פורת יוסף צ

ונ"מ דאין גט לאחר מיתה בלא תנאי אלא במהיום ולאחר י"ב חודש ואונס בתנאי בחלה כו' ולכך קתני בתנאי ומת וע"כ תרתי אתי לאשמעינן דאי דיש אונס ליתני חלה ואי דאין גט ליתני בלא תנאי כו' אלא ע"כ דתרתי אשמעינן כו' ואין להקשות להמקשה דבא לאשמעינן דוקא מת הא חלה הרי זה גט דאין אונס בגיטין א"כ לאשמעינן בלא תנאי כיון דעיקר דינא דאין גט לאחר מיתה כו' יש לומר דאדרבה היא גופא אתי לאשמעינן דאין אונס וקתני מיתה ותנאי וא"כ אמאי לא תני חלה אלא ע"כ דאין אונס משא"כ אי לא הוה תני תנאי כלל לא הוה קשה ליתני חלה כו'. והמתרץ השיב דאשמעינן תרתי כו' ועיין במהרש"א ז"ל ופריך הא מרישא שמעינן ליה דאין גט לאחר מיתה ואם כן למה לי כלל האי דינא כו' אלא לדיוקא איצטריך הא חלה הרי זה גט ולאשמעינן דאין אונס בגיטין כו' ולפ"ז קושיא שני' לא יהיה כקושיא ראשונה דקושיא ראשונה היתה דליתני חלה וקושיא שני' דלמה לי כלל הך דינא כו'. אבל מהרש"א ז"ל מיאן בזה דאימא דקושית המקשן הראשון נמי מכח משנה יתירא דייק לה דהוה ידע מרישא דאין גט לאחר מיתה כו'. והתרצן דמשני דילמא היא גופא קמ"ל היינו לאפוקי מדרבותינו המקשין לא הבין קושייתו ולכך פריך הא מרישא שמעינן לה כו' וכן יש להקשות בתוספת ז"ל דכתבו דהמקשין לא אסיק אדעתי' כו' ואמאי נימא דאסיק אדעתי' אלא דפריך ממשנה יתירא כו'. ולזה כתב מהרש"א ז"ל דאיכא לקיומיה במעכשיו הרצון בזה דאיצטריך לאשמעינן מת דאינו גט מטעם אונס ונ"מ במעכשיו כו' דלא שמעינן מחלה כו' ולכך איצטריך מת דוקא לכך כתבו התוס' דלא אסיק אדעתי' כו'. אלא דאכתי יקשה דא"כ למה לו לאשמעינן במהיום בלא מעכשיו דכיון דעיקר הרבותא דיש אונס במיתה ונפקא מיניה במעכשיו א"כ ליתני במעכשיו אלא ודאי דלדיוקא אתי ולאשמעינן הא חלה הרי זה גט כו'. אבל יאמר בזה איפכא דאי אסיק אדעתי' לחלק בין מת לחלה ונאמר דסברא חזקה היא דבמת לא ניחא ליה דתפול קמי' יבם א"כ אימא דאתי לאשמעינן דיוק אחר אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש הוא דאינו גט הא במעכשיו דליכא למימר אין גט לאחר מיתה הרי זה גט ואי מטעם אונס יש לומר דבמת לא שייך זה דלא ניחא ליה דתפול קמיה יבם כו' אבל אונס דחלה אימא דאינו גט דיש אונס בגיטין ולכך כתבו התוס' דאכתי לא אסיק אדעתי' דלא ניחא ליה דתפול קמיה יבם ויהיה פירושו דלא אסיק כו' היינו דלא אסיק לחלק באמת כך דבמת לא שייך אונס כו' ומשא"כ לפי מ"ש לעיל צריך לומר דלא אסיק כו' הרצון דיש לחלק כך לפי שלא נטעה אלא דכבר כתבנו דזה ליתא כו' אלא דלא אסיק היינו לומר דהאמת כך הוא דבמת לא שייך אונס כו' ורש"י ז"ל דפירוש דאי יש אונס בגיטין ליתני חלה וכל שכן מת היינו נמי למאי דלא אסיק כו' דלא ניחא ליה דתפול קמיה יבם. והוא הדין דהוי מצי להקשות לאשמעינן במעכשיו גרידא אלא דעדיפא מיניה פריך דלאשמעינן חלה וכל שכן מת כו' דאין לך אונס גדול והיינו במעכשיו כמו שכתב מהרש"א ז"ל. וזה שכתב מהרש"א ז"ל ואף דבסיפא בהדיא קתני לה דמעכשיו כו' וא"כ למה לי לדיוקא מ"מ אכתי לא נחית לאקשוי מידי מסיפא כו' זהו הנראה לי בכוונת דברי מהרש"א ז"ל אשר דבריו מיוסדים על אדני פז ודוק היטב לענ"ד:

בדף ג ע"א בתוספת בד"ה וסברה דאנוס כו' וא"ת במת נמי ליהוי גיטא דמעגנא ויתבה כו' עכ"ל עיין במהר"ם שיף ז"ל שכתב דזקוקה ליבם כו' ואין להקשות ליחלוץ לה היבם וממ"נ מותרת די"ל דהב"ד לא יניחו לחלוץ לה דשמא אח"כ יקח זה אחותה ויאמרו דמותר לישא אחות חלוצה ובאמת לא הוה חליצה כלל כמו גבי היבמה לא תחלוץ כו' עד שיהא לה ג' חדשים דאמרינן נמי כן דא"כ אתה מצריכה כרוז לכהונה כו' יע"ש:

ומ"ש מהרש"א ז"ל משום פריצות דזימנין דמת ואמרה לא מת וה"ה דזימנין דלא מת