פורת יוסף פ

דבודאי נותן הוה שינוי רשות אלא דמאכיל לאו דוקא וא"כ כתב שפיר דלשון שני אין נ"מ לדינא וע"כ לשון ראשון נראה לו עיקר:

ודע הא דכתב רש"י ז"ל דליתני פטורא באבוהן היה אפשר לומר דמשום סיפא נקיט ליה דאם היה דבר שיש בו אחריות נכסים חייבין להחזיר דכך משני התם בהגוזל קמא אהא דהניח להן אביהן מעות של ריבית דה"ה באבוהן אלא משום סיפא נקיט לה הן אמת במסקנא דהתם לא צריכנא לתירוצא דמשום סיפא יע"ש דמסיק דבגזילה קיימת חייב להחזיר כו' וא"כ רמי יסבור כמסקנא דהתם ולא סבירא ליה דמשום סיפא נקיט ליה וא"כ מוכח ממתני' דנתיאשו ביד היורשים ועל כרחך רשות יורש כרשות לוקח דמי והוה יאוש ושינוי רשות אבל רב חסדא ס"ל דמשום סיפא נקיט ליה וא"כ מוקי מתני' בגזילה קיימת ונתיאשו ביד הגזלן דיאוש כדי קונה מדרבנן וסיפא מיירי בדבר מסוים ולא חשיב זאת לקושיא א"כ ליתני פטורא באבוהן דמשום סיפא נקיט ליה א"כ רב חסדא לא מוקי מתני' כר' אושעיא א"כ שפיר אמר רבא כי שכיבנא ר' אושעיא נפיק לותי דרב חסדא אפשר דמוקי כמה שכתבתי דלא כר' אושעיא. משא"כ לשיטת התוספת דיאוש כדי אינו קונה אפילו מדרבנן וא"כ רב חסדא על כרחך מוקי למתני' כר"א דאי בשהגזילה קיימת אמאי פטורין מלשלם כיון דעל כרחך דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי וא"כ הא דאמר רבא כי שכיבנא ומאי רבותא דידיה והלא רב חסדא נמי ע"כ מוקי מתני' כר"א ולכך כתבו התוס' ז"ל דהיה רגיל לתרץ משניות כוותיה ותדע דאפילו לשיטת רש"י ז"ל משום משנה אחת לא היה אומר כן כו'. והא דפריך בגמרא לקמן מברייתא דר' אושעיא והתוס' כתבו דלרב צריך לומר בדבר מסוים וקשה כיון דע"כ מיירי בשעשה תשובה א"כ אמאי אם הניח אחריות נכסים חייבין לשלם אם נאמר דקאי נמי אהניח לפניהם נמי יקשה דהנכסים לא משתעבדי אלא הגזילה בעצמה והתוספת ז"ל לשיטתייהו שכתבו בפרק הגוזל קמא דבעינן דוקא תרתי עשה תשובה וגזלן מפורסם שכל מחייתו בכך יע"ש ודוק היטב:

במסכת בבא בתרא (דף מ"ה ע"א) פיסקא אומן אין לו חזקה אמר רבה לא שנו אלא שמסר לו בעדים מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם פירוש שבא לידו בתורת מכר לכתחלה דלדידיה אומן כאחר דמי דלא דמי לדברים העשוין להשאיל ולהשכיר כו' יע"ש היטב עד סוף הסוגיא. ראיתי לבאר בכאן כמה ספיקות הספק הא' במאי דפירש רשב"ם שכתב דמיירי דאיכא עדים שמסר לפניהם לתקנו דמשמע שפירש בפניהם כו' א"כ היאך ס"ד דרבא שמוקי מתני' דהכי ע"י עדים א"כ מאי אריא אומן דנקיט טפי משאר אדם הספק הב' במאי דמקשה אביי מראה עבדו ביד אומן וכליו ביד כובס לרבה דלא קשיא כלל מהתם דאיכא לאוקמיה כמאן דאמר המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים וצריך לומר מכח נאנסו פריך והוא תימא גדול שעיקר חסר מן הספר והוא קושית מהרש"א ז"ל. הספק הג' במאי דמקשה מהרש"א ז"ל על הא דהקשו בתוספת דלמה לי נתנה אפילו ראה נמי כו' אימא דלרבותא נקיט נתנה דיש לו מיגו דלא שכרתיך מעולם כו' יעוין שם. הספק הד' במאי שהקשו התוס' דאית ליה מיגו דלא שכרתיך דפלוגתא הוא בשבועת כו' עכ"ל יש להקשות דבשבועת פלוגתא דאמוראי אי הוה מיגו או לא דא"כ להאי אמורא דסבירא ליה דאמרינן בכה"ג מיגו תקשה ליה האי ברייתא דאומן אמר שלש דאפילו לרבה דמוקי ההיא ברייתא בעדים דלית ליה מיגו מ"מ תיקשי ליחזי עדים מאי קאמרי דע"כ סברא הוא זאת דמותבינן מיניה לרבה מהך מתני' דאומן אין לו חזקה לשיטת התוספת דילמא מתני' איירי דאיכא עדים בסתם כמ"ש בתחלת הסוגיא ורב נחמן דפריך לא פריך אלא מכח האי סברא אי דאיכא עדים ליחזי עדים מאי קאמרי יע"ש וא"כ אנן דפסקינן הילכתא כאביי מהך סברא וא"כ היאך פסקינן כמאן דאמר דיכול לומר לא שכרתיך מעולם תקשה ליה הך ברייתא דאומן