פורת יוסף פג

כמ"ש לעיל לר"י כיון דבע"ה צריך לשבוע חשו חכמים לשבועת התורה דגם בקציצה לא דכיר ופריך שפיר כו' ליחזי עדים מאי קאמרי אבל בלא הך קושיא הוה א"ש כמ"ש לעיל בסמוך:

ואחרי רואה בעיון הזאת יש להקשות במה שכתבו התוס' דלמאן דאמר דנאמן במיגו דנאנסו והכי פירושו אומן אינו נאמן בלא שבועה אבל מסר לו שלא בעדים נאמן בלא שבועה כו' יש להקשות דהא מיגו דלא היו דברים מעולם היינו ע"כ דמיגו דאי בעי אמר בתורת מכר בא לידו עכשיו שטוען בתורת פקדון ולקוחה בידו נאמן דע"כ בראה איירי כדמוכח אתקפתי' דאביי כמה שכתבו התוס' וא"כ הודה שנתחייב לו הבגד ולקחה מידו ועל כרחך צריך לומר דלא אמרינן מיגו לאיפטורי משבועה במלוה על המשכן דתקנת הגאונים דנשבע בנ"קח ונוטל אף דאית ליה מיגו לאיפטורי משבועה יע"ש בח"מ אם לא שהתוספת חולקין על זה וסוברין דאמרינן מיגו לאיפטורי משבועה ומודה במקצת דמיגו דהעזה הוא אבל במיגו מעליא אמרי' מיגו לאיפטורי משבועה. ולפי מה שכתב הב"ח להרא"ש דאף דלא אמרינן מיגו לאיפטורי משבועה היינו משבועה קלה לשבועה חמורה אבל היכא שהי' פטור לגמרי אמרינן שפיר מיגו לאיפטורי משבועה אתי שפיר טפי דאף התוספת סברי דאמרינן מיגו לאיפטר משבועה היינו בכהאי גוונא דהיה יכול לומר לא היו דברים מעולם והוה פטור אף מהיסת כמ"ש התוספת דליכא דררא דממונא יע"ש היטב וא"ש מה שכתבתי לעיל דהתוספת סברי דאמרינן מיגו דהעזה לאחזוקי ממונא אלא דמיגו לאיפטורי משבועה לא אמרי' והכא אמרינן מיגו לאיפטורי משבועה משום דהוה פטור לגמרי אף משבועת היסת כמ"ש לעיל אבל יש להקשות דהא הך ברייתא קודם שנתקנה שבועת היסת דהא רב נחמן הוא דתיקון שבועת היסת ולכך צריך לומר דהנך יש מפרשים סברי דאמרינן מיגו לאיפטורי משבועה ובמשכון נמי אפשר דסבירא להו דאין צריך אלא שבועת היסת ועיין ש"ך בחושן המשפט סע"ב יע"ש היטב:

עוד אשוב אל מה שכתבתי למעלה דודאי בהא דמסיק דליכא עדים והוא דלא ראה וכתבו התוספת פשיטא כו' אבל יש לומר דאתי לאשמעינן דאין צריך שבועה דהר"מ ז"ל מחולק עם הר"א דכל זמן שהוא בידו דצריך לישבע והם חלקו עליו וכתבו דאין צריך לישבע דמברייתא זאת מוכח דאין צריך לישבע דמדקתני בסיפא נתנה לו בזמנו נשבע ונוטל מכלל דברישא בלא שבועה יע"ש (בסימן פ"ט) והנה אתא לאשמעינן טובא דאין צריך לישבע אך הש"ך (בסימן פ"ט) הביא דברי הר"ן דאי אומן קונה בשבח כלי אין צריך האומן לישבע דלא הוה האומן נשבע ונוטל כיון דסבירא לן דאומן קונה בשבח כלי מה שאין כן במלוה על המשכון דנתבאר דינו (בסימן ע"ב) דנשבע ונוטל בנקיטת חפץ דהוה מן הנשבעין ונוטלין אף דבעל חוב קונה משכון כו' דכאן אם קידש את האשה האומן מקודשת כו' משא"כ אי אין אומן קונה בשבח כלי הך רישא על כרחך בשבועה וכפסק הגאונים במלוה על המשכון וכ"ש הוא כו' וא"כ קשיא פשיטא כקושית התוס' דעל כרחך רישא נמי מיירי בשבועה ורבא הוא דמסיק בפרק הכונס (בדף צ"ט ע"א) דכולי עלמא סבירא להו אין אומן קונה בשבח כלי וא"כ יהי' נראה לומר הא דמתיב רבא לסיועיה לרבה היינו לסברתו דכולי עלמא סבירא להו דאין אומן קונה בשבח כלי ועל כרחך מיירי בראה דאם לא כן תקשה פשיטא אבל מכל מקום אין תיובתא לאביי דאביי מצי סבר דאומן קונה בשבח כלי והך רישא דברייתא איירי בלא שבועה כמה שכתבתי לעיל ולא קשיא פשיטא דהיא גופא אתי לאשמעינן דאומן קונה בשבח כלי ואין צריך שבועה וזה נראה שיטת רשב"ם ז"ל שכתב נראה בעיני דה"ק רבא לימא סייעתא לרבה כו' הרצון דלא אמר תיובתא לאביי דאביי מצי סבר כמאן דאמר אומן קונה בשבח כלי אך רבא לשיטתי' אמר דאיכא סייעתא לרבה כו' וכה"ג כתב הב"ח ז"ל