פורת יוסף צג

הר"מ ז"ל דפסק דאין נושאין נשים באחד בשבת גזירה שמא ישחוט בן עוף פסק כהאי תירוצא ולשנויא בתרא אין חילוק בין לנפשיה ובין לאחרים אלא היכא דאיכא רווחא שרי ופריך שפיר לעיל ותנשא באחד בשבת דליכא למגזר שמא ישחוט בן עוף כיון דאיכא רווחא וע"ז תירץ משום שקדו כו' וק"ל:

ע"ש מאי איכא בין ברכה לשקדו כו'. יאמר לתירוצא קמא נמי אפשר משום שקדו לחוד לא היו מניחין ברכה דדגים ומשום ברכה לחוד לא היו קובעין לכתחלה אלא דמכל מקום תקשה למה למימר ברכה דאדם עדיפא כיון דעל כרחך משום ברכה לחוד לא היו קובעין יום כו' ומשום שקדו א"כ ודאי דעדיף מברכה דדגים ולמה ליה למימר ברכה דאדם עדיפא אלא ודאי דמשני אפילו באדם בטל דליכא אלא ברכה לכך הוצרך לומר ברכה דאדם עדיפא ליה וצ"ע ודוק:

שם ע"ב גמרא מהו למיבעל בתחלה בשבת אף בזמן דבתי דינין קבועין בכל יום לא יכול לנשא בשבת דאין דנין בשבת אלא כמה שכתבו התוספת דמבעי ליה אם לא בעל כו' ודע בהא דאמר אם תמצא לומר דם מיפקד פקיד אם כן בוגרת ודאי דשרי למיבעל בתחלה בשבת דלפירש"י דבוגרת ומוכת עץ דפתחן פתוח וטענת דמים יש להן א"כ מותר לבעול בתחלה בשבת:

אמנם יש להקשות אימא דמבעיא ליה אי מותר לבעול בתחלה בשבת ולא אסור משום חבורה א"כ אסור לישא בע"ש דחיישינן לאיקרורי דעתו משא"כ אי אסור למיבעל בתחלה בשבת א"כ מותר לישא בע"ש דליכא למיחש שמא יבעול בשבת ולאיקרורי דעתי' דאסור למיבעל בתחלה בשבת משום חבורה ובמ"ש לא חיישינן היכא שבתי דינין קבועין בכל יום כו':

שם גמרא לדם הוא צריך ושרי או לפתח הוא צריך ואסור כו' עכ"ל יאמר לדם הוא צריך היינו לראות אם היא בתולה. ולפ"ז לא ס"ל לר"י ז"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל דסובר דאף דיש דמים אין הדמים ראיה אם היא בתולה כמו שיתבאר לקמן בעז"ה א"כ פשיטא דאסור דהא צריך נמי לפתח כו' אלא על כרחך כשיטת שאר מפרשים דדמים לחוד ראיה שהיא בתולה אבל הר"מ על כרחך יאמר כפירוש רש"י דלדם הוא צריך היינו שלא יתלכלך בפעם אחר כשיבעול כו'. ובזה יתישב טפי הא דמיבעיא אי דם חיבורי מיחבר ולהנאת עצמו הוא צריך כו' ולא אמר דלפתח הוא צריך ומקלקל הוא אצל הפתח ואפילו אי מקלקל הלכה כר"ש או כר"י ואפי' הלכה כר"י במקלקל בחבורה הלכה כמי אלא דודאי דאי לפתח הוא צריך היינו לראות אם היא בתולה על כרחך נמי לדם הוא צריך דפתח בלא דמים ודאי אין ראי' אליבא דכ"ע כמו שיתבאר לקמן בעז"ה:

בדף ו ע"א להך לישנא דאמרת דם מיפקד פקיד מקלקל הוא אצל הפתח כו' ולפי זה בודאי פליג אהך ברייתא דמפרישין החתן מן הכלה לילי שבת תחלה מפני שהוא עושה חבורה דע"כ ס"ל להך ברייתא דמתקן הוא כו' אלא דרב תנא ופליג הוא אהך ברייתא ולשמואל למאן דאמרי דשרי היינו משום דבר שאין מתכוין דאיהו פסק כר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר וק"ל לע"ד:

שם ע"ב גמרא מאי לאו דאי לא בעיל בעילה גמורה בועל ובפרש"י וכל דם שמוציא בהערותיו הוה דם בתולים עכ"ל רש"י ז"ל הוצרך לזה דמשמע ליה דנותנין לו ד' לילות היינו לומר דאפילו בעל בלילה הראשון אפ"ה תולין בדם בתולים ועיין במהרש"א ז"ל יראה מלשונו דהשתא סלקא דעתי' דהכי קאמר נותנין לו ד' לילות בהעראה וכל דם שהוא מוציא בהעראה הוה דם בתולים אבל טפי מד' לילות אפילו בהעראה תו לא תלינן בדם בתולים ואיכא למימר בבעילה גמורה אין נותנין לו אלא לילה ראשונה וקצת קשה דא"כ מאי פריך אי כשבעל מאי למימרא רצה לומר למה למימר עד מוצאי שבת אימא דמשום הכי נקט עד מוצאי שבת לאשמעינן דאפילו בעל בעילה גמורה אפילו הכי שרי למיבעל ותולין בדם בתולים דמדקתני עד