פורת יוסף (שלופר) קא

אכילה משום דאין איסור חע"א נדר דקדים וכבר ביארתי במ"א דאנן קיי"ל דהיכא דאין איסור חא"ע אינו חל כלל האיסור השני אף לענין איסור ג"כ וכיון דלענין אכילה אינו חל כלל האיסור דבשר בחלב על החתיכה אבישול נמי ליכא איסורא כלל משום בישול בב"ח א"כ אף דהשתא כשכלה השלשים יום דפקע ממנה איסור נדר ואתי איסור בב"ח וחייל אעפ"כ היתה מותרת בהנאה כיון דלא היתה אסורה בבישול אבל השתא דכתוב קרא דלא תבשל לאסור בב"ח בהנאה והוי איסור בב"ח מחמת עצמו א"כ אסורה בהנאה משום דהשתא פקע ממנה איסור נדר וחייל עלה איסור בב"ח לכך איצטריך קרא: ג אמנם הך תירוצא הוא רק א"נ כשיטת הרמב"ם דהוספת הזמן לא מיקרי כולל ומוסיף אבל א"נ כשיטת הראב"ד דהוספת הזמן מיקרי כולל ומוסיף א"כ הדרא קושייתי לדוכתא דל"ל קרא דלא תבשל לאסור בב"ח בהנאה ת"ל מלא תאכל כל תועבה דל"ל דנ"מ לגוונא דלעיל כגון שבישל בשר שאסרה בקונם לזמן בחלב דלא נעשה תועבה בהבישול ז"א דהא בעת הבישול היה ג"כ חל עלה איסור בב"ח לאוסרה משום זה באכילה ובהנאה אף דהיתה אסורה אז משום איסור קונם באכילה ובהנאה דקדים אעפ"כ הא הוי איסור בב"ח איסור כולל ומוסיף דמצד איסור קונם לא נאסרה רק לזמן לשלשים יום אבל לאח"כ תהא מותרת באכילה ומצד איסור בב"ח נאסרה לעולם וכיון דחל עלה איסור בב"ח לענין אכילה א"כ הא שוב נעשה בה תועבה בהבישול ונאסרה משום לא תאכל כל תועבה ול"ל קרא דלא תבשל וע"כ צ"ל כשיטת הרמב"ם דהוספת הזמן לא מיקרי כולל ומוסיף וא"כ א"ש כיון דבעת הבישול בשעת חלות האיסור לא נתוסף עלה שום איסור מצד האיסור דבב"ח אף דמצד האיסור דבב"ח נאסרה לעולם אעפ"כ לא מיקרי מצד זה כולל ומוסיף הרי דמוכח מזה כשיטת הרמב"ם דהוספת הזמן דלהבא לא מיקרי כולל ומוסיף: ד אמנם אי משום הא לא איריא דקושייתי הנ"ל יש ליישב באופן אחר דמשכחת לה גונא דמצד קרא דלא תאכל כל תועבה לא היתה אסורה בהנאה אבל השתא דכתיב קרא דלא תבשל אסורה בהנאה: דהנה נחקור האיך הדין אם נתערב חתיכה של נבלה שנתבשלה בחלב עם חתיכה של היתר שנתבשלה בחלב ועוד חתיכה של היתר אם מותרים כולם באכילה או לא ולכאורה היה נראה דמותרים באכילה לפי מה דקיי"ל בזבחים (דף ע"ח) הפיגול והנותר והטמא שבללן זה עם זה ואכלן פטור משום דאיסורים מבטלין זא"ז א"כ ה"נ מותרין באכילה משום דכיון דשני החתיכות של נבלה ושל בב"ח איסורים חלוקין הן דהא על הנבלה אינו חל איסור בב"ח משום דאין איסור חל על איסור כמבואר בחולין (דף קי"ד) א"כ כל אחד מהחתיכות נתבטל ברוב משום דהאיסור השני ג"כ מסייע לבטלן אך ז"א דהא קייל"ן ביבמות (דף ל"ב) דאף דאין איסור אחות אשה חייל על איסור אשת אח אעפ"כ מיתלי תלי וקאי דאי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל: ונקדים עוד מה דמבואר ברא"ש פ' ג"ה דאף דקיי"ל דיבש ביבש ברובא בטל אעפ"כ אם נתערב חתיכה של נבלה ברוב חתיכות של היתר דנתבטל ברוב ואח"כ נפל עוד חתיכה של נבלה בהתערובות דחוזר וניעור האיסור הראשון ומצטרפין שניהם לאסור וכן פסק הרמ"א ביו"ד (סי' צ"ט) וא"כ לפ"ז נראה דבנידון דידן ג"כ אסורין באכילה כיון דמצד איסור נבלה בטילה ברוב שאינן אסורין משום נבלה ונהפך האיסור להיות היתר א"כ שוב אתי איסור בב"ח וחייל עלה ומצד איסור בב"ח לא בטילה דהא יש כאן בהתערובות שני חתיכות של בב"ח ונגד שניהם אין בההיתר כדי לבטלן ואין לומר הא הך חתיכה של בב"ח הראשונה כבר נתבטלה ברוב היתר ונהפך האיסור היות היתר א"כ שוב לא מצטרפי עם הך חתיכה של בב"ח לאסור ז"א דהא לא גרע מאלו נפלה עוד חתיכה של בב"א בהתערובות דקיי"ל דחוזר וניעור האיסור הראשון כנ"ל א"כ ה"נ כיון דחייל כעת על הך חתיכה של נבלה איסור בב"ח א"כ שוב חוזר וניעור האיסור הראשון החתיכה הראשונה של בב"ח ומצטרפין שניהם לאסור ואסורין באכילה ובהנאה: אמנם זהו דוקא השתא דכתיב קרא דלא תבשל לאסור בב"ח בהנאה אבל אי לא הוה כתיב קרא רק דהוי אסרינן מלא תאכל כל תועבה א"כ בכה"ג דלא נעשה תועבה בהבישול משום דבעת הבישול הא היתה אסורה משום נבלה ולא הי' חל עלה אז איסור בב"ח לענין אכילה משום דאין איסור חע"א וא"כ הא אבישול נמי ליכא איסורא כלל משום בישול בב"ח כמבואר בחולין (דף קי"ד הנ"ל) א"כ השתא אף דפקע ממנה איסור נבלה וחייל איסור בב"ח עלה אעפ"כ כיון דלא נעשה תועבה בהבישול היתה מותרת בהנאה אבל השתא דכתיב קרא דלא תבשל והוי איסור בשר בחלב איסור מחמת עצמו אסורה בהנאה כנ"ל: ה אמנם הך תירוצא הוא רק א"נ דאיסורים מבטלין זה את זה אבל א"נ כשיטת הרמב"ם דפסק (בפ' ח' מה' פסולי המוקדשין הל' כ') הפיגול והנותר והטמא שבללן זה, בזה ואכלן חייב כו' שאין אסורן מבטלין זא"ז א"כ הא נסתרה הך תירוצא דלא משכחת לה שיהא פקע ממנה האיסור נבלה וע"כ צ"ל כתי' הראשון דנ"מ לענין אם בישל בחלב בשר שנאסרה בקונם כנ"ל הרי דמוכח מזה דהוספת הזמן לא מיקרי כולל כנ"ל (ומזה תראה דהרמב"ם דס"ל דהוספת הזמן לא מיקרי כולל לשיטתו אזיל דס"ל דאיסורין אין מבטלין זא"ז כמו שביארתי]: והשתא א"ש הא דקאמר והילל שמו דגרסינן בזבחים (דף ע"ט) ופליגי דר' אלעזר דאמר ר"א כשם שאין מצות מבטלות זו את זו כך אין איסורין מבטלין זא"ז מאן שמעת ליה דאמר אין מצות מבטלות זא"ז הילל היא דתני' אמרו עליו על הילל הזקן שהיו כורכן בבת אחת ואוכלן משום שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו נמצא מבואר דר"א סובר דלהילל דס"ל דמצות אין מבטלות זו את זו ה"ה דאין איסורין מבטלין זא"ז לכך קאמר והילל שמו דס"ל דכורך מצה ומרור ואוכלן בבת אחת א"כ הא ס"ל דמצות אין מבטלות זא"ז וא"כ ה"ה איסורין ג"כ אין מבטלין זא"ז לדידי' וא"כ הא להילל לשיטתו הדרא קושייתו לדוכתא דל"ל קרא דלא תבשל לאסור בב"ח בהנאה ת"ל מלא תאכל כל תועבה דלדידי' ליכא לתרץ דנ"מ לענין אם נתערב חתיכה של נבילה שנתבשל בחלב עם חתיכה של היתר שנתבשלה בחלב דפקע איסור נבלה וחל עלה איסור בב"ח כנ"ל דהא כיון דס"ל דאיסורים אין מבטלין זא"ז א"כ הא לא משכחת לה שיפקע מהחתיכה איסור נבלה ויחול עלה בב"ח וע"כ צריכין לתרץ לדידי' כתי' הראשון דנ"מ לענין אם בישל בחלב חתיכה שאסר עליו בקונם לשלשים יום כנ"ל א"כ הא שוב מוכח לדידי' דהוספת הזמן לא מיקרי כולל כנ"ל א"כ הדרא קושייתי לדוכתא דל"ל קרא דלה' למעוטי שעיר המשתלח הא בלא"ה ידעינן דהאיך מצי לחול איסור שחוטי חוץ על איסור יוה"כ דקדים כנ"ל וע"כ דמוכח דבשר נחירה היה אסור במדבר דלא כר"ע וא"כ הא שוב מוכח מפסח מדבר דפסח דוחה שבת: אמנם א"נ כר"ל דס"ל ביומא (דף ע"ד) דחצי שיעור מותר מה"ת אינו מוכח כלל דלעולם י"ל דהוספת הזמן מיקרי כולל והא דאיצטריך קרא דלא תבשל ולא ילפינן מלא תאכל כל תועבה משום דנ"מ לכה"ג היכא שבישל פחות מחצי זית בשר עם פחות מחצי זית חלב וא"כ כיון דליכא שיעורא דכזית מותר מה"ת בבישול כמבואר ברמב"ם (פ"ט מה' מ"א ה"א) דשיעור בישול בב"ח לחייב מלקות הוא עד שיבשל משניהם כזית כאחד ושוב בישל עוד פחות מחצי זית בשר עם פחות מחצי זית חלב ואח"כ צירף אותם ביחד ואכל כזית א"כ א"נ דהאיסור אכילת בב"ח הוא