פורת יוסף י

משום לא יחלל דידה ודזרעו דג"ש לאו לענין מלקות גמירי כו' דא"כ מאי קאמר שם (בדף ע"ז ע"ב) אמר רבא לא יאמר גרושה בכ"ג ותיתי מק"ו מכהן הדיוט אלא לומר לך מה גרושה מאלמנה חלוקה יע"ש ומאי קושי' והא איצטריך גרושה בכ"ג דאי הוה ילפינן מכ"ה דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה התם אינו לוקה משום חלול כו' אף כ"ג בגרושה אינו לוקה משום חלול לכך איצטריך גרושה בכ"ג דלא יחלל עלה קאי ודוק לפענ"ד:

איתא במסכת קידושין (דף ע"ח ע"א) אמר ליה רב נחמן לרבא האי קרא רישא בכהן גדול וסיפא בכ"ה כתיב אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולת מזרע ישראל והדר כתיב בחד קרא והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו רישא בכ"ג וסיפא בכ"ה כו' אמר ליה אין כתיב קרא הכי ופריך מכהן אין מישראל לא ה"ק מן המיוחסת שבכהונה וחד אמר מכהן מן מקצת כהנים והיינו כ"ה ע"כ ובפרש"י מי כתב קרא הכי קס"ד דדריש ליה כמ"ד מן המיוחסת שבכהונה עכ"ל רצונו מבואר דלמאן דדריש מן מקצת כהנים והיינו כהן הדיוט אין כאן קושיא מי כתב קרא סתמא והא בהדיא מפרש קרא מכהן דהיינו כ"ה אך קשה מי הכריחו לפרש דקס"ד כמאן דדריש מן המיוחסת דילמא פריך למאן דדרש כן וכבר העיר בזה בספר פני יהושע ועוד באומרו רב נחמן לרבא דוקא תקשה מי כתב קרא הכי ואמאי לא הקשה כן לעצמו ונראה דוקא לרבא קא קשי' ליה ולא לאחר דאיכא למימר כולה קרא בכ"ג מיירי וה"ק והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן דוקא שנפל' ליבום ואין יבום אלא מאב בודאי היה אחיו כהן יקחו דמן התורה אלמנה מן האירוסין מותרת להתייבם כמ"ש ביבמות (דף כ' ע"א) ומיירי מאלמנה מן האירוסין ושפיר דייקא מכהן יקחו שהיתה אלמנת כהן משא"כ לרבא דאיהו מסיק ביבמות (דף כ"א ע"א) דמן התורה אינו ראוי ליבום דכל היכא דאיכא לקיומי' תרתי לא אתי עשה ודחי ל"ת והכא אפשר בחליצה א"כ לדידיה ליכא למימר ע"י יבום דמן התורה נמי אסורות משא"כ לאינך איכא למימר ע"י יבום דיחזקאל מדבר תורה קאמר דכה אמר ה' ואפילו דרבנן אכתי לא נגזרה ויחזקאל מדאורייתא אמר ולפ"ז א"ש דע"כ המקשן היה סבור דליכא למידרש כלל רק מן המיוחסת דאל"כ רק דפריך למאן דדריש כן אימא מאן דדריש כן מן המיוחסת ס"ל דאלמנה מן האירוסין מותרת להתייבם איכא לקיומי' כולה קרא בכ"ג כמ"ש לעיל ומאן דסבר אסור מן התורה ס"ל דמכהן היינו מכ"ה יע"ש ולדידי' בלאו הכי לא קשה מי כתב קרא הכי ולכך הוכרח רש"י לפרש דהמקשה היה סבור דליכא למידרש רק מיוחסת ופריך שפיר לרבא כו' ודוק היטב:

יש מקשין אהא דפסק הרמב"ם (בהל' איסורי ביאה פט"ו) דכל חייבי לאוין אינן לוקין עד שיקדש ויבעל א"כ הא דפליגי אביי ורבא דלרבא קידושין שאין מסורין לביאה לא הוה קידושין והקשו התוס' (דף כ"א ע"א) וא"ת חייבי לאוין אמאי תפסי קידושין דהא שאין מסורין לביאה ותירצו דהנך בלא קידושין נמי אינן ראוין לביאה משא"כ קידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזה מהן קידש דע"י הקדושין נאסר הביאה ולפי שיטת הרמב"ם בחייבי לאוין נמי הוה קידושין שאין מסורין לביאה דבלא קידושין אין איסור כו' עכ"ל. ואני אומר דאף דמשמע מדברי הכסף משנה רפט"ו מהל' אלו דאף איסורא ליכא בלא קידושין בכל חייבי לאוין מ"מ הא כתב הכ"מ שם דכל חייבי לאוין אינן לוקה משום ממזרת בלא קידושין הא משום לאו אחר לוקה משום קדשה לשיטת הרמב"ם (בפ"א מה' אישות) דקדשה אפי' בביאה אחת נמי הוה קדשה דלא כהשגות הר"א שם ואפילו אם נאמר דדבריו שבהלכות נערה בתולה (פרק ג') סותרין לזה דשם משמע דאינה קדשה עד שתהא מופקרת בביאות הרבה ולא בביאה אחת וכבר העירו בזה עצמות יוסף וכ"מ ולחם משנה בהל' מלכים כבר ישבנו בזה ועיין בפנים במסכת כתובות בריש אלו נערות ואף אם נניח זאת מ"מ איכא עשה מן התורה דר"א ס"ל ביבמות דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ועיין במגיד משנה (בפ"א מהל' אישות) שכתב משום דאיכא עשה דבר תורה בזנות וא"כ בלא קידושין נמי נאסר הביאה או משום קדשה או עשה מיהת איכא ודבק באשתו ולא בזנות