פורת יוסף צא

ואמרה מת דנשאת ליבם והוה אשת אח שלא במקום מצוה כו' וק"ל:

ע"ש בפירש"י בד"ה דבתי דינין קבועין בכל יום כלומר שקביעות כל הימים שווין כו' עד כאן לשונו רצונו כמה שכתבו התוס' ז"ל דודאי לא תיקן עזרא לגרוע ממה שהיה מקודם דהיו בתי דינין קבועין בכל יום אלא דקודם תקנת עזרא לא היו קבועין כלל אלא כל זמן שירצה כו' ועכשיו קבועין בשני וחמישי ובשאר הימים נמי דנין וא"כ צ"ל אף דבשאר הימים דנין מ"מ בשני וחמישי עדיף טפי שיבוא מיד לב"ד משא"כ בשאר הימים חיישינן קודם שיתאספו הב"ד יתקרר דעתי' כו' ולזה פי' רש"י שקביעות כל הימים שוה כו' דודאי הא דקאמר קודם תקנת עזרא דבתי דינין קבועין בכל יום לאו למעליותא אלא כיון שכל הימים שווין א"כ מאי מהני שני וחמישי כו' ודוק לענ"ד:

שם ע"ב גמרא מאי שקדו ופירוש רש"י ז"ל דאי משום דאמר שמואל ליכא לאותבי' לאמורא אחרינא כו' עכ"ל ואין להקשות דהא שמואל מכח קושיא דתנשא באחד בשבת הוצרך לשנוי טעמא משום שקדו וא"כ אכתי קשה ממתני' כו' ואין לומר דממתני' אימא דיום אחד בעינן שקדו ויום ב' וג' כו' ליכא משום טענת בתולים כמ"ש מהרש"א ז"ל לעיל דאכתי יקשה היאך קאמר אשה נשאת בכל יום משמע אף ביום א' והא בעינן לפחות שקדו יום אחד ומיהו ע"כ הא דקאמר אשה נשאת בכל יום לאו דוקא דהא הר"מ ז"ל פסק (בהלכות אישות פרק ט') וז"ל האידנא דבתי דינין קבועין בכל יום אשה נשאת בכל יום חוץ מאחד בשבת שמא ישחוט בן עוף ולא בע"ש שאין דנין וא"כ ע"כ האי בכל יום לאו דוקא. ומיהו אם נאמר כסברת הר"מ ז"ל לא מוכח ממתני' אפילו שקדו יום אחד דבאחד בשבת לא שמא ישחוט בן עוף וממילא בעינן דוקא ליום הרביעי משום טענת בתולים והא דפריך לעיל ותנשא באחד בשבת והוצרך שמואל לשנוי משום שקדו היינו לתירץ שני דמסיק לקמן על הא דיום הכיפורים שחל בשני בשבת ידחה ומשני הכא אית ליה רווחא כו' א"כ ה"ה ביום א' אית ליה רווחא כל הלילה ופריך שפיר ותנשא בא' בשבת והר"מ ז"ל פסק כתירץ הראשון שם דמסיק הכא דלעצמו לא טריד משמע דלאחרים כהאי גוונא אף דאיכא רווחא כל הלילה אפ"ה אסור ולכך פסק דבאחד בשבת לא תנשא שמא ישחוט בן עוף ולכך פריך שפיר מאי שקדו דממתני' אין מוכח אפילו שקדו יום אחד דאימא דלא תנשא ביום א' משום שמא ישחוט בן עוף כו' ומשמואל לא מצינו לאותבי לאמורא אחרינא ודוק לענ"ד:

שם גמרא ולידרוש להו דאונס שרי כו' יאמר לשיטת רש"י ז"ל דהכי פריך דקאמר מפני הסכנה נהגו דמשמע דהיו באים לידי סכנה בצנועת ואמאי הניחו להם למסור נפשם לידרוש להם דאונס שרי ולהציל נפשם ואי דדרשי להו ולא היה בא כלם לידי סכנה דלא מסרו נפשם א"כ אמאי קאמר מפני הסכנה הוה למימר מפני האונס ואילך כו' ומשני דלא היה יכול לדרוש להם דאונס שרי מפני פרוצת ולכך היו באים צנועת לידי סכנה ולכך קאמר שפיר ומפני הסכנה ואילך. אבל התוספת מיאנו בזה דהשתא נמי דלא דרשי דאונס שרי וא"כ סברה דאונס אסור כמו רצון ואפשר דסברה דחייב מיתה אאונס כמו ארצון דמדסברי דאסורה לבעלה באונס כמו רצון כו' א"כ הפרוצת דעושין באונס ולא מסרו נפשייהו לקטלא הוא הדין דעושין ברצון וא"כ מאי אהני דלא דרשי דאונס שרי ואדרבה אם היו דורשין דאונס שרי לא היו שבקינן התירא ואכיל איסורא ועיין במהרש"א ז"ל מ"ש מזה:

שם בתוספת בד"ה בשלישי מיהא לכנוס ולא בעי לשנוי דאתי בג' דא"כ לכנוס ב"ד כו' עיין במהרש"א ז"ל ובא ליישב לשיטת רש"י דסובר דשר צבא קבע בעיר כמה ימים א"כ לא יועיל תירוצם לכך כתב דלשיטת רש"י הקושיא מעיקרא ליתא כו' וק"ל לענ"ד:

בדף ד ע"א בתוספת בד"ה ובועל בעילת מצוה ופורש קודם שיקבר המת דאי לאחר שנקבר המת הא אמרינן לקמן