פורת יוסף פא

אומר שתים קצצתי לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחד דאמאי בזמנו נשבע ונוטל הא יכול לומר לא שכרתיך מעולם ועיין שם בשבועת שכתבו התוספת בזה (בדף מ"ה ע"א) דאי שכרו שלא בעדים יכול לומר לא שכרתיך מעולם ועל התירץ השני קשה לפי מה דפסקינן דאמרינן מיגו דהעזה אמרינן להחזיק דלהוציא או לאיפטורי משבועה לא אמרינן כמו שכתב הש"ך בח"מ (בסימן פ"ב) בדיני מיגו אם כן יוקשה האי ברייתא דאומן אומר שתים קצצתי לי כו' והא דפריך רבא לרמי בשבועת (דף מ"ה ע"א) כבר פי' הר"ן ומביאו הש"ך (בסי' פ"ט) ס"ק ט' דקאי אפטור דשבועה דב"ה יע"ש והא דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע דלא אמרינן מיגו דהעזה היינו לאיפטורי משבועה אבל להחזיק אמרינן כו' א"כ מה יענו ביום שידובר בם הך ברייתא דאומן כו' דעל כרחך אף להחזיק לא אמרינן מיגו דהעזה. והנימוקי יוסף כתב דהך סיפא מיירי שמחולקין בפרעון ולא אבין דהא בשבועות מוקי ליה בהדיא כר"י דאמר דקציצה נמי לא מידכר ואם כן היאך מצי לאוקמי במחולקין בפרעון:

אבל הנראה לי בזה דלמאי דלא אסיק אדעתי' ליחזי עדים מאי קאמרי לא קשיא ליה מ"ש אומן דנקיט טפי משאר אדם דיש לומר דרבותא אשמעינן אף דאית לו מיגו דקצצת עד כדי דמיו דאומן נשבע ונוטל והוא שכרו בעדים דלא יכול לומר לא שכרתיך מעולם דהא רבה מוקי ליה בנותן לפני עדים כו' והשבועה בזמנה דשכיר נשבע ונוטל קמ"ל דאפ"ה לא מהימן דר"י הוא דאית ליה דקציצה מדכר דכיר אבל לרבנן סברי דבקציצה מדכר דכיר ולכך לית ליה מיגו. אבל לבסוף דפריך אי דאיכא עדים ליחזי עדים מאי קאמרי פריך רב נחמן בר יצחק שפיר מאי שנא אומן דנקיט דודאי לית ליה מיגו דאי בעי טען עד כדי דמיו כיון דמיירי בעדים מסתמא ידעו העדים בקציצה וליכא מיגו א"כ מאי שנא אומן דנקיט טפי משאר כל אדם:

אמנם כן להיש מפרשים דכתבו הא דאין לאומן חזקה היינו בלא שבועה אבל בשבועה מהימן במיגו דנאנסו כמ"ש התוס' א"כ תקשה מאי שנא אומן דנקיט כו' דאין לומר דאית ליה מיגו דאי בעי טען עד כדי דמיו זה אינו דבשבועה ודאי מהימן במיגו דנאנסו ובלא שבועה ודאי דליכא מיגו דגם אי טען עד כדי דמיו היה צריך לישבע בנקיטת חפץ כדין שבועת המשנה אבל הרשב' סבירא ליה דאין הכי נמי דפריך אביי כפ' ר"ת כו' א"כ שפיר מצי לאוקמי מתני' באומן דנקיט לרבותא דאין לו מיגו דקצצת עד כדי דמיו דאפילו בשבועה לא מהימן ופריך ליה אביי כמו שכתבו התוס' ומסיק עדות וראה בעינן דתו ליכא מיגו דנאנסו והשתא אתי שפיר טפי דוקא אומן דרבותא דלא מהימן בשבועה מיגו דקצצת עד כדי דמיו דקציצה מידכר דכיר כרבנן. ומ"ש מהרש"א ז"ל דאימא דוקא נקיט נתנה דאית ליה מיגו דלא שכרתיך מעולם דלא שמעינן לה מראה כו' עכ"ל יש ליישב דא"כ תקשה במאי דקאמר אי דאיכא עדים ליחזי עדים מאי קאמרי דמשמע דוקא בדליכא עדים קשיא ליה הא אי איירי בדאיכא עדים א"ש והא פשיטא וקשה אמאי מהימן אומן דליכא למימר דבלא ראה מיירי ואשמעינן כו' דא"כ ליתני ראה דאין לומר לרבותא נתנה אף דאית ליה מיגו דלא שכרתיך מעולם. ואפילו הכי אומן מהימן כו' דהא בדאיכא עדים איירי וליכא מיגו דלא שכרתיך מעולם וא"כ ליתני ראה אלא ודאי דגם בראה אומן מהימן ותיקשה ליה פשיטא כו':

ודע דבחושן המשפט (סי' ע"ה ובסי' פ"ב) בדיני מיגו ובסי' קכ"א בש"ך ס"ק ל"ב דאמרינן מיגו משבועה דרבנן לשבועה דאורייתא דאף אם היה טוען נאנסו היה צריך לישבע שבועה דאורייתא ובטוען החזרתיו הוה שבועה דרבנן אפ"ה אמרינן מיגו יע"ש היטב וא"כ ה"ה הכי בנדון דידן דאם היה טוען כו' דנשבע ונוטל בנק"ח דהוה שבועה דרבנן עכשיו שטוען נאנסו וצריך לישבע שבועה דאורייתא אפ"ה אמרינן מיגו. אמנם בהא דאמר אי דאיכא עדים ליחזי עדים מאי קאמרי אפשר