פורת יוסף ט

שבכללות דחלופי גירסאות יש כמ"ש הכ"מ דהראב"ד גורס דרבא אמר לוקין על לאו שבכללות ואם כן איכא למימר דקושית הגמ' דפריך ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו היינו דלילקי שלש ואין הכרע לומר דאביי דוקא נקט כה"ג באלמנה ולכך השיג שפיר עליו בהל' איסורי ביאה דאף כה"ג בגרושה לוקה משום לא יחלל כו' ובזה אתי שפיר דפריך וחלוצה דרבנן דמדפריך ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו ע"כ סבירא ליה דלוקה על לאו שבכללות פריך שפיר וחלוצה דרבנן בלא זה הייתי אומר דחלוצה מן התורה ולכך נקט שם שפיר במתני' אלו הן הלוקין גרושה וחלוצה משא"כ גרושה וחלוצה אינו חייב אלא אחת דכיון דחלוצה מריבויא דואשה גרושה נפקא הוה ליה לאו שבכללות משא"כ לפי סוגיא דידן ע"כ ס"ל לסתמא דתלמודא דלוקה על לאו שבכללות וע"כ פריך שפיר וחלוצה דרבנן ומסיק דקרא אסמכתא בעלמא משא"כ שם במס' מכות פירש"י אליבא דהלכתא כרבא דאין לוקין אלאו שבכללות כמ"ש הרמב"ם ושפיר מצינו לומר דחלוצה מן התורה מרבויא דואשה והא דאינו לוקה על גרושה וחלוצה אלא אחת דהוה ליה לאו שבכללות ובדוקא נקיט גרושה וחלוצה דאלמנה וחלוצה חייב שתיים כו':

ודע שמה שהקשה רבא לרב יהודה דקאמר כה"ג באלמנה לוקה שתיים ממתני' דמכות לפי' רש"י דקשיא ליה דהתם ע"י קידושין הוה ללקות שתים ומאי קושיא דילמא מיירי בלא קידושין שם דלישנא דהבא הכי משמע בזנות בעלמא וראיתי להרב הגדול מוהר"ר בעריש שכתב בפתיחה לספר פני יהושע וזה לשונו ולשיטת הרמב"ם בפרק ט"ו מהל' איסורי ביאה שכתב דכל חייבי לאוין אינן לוקין עד שיקדש ויבעל וא"כ הבא על הממזרת על כרחך מיירי ע"י קידושין ומסתמא מיירי מתניתין בחד גוונא ופריך שפיר אלמנה ע"י קדושין היה ללקות שתיים כו' ואינו יודע דהא במכות מסיק שם דמתני' דהתם ר"ע הוא יעויין שם ור"ע ס"ל דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין ולדידי' בודאי אפילו בלא קידושין לוקה בכל חייבי לאוין דמהאי טעמא בחייבי כריתות לוקה אף בלא קידושין דמאי מהני הקדושין וכן כתב בספר פני יהושע ומיהו יש ליישב דבריו דקשיא ליה אליביה דמאן דאית ליה דר"ע לא אמר אלא בחייבי לאוין דשאר כמתני' דיבמות (דף מ"ט ע"א) דלא כר' סימאי וכר' ישבב שם ועל כרחך מיירי מתני' דמכות ע"י קידושין ופריך שפיר:

אמנם כן אפשר לומר דפריך ליה דמשמע אף בגמר ביאתו מיירי מדסתם מתני' ואמאי הא הוה ללקות נמי משום לא יחלל זרעו והיינו דפריך ליה רבא דרבא לשיטתי' אזיל דאמר אין לוקין אלאו שבכללות ופריך אהא דקאמר בשלמא גמר ביאתו כו' משמע הא גמר ביאתו לוקה נמי משום לא יחלל זרעו וע"כ לוקה אלאו שבכללות א"כ ליתני אלמנה וגרושה ליחייב שתיים על כל אחד כו' וע"כ דאינו כן דאין לוקין אלאו שבכללות ולא ארב יהודה פריך אלא אהא דקאמר בשלא גמר ביאתו כו'. ותדע דלהר"מ ע"כ צריך לומר כן דאיהו סבירא ליה דאינו לוקה בגרושה משום לא יחלל וא"כ אלמנה וגרושה נמי אינו לוקה משום לא יחלל דהרי מחוללת אף לכ"ה וע"כ כמ"ש דקושית הגמרא בגמר ביאתו כו':

ודע דלפי מה שכתב המגיד משנה (בהלכות איסורי ביאה פרק ט"ז) עלה דהך מילתא שכתב הרמב"ם ז"ל דכה"ג בגרושה וה"ה כ"ה אינו לוקה משום לא חלול דידה כתב דלא נהירא ליה והכריע המ"מ דכ"ג לוקה אף בגרושה דלא יחלל אכולהו קאי אבל כ"ה אינו לוקה לא משום חלול דידה ולא משום חלול זרעו דכ"ה ילפינן מג"ש מכ"ג דיהא זרעו חולין וג"ש לא אהני ליה אלא לענין חלול ולא לענין מלקות יע"ש וא"כ פריך שפיר דע"כ מתני' דמכות בקידש מיירי דאי בלא קידש אמאי גרושה וחלוצה לכהן הדיוט לוקה דהא ג"ש לא אהני אלא לענין איסור ולא לענין מלקות וע"כ בקידש מיירי וא"כ מסתמא אלמנה לכ"ג בחד גוונא מיירי בקידש ופריך שפיר שני שמות על זה ושני שמות על זה כו'. ואף בגרושה לכ"ג לשיטת המ"מ דבכהן גדול לוקה אף בגרושה:

הן אמת שדברי מגיד משנה נפלאו ממני דאיך יאמר זאת דכ"ה אינו לוקה לא בגרושה וחללה