פורת יוסף (שלופר) קב

רק משום דנעשה תועבה בהבישול א"כ בזה דלא נעשה תועבה בהבישול משום דבעת הבישול היה היתר גמור דחצי שיעור מותר מה"ת א"כ אף דכעת בשעת אכילה צירפם יחד ואכל כזית אעפ"כ היה מותר באכילה ובהנאה כיון דלא נעשה תועבה בהבישול אבל השתא דכתיבי קראי דלא תבשל לאסור בב"ח באכילה ובהנאה והוי איסור בב"ח איסור מחמת עצמו א"כ בכה"ג אף דבשעת הבישול היה חצי שיעור ומותר מה"ת אעפ"כ כיון דבשעת אכילה אכל כזית אסור מה"ת באכילה ובהנאה: ו אך ז"א דאיתא במנחות (דס"ו) רשב"א אומר כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר שבעת ימים תאכל מצות הא כיצד מצה שאי אתה יכול לאוכלה שבעה מן החדש אתה יכול לאוכלה ששה מן החדש ולכאורה קשה דאמאי כתיב בקרא ששת ימים הא יכול לאכול שבעה מן החדש דיבוא עשה דמצה וידחה ל"ת דחדש וכה"ג מביאים התוס' בקידושין (דף ל"ח) הירושלמי דפריך אהא דקאמר דאקריב עומר והדר אכול דאמאי לא אכלו מצה מחדש יבוא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה לל"ת דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור א"נ גזרה כזית ראשון אטו כזית שני: והנה משיטת הש"ס ביבמות (דף ה') מוכח דס"ל דעשה דקודם הדיבור חמיר מעשה דלאחר הדיבור דדחי הגמ' אהא דבעי למילף דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ממילה ופסח ותמיד וקאמר מה למילה ופסח ותמיד שכן ישנן לפני הדיבור אלמא דעשה דלפני הדיבור חמיר א"כ לשיטת הש"ס דילן ע"כ צריכין לשנויי כתי' התוס' דלכך לא אכלו מצה מחדש משום דגזרינן כזית ראשון אטו שני א"כ זהו התם אבל על הקרא דששת ימים לא שייך תי' זה דבדאורייתא לא שייך גזרה: והנ"ל ליישב דגרסינן בפסחים (דף ל"ה) ת"ר יכול יוצא אדם י"ח בטבל כו' ת"ל לא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום בל תאכל עליו חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל ופריך הגמ' ואיסורא דחמץ להיכא אזלא ומשני רב ששת הא מני ר"ש היא דאמר אין איסור חע"א דתניא רש"א האוכל נבלה ביוה"כ פטור נמצא מבואר דהא דאמרינן דאין יוצא במצה של טבל הוא רק לר"ש דסובר דאין איסור חע"א בכולל ובמוסיף לכך אינו יוצא בה משום דאינו חל עלה איסור חמץ אבל אם נימא דאיסור חע"א בכולל שפיר יוצא בה י"ח משום דאיסור חמץ שפיר מצי לחול על איסור טבל משום דאיסור חמץ הוי איסור כולל דאוסר כל התבואות אף שאין אסורין משום טבל ולי נראה דאף לדידן דקיי"ל דאיסור חע"א בכולל אעפ"כ אינו יוצא במצה של טבל לפי מה דמבואר בתוס' יבמות (דף ל"ב) בד"ה אמר ר"י דאף דבאיסור מוסיף חייל אפי' קל על חמור מ"מ באיסור כולל כו"ע מודים דכולל בקל על חמור אינו חל עיי"ש ובתוס' פסחים (דף כ"ח) אהא דאמר ר"ש חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אינו עובר עליו בלא כלום כתבו נראה דלר"ש נהי דאינו עובר עליו בלאו בחמץ לפני זמנו מודה הוא דאסור באכילה מדאורייתא משש שעות ולמעלה כו' ונראה דנפקא ליה מתשביתו ומאך חלק דמשמע תשביתו שלא כדרך הנאה דהיינו אכילה אבל להסיקו תחת תבשילו מותר לר"ש ומעתה נראה דחמץ בפסח לא מיקרי כולל משום דאימת יחול דמאחר חצות עד הלילה אינו יכול לחול איסור חמץ על איסור טבל אף דהוי כולל משום דהוי כולל בקל על חמור דטבל אסור בלאו ומצד איסור חמץ אינו אסור רק בעשה דתשביתו ואי דיחול האיסור חמץ בלילה דאז הוי חמץ איסור חמור בלאו וכרת הא אז שוב לא הוי האיסור חמץ איסור כולל כיון דכבר נאסרה מצד האיסור חמץ כל התבואות שאינם אסורין משום טבל מחצות היום א"כ הא כעת בתחלת הפסח שוב אינו גורם האיסור חמץ לאסור אחרים וא"כ לא מיקרי איסור כולל ואי אפשר לחול איסור חמץ על איסור טבל לכך אינו יוצא בה י"ח: והא דמשני רב ששת הא מני ר"ש היא ולא משני בכה"ג דאתיא ככ"ע הוא משום דר"ש ס"ל כר"ל דחצי שיעור מותר מה"ת וא"כ הא ליכא לשנויי בכה"ג דעדיין תקשה הא שפיר מצי לחול איסור חמץ על איסור חדש משום דהוי איסור מוסיף לפי מה דמבואר ברמב"ם (פ"א מה' חמץ ומצה) דהאוכל חמץ בפסח כ"ש ה"ז אסור מה"ת שנאמר לא יאכל חמץ והנה המ"ל תמה עליו דל"ל קרא בחמץ בפסח הא בכל איסורין שבתורה קיי"ל דח"ש אסור מה"ת ותירץ דאיסור חמץ לא דמי לכל איסורין דלא היה להן שעת היתר משא"כ בחמץ שמותר קודם הפסח ולכן הוצרך פסוק בפ"ע לאסור בחמץ חצי שיעור וא"כ אף לר"ל דסובר דח"ש מותר מה"ת אעפ"כ בחמץ חצי שיעור אסור מה"ת משום דבזה גלי קרא בהדיא: והשתא תקשה הא הוי איסור חמץ על איסור טבל איסור מוסיף דאיתוסף מצד האיסור חמץ על טבל לענין ח"ש דמצד איסור טבל היה מותר ח"ש באכילה מה"ת אבל השתא דחל עלה איסור חמץ נאסרה בחצי שיעור ובאיסור מוסיף הא חייל אפי' קל על חמור לכך הוצרך לשנויי הא מני ר"ש היא דלר"ש אין איסור חע"א אפי' באיסור מוסיף אבל לדידן דקיי"ל דח"ש אסור מה"ת כדפסק הרמב"ם (בפ"ב מה' שביתת עשור הל' ג') ולא הוי איסור חמץ רק איסור כולל שפיר דאין יוצאין במצה של טבל משום דהוי כולל בקל על חמור כמו שביארתי: והשתא מיושב קושייתי הנ"ל דלכך כתיב ששת ימים תאכל מצות ולא מצי לאכול מצה של חדש אף דאתי עשה ודחי ל"ת משום דבעינן מי שאיסורו משום ב"ת חמץ יצא זה שאין איסורו משום ב"ת חמץ אלא משום ב"ת חדש דאיסור חמץ אינו יכול לחול על חדש משום דהוי כולל בקל על חמור כמו דאינו יוצא במצה של טבל: והא דמקשה הירושלמי אמאי לא אכלו מצה מחדש ולא משני כתירוצי י"ל דקושיית הירושלמי קאי אליבא דר"ל דס"ל דחצי שיעור מותר מה"ת א"כ הא הוי חמץ על חדש איסור מוסיף לכך שפיר פריך אמאי לא אכלו מצה מחדש אבל לדידן דקיי"ל דח"ש אסור מה"ת לק"מ ובזה ניחא מאי דהקשו המפ' מאי פריך הירושלמי הא מבואר בתמורה (דף ט"ז) שבימי אבלו של משה נשתכחו ש' הלכות וחד מינייהו שיעורין א"כ כיון דלא ידעו השיעור של מצה האיך מצי לאכול מצה מחדש הא צריכין לחוש דילמא יאכלו מעט פחות מכשיעור או יותר מכשיעור א"כ הא אכלי חדש שלא במקום מצוה אבל לפי מה שביארתי דקושיית הירושלמי קאי אליבא דר"ל ניחא דכיון דאף אם יאכל יותר או פחות מכזית ג"כ אינו אסור אלא מדרבנן דהא הוי חצי שיעור ע"כ כיון דלא הוי אלא ספקא דדילמא לא הוי השיעור שאוכל יותר או פחות מכזית ה"ל ספיקא דרבנן ולקולא ושפיר מצי לאכול מצה מחדש. ז ובזה נ"ל ליישב הא דגרסינן בפסחים (דף ע') תניא יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו והלך וישב בדרום אמר אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת מה הן אומרים לו כו' וכבר דקדקו המפרשים למאי הלך לדרום דווקא אבל לפי מה שביארתי ניחא והוא דאיתא שם אמר רב מ"ט דבן דורתאי דכתיב וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא צאן זה פסח בקר זו חגיגה ואמר רחמנא וזבחת פסח והנה במנחות (דף פ"ב) גרסינן במתני' מנין לאומר הרי עלי תודה שלא יביא אלא מן החולין ת"ל וזבחת פסח כו' צאן ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים א"כ מה ת"ל צאן ובקר להקיש כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח מה פסח דבר שבחובה ואין בא אלא מן החולין אף כל דבר שבחובה אין בא אלא מן החולק וא"כ לפ"ז תקשה מנ"ל לבן דורתאי למילף מהך קרא דחגיגה דוחה שבת הא י"ל דהקרא דזבחת פסח קאי להורות דדבר שבחובה אינו באה אלא מן החולין: