פורת יוסף ח

הר"מ דכל איסורי הנאה אינן לוקין היינו דלא הוה דרך הנאה והא אליבי' דאיסי בן יהודה מסיק בפסחים (דף כ"ו ע"א) להכי לא כתיב אכילה בגופי' יע"ש היטב והר"מ ז"ל דפסק בהל' מאכלות אסורות דאינו לוקה על הנאת בשר בחלב בפרק שביעי ע"ש דפסק כתנא דבי ר' ישמעאל דג' פעמים לא תבשל ולאו דאתי באם אינו ענין אין לוקין עליו כמ"ש הלחם משנה שם ויתבאר זאת בכללי יע"ש משא"כ אי מג"ש א"ש ודו"ק:

גרסינן במסכת קדושין (דף ע"ז ע"א) אמר אביי כהן גדול באלמנה לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו בשלא גמר ביאתו כו' מתיב רבא אלמנה וגרושה שני שמות כו' וחלוצה מדברי סופרים מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא יע"ש ובפירש"י בביאה שלאחר קידושין מיירי כו' עכ"ל והנה מה שפירש כן ולא שקידשה בביאה ולקי על ביאה אחת תרתי אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל אפשר דדוקא נקט והוא (דבדף י' ע"א) מסיק כל הבעל דעתו על גמר ביאה כו' וכבר הקשו התוס' שם דביבמות (דף נ"ט) משמע דאשה בהעראה ותירצו בביאה לאחר קידושין יע"ש וא"כ על כרחך בביאה שלאחר קידושין דאי בביאה לחודי' א"כ ללקי שלש דע"כ דעביד גמר ביאה אף שלא היה הזרעת זרע מ"מ יותר מהעראה ובהעראה עשאה חללה וללקי נמי משום חללה אלא ע"כ בביאה שלאחר קדושין ולא עביד אלא העראה כו' ורש"י ז"ל סובר כהרשב"א שמביא במשנה למלך (בהל' איסורי ביאה פרק י"ז) דבחדא ביאה חייב משום גרושה ומשום חלוצה דלא כשיטה ישנה יע"ש. והמקשה דפריך ולילקי משום לא יחלל זרעו לפי סברתו דגמר ביאתו שהיה שם הזרעת זרע וע"כ עביד יותר מהכ"ע דבהכ"ע אינו ראוי להוליד ואינו חייב משום לא יחלל זרעו וע"כ סבור דגמר ביאתו יותר מהכ"ע היה יכול להקשות ולילקי נמי משום חללה. אלא דפריך טפי שפיר כו' דלילקי נמי משום לא יחלל זרעו:

והנה ראיתי להעיר בכאן ספיקות עצומות חדא דמאי פריך רבא לאביי כו' וכי איהו לית ליה דכ"ג באלמנה לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל דאיהו אמר לקמן שם דקידש ולא בעל אינו לוקה מאי טעם לא יקח משום לא יחלל וא"כ למאי הלכתא כתבי' רחמנא לא יקח דכיון דאינו לוקה אלא ע"י ביאה וע"כ לחיובי' תרתי ועוד היאך תלוי זאת הקושיא כאן וחלוצה דרבנן כו' אמתני' דמס' מכות ריש אלו הן הלוקין הוה ליה לאקשוי דקתני גרושה וחלוצה אינו חייב אלא אחת כו'. ועוד מה שפי' רש"י בריש אלו הלוקין גרושה וחלוצה דמרבינן מוי"ו דואשה דמשמע שהוא מן התורה וכבר הקשו לשם התוס' דבהדיא מסקינן הכא דמדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא יע"ש:

והנה הר"מ ז"ל (בהל' איסורי ביאה פרק י"ז) כתב דאינו לוקה בלאו דלא יחלל אלא כהן גדול באלמנה ולא כ"ג בגרושה דבלא"ה חלל דאינה ראויה לכ"ה משא"כ כ"ג באלמנה דחיללה דאינה ראוי לכהן הדיוט יע"ש וראייתו מדקאמר אביי כ"ג באלמנה דוקא כו' והנה בזה אפשר לומר דהכי פריך ליה לאביי דקאמר ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו ומאי קושיא והא הוה לאו שבכללות דלא יחלל דחילול דידה וחילול זרע מחד קרא נפקא וצ"ל דהכי פריך ליה דמדקאמר דוקא כה"ג באלמנה לוקה שתיים והא כה"ג בגרושה נמי לוקה שתיים אחת משום לא יקח ואחת משום חלול מזרעו ומשני בשלא גמר ביאתו דליכא חלול זרע אלא חלול דידה ודוקא כה"ג באלמנה כמ"ש הרמב"ם ז"ל. והרמב"ם ז"ל לשיטתי' אזיל שכתב (בהל' נזירות פרק ה' הלכה ח') דנזיר שאכל זג וחרצן כו' דפסק כרבא במס' פסחים (דף מ"א ע"ב) דאביי אמר לוקין על לאו שבכללות ורבא אמר אינו לוקה תרתי אלא חדא וכן פסק הרמב"ם בהל' קרבן פסח דנא ומבושל כו' יע"ש וא"כ הא דפריך ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו לאו למימרא דלילקי שלש דהא הלכתא כרבא דאין לוקין אלאו שבכללות תרתי ועל כרחך דקשי' מאי אירי' כ"ג באלמנה אפילו כ"ג בגרושה נמי לוקה שתיים כמ"ש לעיל ואית ליה להרמב"ם הוכחה דכה"ג בגרושה אינו לוקה משום לא יחלל משא"כ הראב"ד ז"ל לשיטתי' שפסק בהל' נזירות דלוקה על לאו