקרא ואיתא במנחות (דף ע"א) אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים ועי' בתוס' מנחות (דף ס"ח) בד"ה קוצרין]: והשתא אי נימא דבעשה שיש בו כרת לא בעינן בעידנא הדרא קושייתי לדוכתא אמאי כתיב בקרא ששת ימים תאכל מצות הא כיון דעשה דמצה הוי עשה דקודם הדיבור וביבמות (דף ה') מוכח דעשה דקודם הדיבור חמיר כמו עשה שיש בו כרת דדחי הגמ' דלא מצינן למילף מתמיד דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת משום דהוי עשה דקודם הדיבור אלמא דעשה דקוה"ד חמיר כמו עשה שיש בו כרת דלכך דחי לל"ת שיש בו כרת וא"כ הא בזה לא בעינן בעידנא ושפיר מצי לדחות העשה דאכילת מצה דחמיר ללאו דקצירה ג"כ אף דלא הוי בעידנא. וע"כ דמוכח מזה דאף בעשה דחמיר ג"כ בעינן בעידנא: אמנם אי משום הא לא איריא דקושייתי הנ"ל יש ליישב באופן אחר דלכך אינו יוצא במצה של חדש משום דלא אתי איסור חמץ וחייל על איסור חדש כמש"ל נמצא מבואר דהך חקירה אם חגיגה דוחה שבת תליא בהא דאי נימא דח"ש מותר מה"ת א"כ הא נסתרה הך תירוצא דשפיר מצי לחול איסור חמץ על איסור חדש משום דהוי איסור מוסיף כמו שביארתי וע"כ צריכין לשנויי דלכך לא מצי לאכול מצה מחדש משום דאסור לקצור לפני העומר הרי דמוכח מזה דאף בעשה דחמיר ג"כ בעינן בעידנא וא"כ הדרא קושייתי לדוכתא דאמאי איצטריך קרא דעצם להורות דאסור לשבור עצם שיש בו מוח הא בלא"ה ידעינן דלא דחי משום דלא הוי בעידנא וע"כ צריכין לאוקמי דהקרא דעצם קאי להורות דבמצוה שבגופו הכתוב מדבר כרבנן דאב"י ואב"י יסבור דח"ש אסור מה"ת]: וא"כ הא לא מצינן לאוקמי הקרא דאם כשב הוא מקריב קאי להורות דתמורת הפסח שנמצא קודם שחיטה אינה קרב דהא לא משכחת תמורה בקרבן פסח דהא ה"ל קרבן שותפים וע"כ צריכין לומר דהקרא דאם כשב הוא איצטריך להורות דולד מעשר אינה קרב, הרי דמוכח דאין דנין אפשר משאי אפשר וא"כ הא ליכא לאוקמי הקרא דצאן ובקר דאתא למילף שארי קרבנות מפסח דאינה בא אלא מן החולין משום דהא בפסח גופה ג"כ לא ידעינן דאינה בא מן החולין כיון דאין דנין אפשר משא"א כנ"ל וע"כ צריכין לאוקמי הקרא דצאן ובקר דאתא להורות דחגיגה דוחה שבת הרי דמוכח דחגיגה דוחה שבת אמנם זהו רק אי נימא דח"ש מותר מה"ת אבל אי נימא דח"ש אסור מה"ת שפיר י"ל דבעשה דחמיר לא בעינן בעידנא והא דלא מצי לאכול מצה מחדש הוא משום דלא אתי איסור חמץ וחייל על איסור חדש: י והשתא א"ש הא דפירש והלך וישב בדרום דמזקני דרום מוכח דס"ל דחצי שיעור מותר מה"ת דגרסינן ביבמות (דף מ"ה) הנהו שבוייתא דאתי מארמון לטבריא הוי חדא כו' ואתו לקמיה דר"א כו' אמר רב יוסף רבותא למחשב גברי הא רב ושמואל בבבל ור' יהושע בן לוי ובר קפרא בארץ ישראל ואמרי לה חלופי בר קפרא ועיילי זקני דרום דאמרי עו"ג ועבד הבא על ב"י הולד כשר כו' הרי חזינן דזקני דרום ס"ל דעו"ג ועבד הבא על ב"י הולד כשר: והנה בתוס' יבמות (דף ט"ז) בד"ה קסבר. מבואר דלר"ע דס"ל דאין קדושין תופסין בח"ל לדידי' הוה ממזר נמי מעו"ג ועבד עיי"ש וכן איתא להדיא בקדושין (דף ע"ה) אלא ר"א סבר לה כר"י וסבר לה כר"ע דאמר עו"ג ועבד הבא על ב"י הולד ממזר ומי סבר לה ר"א כר"ע והאמר אעפ"י שנחלקו ב"ש וב"ה בצרה מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת כו' עי"ש אלמא דאי נימא דאין קדושין תופסין בח"ל הוי ממזר מעו"ג ועבד וא"כ כיון דזקני דרום ס"ל דעו"ג ועבד הבא על ב"י הולד כשר מוכח דס"ל דקדושין תופסין בח"ל: והנ"ל דהאי חקירה אי קדושין תופסין בח"ל תליא בהא דגרסינן בכתובות (דף ל"ח) נערה שנתארסה ונתגרשה ריה"ג אומר אין לה קנס ר"ע אומר יש לה קנס וקנסה לעצמה מ"ט דריה"ג אמר קרא אשר לא אורשה הא אורשה אין לה קנס ור' עקיבא אשר לא אורשה לאביה הא אורשה לעצמה אלא מעתה נערה ולא בוגרת ה"נ דלעצמה כו' אלא לגמרי ה"נ לגמרי אמר לך ר"ע האי לא אורשה מיבעי לי' לכדתניא כו' א"כ מה ת"ל אשר לא אורשה מופנה להקיש לו ולדון הימנו ג"ש נאמר כאן אשר לא אורשה ונאמר להלן אשר לא אורשה מה כאן נ' אף להלן נ' ומה להלן שקלים אף כאן שקלים ועי' בפני יהושע בפשט דברי הגמ']: וק"ל לר"ע דיליף מאשר לא אורשה לג"ש א"כ תקשה הא דגרסי' לעיל (דף כ"ט) שיתא קראי כתיבי נערה נערה הנערה בתולה בתולות הבתולות תרי לגופייהו, חד לכדאביי וחד לג"ש למילף אונס ומפתה מהדדי מה כאן נ' אף להלן נ' ומה להלן שקלים אף כאן שקלים אייתר להו תרי חד לאתויי ח"ל וחד לאתויי ח"כ והשתא כיון דר"ע יליף מאשה לא אורשה לג"ש א"כ הא מיותר לדידי' חד קרא מהנך שיתא קראי כיון דלג"ש לא איצטריך: והנ"ל ליישב דהנה התוס' לעיל (דף כ"ט) בד"ה וחד הקשו אהא דקאמר הגמ' חד לאתויי ח"ל וחד לאתויי ח"כ נימא חד לאתויי חייבי עשה וחד לאתויי ח"ל ואכתי ח"כ מנ"ל ותי' דלחייבי לאוין ועשה לא צריך אלא חד קרא דהא לא איצטריך ריבויא רק דלא נימא דבעינן אשה הראויה לקיימה הלכך מחד ריבויא מרבינן אין ראויה לקיימה דהיינו ח"ל ועשה כיון דקדושין תופסין בהן ואידך ריבויא לח"כ דאין קדושין תופסין ולמ"ד דאין קדושין תופסין בח"ל הוי חד ריבויא לחייבי עשה ואידך לח"ל וח"כ וא"כ א"ש די"ל דר"ע סובר כר' נחוניא בן הקנה דס"ל לקמן (דף ל') דחייבי כריתות פטורין מתשלומין כחייבי מיתות משום דקלבד"מ וא"כ א"ש דלר"ע לשיטתו דס"ל ביבמות (דף מ"ט) דאין קדושין תופסין בח"ל שפיר איצטריך עוד קרא לאתויי ח"כ דמתרי קראי לא הוי מרבינן רק חייבי עשה וח"ל דחד ריבויא הוי מוקמינן לחייבי עשה להורות דלא בעינן ראויה לקיימה כיון דקדושין תופסין בהן ואידך ריבויא לח"ל דאין קדושין תופסין בהן אבל בח"כ ה"א אף דלא בעינן אשה שיש בה הויה אעפ"כ פטור מקנס משום דקלבד"מ לכך איצטריך עוד קרא לרבות ח"כ: יא אמנם זהו רק א"נ דאין קדושין תופסין בח"ל אבל א"נ דקדושין תופסין בח"ל נסתרה הך תירוצא דהא אף א"נ דח"כ פטור מתשלומין אעפ"כ לא בעינן עוד קרא לרבות ח"כ דמתרי קראי מצינן למילף כיון דלדידי' ח"ל ועשה יכולין למילף מחד קרא כיון דקדושין תופסין בח"ל א"כ הא שוב יכולין למילף מהקרא השני ח"כ וא"כ הא אייתר חד קרא כנ"ל וע"כ צ"ל כריה"ג דהאי אשר לא אורשה לא קאי לג"ש רק להורות דנערה שנתארסה