פורת יוסף צד

מוצאי שבת על כרחך בבעיל בעילה גמורה דאל"כ היאך קתני עד מוצאי שבת ושבת בכלל הא אסור למיבעל בתחילה בשבת כו' אלא ע"כ כשבעל בעילה גמורה ואפילו הכי נותנין לו ד' לילות ודוק:

מה שמקשה הגמרא לשמואל מהא דנותנין לו ד' לילות היינו ללישנא דדם מיפקד פקיד ואפילו הכי פסק שמואל דאסור דאיהו סובר כר' שמעון וצריך לומר דלפתח הוא צריך ומתקן הוא אצל הפתח א"כ קשיא שפיר דהכא קתני דמותר אבל ללישנא בתרא דדם חיבורי מיחבר לא קשיא מידי דאימא דשמואל סבר מקלקל בחבורה חייב והך ברייתא כר' יהודה דמקלקל בחבורה פטור אלא כמ"ש וק"ל:

בדף ז ע"א מתיב רב אמי המפיס מורסא כו' קושית הגמרא הוא להך לישנא דאמרת דם מיפקד פקיד ולדם הוא צריך ואפילו הכי אסור והא במפיס מורסא מותר משום מלאכה שאינה צריכא לגופא דאי משום דבר שאין מתכוין מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות כו' דחייב עליה מן התורה כמו שיתבאר לקמן בעזה"י אלא על כרחך דמשום מלאכה שאינה צריכה לגופא דאף דאיכא איסורא מדרבנן מ"מ במקום צערא כמו במפיס מורסא שרי אליבי' דר' שמעון כו'. וא"כ גבי מצוה נמי אי לדם הוא צריך היינו לראות שהיא בתולה אתי שפיר ואי לדם הוא צריך היינו כדי שלא יתלכלך פעם אחרת בדם א"כ הוה מלאכה שאינה צריכא לגופא היא ואפילו הכי אסור דמצוה לא דמי למפיס מורסא כו' דהוה צערא וא"כ על כרחך קושית הגמרא דהכי דדבר שאין מתכוין כו' ולא פסיק רישי' ועיין שם בתוס' מזה ומשני דם חיבורי מיחבר דהוה מלאכה הצריכה לגופה ולפירוש ר"ת דהוה פסיק רישי' כיון דלדם הוא מתכוין. אלא דלפי זה קשה במאי דקאמר והא הוה פסיק רישיה אי דם מיפקד פקיד ולדם הוא צריך לא כהללו בבליים שאין בקיאין בהטייה ואפילו אין בקיאין בהטייה שרי לר' שמעון דמצוה הוה כמו צערא לפירוש ר"י אי לדם הוא צריך היינו להראות שהיא בתולה ושוה מצוה כמו צערא וצ"ע ודוק:

בדף ח ע"א גמרא מאי מברך שהכל ברא לכבודו כו' עכ"ל על ברכה ראשונה אין צריך טעם למה פותחת בברוך דאינה סמוכה לשום ברכה דאי לבורא פרי הגפן זו לא מיקרי סמוכה עיין במהרש"א ז"ל אלא על ברכה שניה צריך טעם כו' ואשר יצר אפשר דלכך פותחת בברוך דאל"כ הוה אמינא דיצירה אחת הוא או משום דברכה שלפניה קצרה וק"ל:

שם ע"ב ברכה בשורה מי איכא כו' אלא ודאי לענין ברכת אבילים קאמר דהיינו מה שמוסיפין בברכת דין אמת כו' עיין בריטב"א ולכך הקשו מאי איכא בין כו' לר' יוחנן מההיא דחתנים ואבילים מן המנין דההיא בג' להצטרף לזימון דע"כ השתא ברכת אבילים בעשרה כו' וק"ל:

בדף ט סוגיא דפתח פתוח. ראיתי לבאר כמה עיקרים הצריכים לסוגיא זו. הנה רש"י ז"ל סובר דבוגרת ומוכת עץ יש להם דמים ופתחן פתוח וע"כ לאו בבוגרת מיירי הך דר"א אלא שנאבדה מפה או ממשפחת דורקטי כמ"ש רש"י ז"ל ומיניה דאם היה המפה והיה דם על המפה שוב אינו נאמן לטעון פתח פתוח מצאתי דסבירא ליה דדם לחוד נמי ראי' דלא כמ"ש הרמב"ם ז"ל דדמי' לחוד אין ראיה והבאתיו לעיל ואף שאפשר שיש דם והפתח פתוח כמו בוגרת לשיטת רש"י ז"ל כבר כתב הח"מ בא"ה (בסימן ס"ח) דנהי דפתח פתוח מ"מ אין פתוח לגמרי כו' ואף דלענין שבת פתח פתוח מיקרי מההיא דבתולה נותנין לה ד' לילות עד מוצאי שבת כו' מ"מ שיהא הוא בקי בדוחק זה אינו בקי כן כתב החלקת מחוקק עי"ש היטב ועל כרחך שאומר שפתוח לגמרי דבזה הוא בקי כו' וא"כ ע"כ ליכא דם בפתוח לגמרי וכיון דאיכא דמים הדמים ראי' וע"כ שנאבדה המפה כו' אבל פתח סתום לחוד לכ"ע אין ראיה אף לבבלים שאין בקיאין בהטיה ומכל מקום תלינן הדוחק באיזה סבה ועיין בבית שמואל מה שכתב שם (בסימן ס"ח) ומיהו מה שכתב הבית