פורת יוסף צב

דדברים של צנעא נוהג ברגל ודייק לה מדקתני הוא ישן כו' עכ"ל עיין במהרש"א והוכרח לזה דקשיא ליה אימא דיש חילוק בין בעילת מצוה לשאר ביאות דהא קודם שיקבר המת נמי אסור ביאה לפי האמת דהך ברייתא איתאמרא למשנה אחרונה דלאו משום דם בתולים אלא דיש חילוק בין בעילת מצוה כו' ומזה כתב דכל זה הוא מגמרא דלקמן אך במה שכתב דמ"ש אף בלא בעל כלל דאל"כ היאך מייתי ראיי' אבעילת מצוה וא"כ למה להו להתוספת ז"ל דאי משום נדה כו' תיפוק ליה דהאי ברייתא מיירי אף שלא בעל כלל וליכא נדה וצ"ע ודוק:

שם ע"ב בתוספת בד"ה ומי שאני בין אבילות דידה לאבילות דידיה משמע בלא רב יוסף לא הוה קשיא ותימא כו' עכ"ל תוס' פירשו דעיקר קושית הגמרא היינו והא עמו במטה קתני וה"ה לרש"י בקושיא השניה נמי היה יכול להקשות בלא רב יוסף ועיין בריטב"א ז"ל ולולי דבריהם הייתי אומר דבלא רב יוסף לא הוה קשיא דאיכא למימר דאבילות חמירא מנדה מההיא דרוחצות פניו ידיו ורגליו כו' ואין חילוק בין אבילות דידיה לאבילת דידה והא דהוא ישן בין אנשים היינו משום נדה וכמשנה ראשונה משום דם בתולים דקילא מאבילות ואין לומר סוף סוף איכא עליו נמי איסור אבילות י"ל דהשתא אפשר דסבירא לן דאין אבילות ברגל כו' דלא שמעינן אלא שהוא ישן בין האנשים ואימא משום דם נדה דהשתא קיימינן דבנדה אף דבעל אפ"ה הוא ישן בין האנשים אבל השתא ע"כ דטעם משום אבילות וכמשנה אחרונה פריך שפיר ומי שאני כו'. אמנם דלר' יוחנן בלא רב יוסף הוה מצי למיפרך דסבירא ליה דאין אבילות ברגל ואפ"ה דברים שבצינעא א"כ תיקשי ליה ברייתות אהדדי אבל י"ל דלמ"ד דברים שבצינעא נוהג רשות א"כ מאי סייעתא וכתב הריטב"א דשפיר מסייע דבמועד דאורייתא רשות הכא במועד דרבנן חובה כו' עכ"ל וא"כ לר' יוחנן לא מצי פריך דאימא רשות ה"ה במועד דרבנן כו' אבל לרב יוסף פריך שפיר ע"כ במועד דרבנן חובה וא"כ פריך שפיר לרב יוסף דוקא ומיהו למאן דאמר חובה שפיר הוה מצי למיפרך אלא דלא אסיק אדעתי' מזה אלא דאכתי קשה דהיאך איכא למימר דטעמא משום נדה דא"כ בז' ימי אבילות אמאי הוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים כו' ודוחק לומר דקאי רק אז' ימי משתה:

אבל הנראה לי בזה דבלא רב יוסף אפשר לומר איפכא דבנדה שהוא דאורייתא בכרת החמירו חכמים יותר בההיא דמזיגת הכוס והאבילות שהוא מדרבנן לא החמירו חכמים וכהנה רבות והוה אמינא דכל אותן הימים בין ז' ימי המשתה ובין ז' ימי אבילות טעמא משום נדה דאמרינן נדה בימי אבלה אסורה לטבול ועיין ביומא ריש פרקין שם דטבילה בזמנה לא מצוה כו' וכל זמן שלא טבלה בנדתה היא וא"כ לכך אסור להתיחד עמה כל אותן הימים היינו בין ז' אבילות ובין ז' ימי המשתה משום נדה משא"כ באבילות בלא נדה דקילא ואין לומר תינח אמה של כלה אביו של חתן מאי איכא למימר דכי קתני הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים אמתה אמה של כלה קאי כו' כי היכי דמסיק כי קתני אאביו של חתן כו' מה שאין כן לרב יוסף שאמר בעל אשתו ישנה עמו במטה ומכל שכן אבילות דידה דהשתא אמרינן דלא קילא אבילות כו' ואדרבה במה שהוא קל בעיניו עשו הרחקה טפי וא"כ פריך שפיר והא עמו במטה קתני דעל כרחך אין הטעם משום דם בתולים דהא אמר רב יוסף בבעל אשתו ישנה עמו וא"כ מקשה שפיר ודוק היטב:

ודע שמ"ש התוס' ז"ל בהא דר"י ס"ל חובה מדמייתי סייעתא לדידיה כו' אבל הריטב"א כתב דאף דרשות איכא למימר דמייתי סייעתא שפיר דברגל דרבנן ליהוי חובה יע"ש ודוק:

בדף ה ע"א גמרא גזירה שמא ישחוט בן עוף אי הכי יום הכיפורים שחל להיות בשני בשבת ידחה כו' הכי דלנפשי' לא טריד כו' עכ"ל משמע דלאחרים כהאי גוונא אף דאיכא רווחא כל הלילה אסור ולפי זה