פורת יוסף פט

לה מזונת מפני שמעוכב בתקנת חכמים הוה א"ש משא"כ דלא תני התם כלל כו' וכאן תני בפירוש הטעם דצריך להמתין עד יום ד' מפני תקנת חכמים שמא יהא לו טענת בתולים ושפיר קאמר ליום הרביעי דצריך להמתין ומכ"ש שאם לא קבעו זמן פשיטא דצריך להמתין כו' ודוק:

שם גמרא שקדו חכמים על תקנות בנות ישראל שיהא אדם טורח בסעודה שלשה ימים כו' עכ"ל מפירוש הריטב"א ז"ל ויש בזה תקנות בנות ישראל שלא יעליל עליה בטענת בתולים לכך תקנו כל הטורח הזה שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה בחנם עכ"ל יש להקשות לפי פירושו דלעיל שפירש דעיקר התקנה היתה משום שמא יבואו עדים כפירש"י דלא ניחא ליה כפירוש התוס' משום אשת כהן או משום פחותה מבת ג' שנים ויום אחד דמשום מיעוטא לא עשו תקנה אכתי תקשה ותנשא באחד בשבת ואי משום תקנת שקדו הא באשת ישראל אכתי אם ישקר במזיד איכא ספק ספיקא כו' ומותרת לו בשלמא במתני' פירש"י דשמא יבואו עדים כו' משא"כ בתקנת שקדו דחיישינן שמא ישקר במזיד ויעליל עליה ומאי בכך הא לא נאסרה בכך דאיכא ספק ספיקא ומשום אשת כהן או פחותה מבת ג' שנים ויום אחר לא עשו תקנה כמ"ש הוא ז"ל ואין לומר דטעמא כדי שלא יעליל עליה להפסידה כתובה דיהא נאמן דכתובתה ליכא אלא חדא ספיקא דשמא באונס דספק שמא אינו תחתיו ליכא דכנס' בחזקת בתולה ונמצאת בעולה ליכא כתובה אפילו מנה ועיין באבן העזר (סימן ס"ח) בח"מ כו' יע"ש היטב אלא דאכתי קשה דלקמן אמרינן דנאמן להפסידה כתובה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה כו' והיכא דלא טרח בסעודה ג' ימים כתב הר"ן ומביאו הח"מ א"ה (סימן ס"ח) דאינו נאמן להפסיד כתובה דליכא חזקה כו' וא"כ אכתי למה תקנו תקנה זו דאדרבה אי לא טרח ליכא חזקה ולא יהא נאמן כו' ואף אם נאמר כמה שכתב החלקת מחוקק שם דלא אמרינן כן אלא בטענת פתח פתוח דליכא לברורי הוא דבעינן דוקא חזקה כו' משא"כ בטענת דמים אף בלא חזקה נמי מהימן דמילתא דעבידא לגלוי הוא כו' ומתני' מיירי בטענת דמים כמו דמסיק לקמן (בדף ט' ע"ב) לא בטענת דמים כו' מכל מקום מה מהני בהך דתקנו דיהא טורח בסעודה כו' ומפסידה דאכתי יעליל עליה באשת ישראל להפסידה כתובה ואי דאין אדם כו' הא לא נאסרה עליו דלגבי איסורא הוה ספק ספיקא כמה שכתבתי לעיל אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דכתב דאף דהיכא דלא מפסידה היינו דאין נאסרת עליו באשת ישראל אפילו הכי מהימן להפסידה כתובתה דאין אדם טורח בסעודה והופך שמחתו אבל עיין בח"מ באבן העזר (סימן ס"ח) יע"ש היטב א"ש דמהני תקנה זו דלא יעליל עליה בחנם להפסידה כתובה כו':

ולפי זה א"ש דרש"י ז"ל שפירש במתני' שמא יבואו עדים ולא ניחא ליה לומר לא פלוג כמ"ש לעיל והיינו משום מיעוטא לא היה להם לעשות תקנה כו' לשיטתיה והתוספת ז"ל לשיטתייהו שפירשו לקמן בהך דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה היינו דוקא היכא שנאסרת עליו כו' וא"כ הא דתקנו תקנת שקדו ע"כ משום אשת כהן לחוד וע"כ לא פלוג ולכך פירשו נמי במתני' משום טענת בתולים היינו נמי באשת כהן ולא פלוג ורש"י ז"ל יסבור כסברת הר"מ ז"ל דאף דאין נאסרת עליו אפילו הכי אין אדם טורח בסעודה כו' ושייך תקנה זו אף באשת ישראל כו' ולא ניחא ליה לא פלוג ולכך מפרש במתני' בחשש טענת בתולים דשמא יבואו עדים ויאמרו שזנתה תחתיו ברצון ושייך בכל הנשים ודוק היטב לפענ"ד:

שם ע"ב גמרא מת הוא דאינו גט הא חלה הרי זה גט כו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל. והנה לכאורה יאמר דהמקשן קמא לא הוה ידע מרישא דאין גט לאחר מיתה אלא דמקשה דאם כן ליתני חלה וכל שכן מת דאי נמי דיש גט לאחר מיתה מ"מ בכה"ג בתנאי ודאי דהדין כך דאינו גט מטעם דיש אונס בגיטין כו' והמתרץ השיב לו דתנא תרתי בעי לאשמעינן חדא דיש אונס בגיטין ואין גט לאחר מיתה