פורת יוסף עט

חייבין לשלם לכך אשמעינן דאפילו ביד הבנים אפילו הכי פטורין מלשלם דיאוש מן התורה קונה כו' מה שאין כן לרמי בר חמי דסבירא ליה דיאוש מדרבנן קונה וע"כ דנתיאשו ביד הבנים דאל"כ ליתני פטורא באבוהן ועל כרחך מטעם יאוש ושינוי רשות נגעו ביה כו' דרשות יורש כרשות לוקח דמי:

ולפ"ז אית ליה להר"מ ז"ל הוכחה דשינוי רשות ואח"כ יאוש מהני מן התורה דאל"כ אכתי תקשה דע"כ דנתיאשו ביד הבנים כו' דאל"כ תיפוק ליה דיאוש כדי קונה מדרבנן וליתני פטורא באבוהן אלא על כרחך שנתיאשו הבעלים ביד הבנים ואפ"ה פטורים מלשלם דרשות יורש כרשות לוקח דמי ושמע מיניה דשינוי רשות ואח"כ יאוש מהני דהוא לשיטתו דפסק דיאוש כדי קונה מדרבנן כמ"ש היש"ש מה שאין כן לשיטת התוספת ז"ל דסבירא להו דיאוש כדי אינו קונה מדרבנן דפסקי כרב יוסף שפיר כתבו דשנוי רשות ואח"כ יאוש לא מהני ומתני' מיירי כשנתייאשו ביד הגזלן כו':

הן אמת שמה שכתב רש"י ליתני פטורא באבוהן משמע פטורא לגמרי אף מדמים והיינו דבהגוזל קמא אמרינן תנו רבנן הגזלנין ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן וכתבו התוס' דמיירי שעשו תשובה ולכך פריך בתר הכי הניח להן מעות של ריבית אין חייבין להחזיר הא אביהן חייב להחזיר ואין לומר דלמא בשלא עשה תשובה דע"כ מיירי כשעשה תשובה דהניח להם אביהם פרה או טלית חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם ע"כ בעשה תשובה דעושה מעשה עמך יע"ש היטב וברא"ש ובח"מ וא"כ מתני' דמיירי בגזילה קיימת ולא מוקי ליה כשאכלום ע"כ דקשיא ליה סיפא היה דבר שיש בו אחריות על כרחך בגזילה קיימת כו' א"כ שפיר כתב רש"י ז"ל דליתני פטורא באבוהן דהיינו פטורא לגמרי כיון דע"כ בשעשה תשובה מיירי ואף דאמרינן בהגוזל קמא הני מילי באין גזילה קיימת אבל גזילה קיימת חייבין להחזיר הא כתב שם התורת חיים דהיכא שאין צריך להחזיר גוף הגזילה דמים נמי אין צריך להחזיר וכיון דיאוש כדי קונה מדרבנן ואין צריך להחזיר גוף הגזילה גם דמים אין צריך להחזיר והוא כקושי' הגמ' שם בהגוזל קמא אלא על כרחך דיאוש היה ביד היורש דרש"י סובר דתקנתא דמלוי בריבית דאין מקבלין מהם היה אף בימי המשנה דלא כמ"ש התוס' שם בהגוזל קמא יע"ש ואין להקשות א"כ מאי איריא הגוזל ומאכיל את בניו פטורים מלשלם והא אפילו באביו גופא כשאין הגזילה קיימת פטור מלשלם כשעשה תשובה י"ל דרבותא אשמעינן דאפילו בניו דליכא גבייהו הך תקנתא דתקנת השבים אפילו הכי פטורים מלשלם ועיין מה שכתב במ"ב בהגוזל קמא:

ולפ"ז אתי שפיר מאן דמתני אברייתא אבל אמתני' לא דיש נ"מ לדינא דהנה אם נאמר דמתני אמתני' א"כ מוקי בגזילה קיימת א"כ מאי איריא מאכיל אפילו נותן נמי כקושית התוס' ואין לומר דמיירי בדבר מסוים כמה שכתבו התוס' הא מוקי סיפא דואם היה דבר שיש בו אחריות בדבר מסוים מכלל דרישא לאו בהכי איירי כו' אלא כרחך דנותן לא הוה שינוי רשות כיון דסומכין על שולחנו משא"כ אי מתני אברייתא ומתני' מוקי כשאכלום א"כ מצינו למימר דנותן שפיר שינוי רשות ומאכיל דוקא דמיירי בדבר מסוים או דמיירי לפני יאוש כיון דמוקי כשאכלום והא דקתני היה דבר שיש בו אחריות נכסים היינו קרקעות ואפ"ה כשאכלום פטורין דהוה גזירת הכתוב כו', מיהו רש"י לשיטתו ולדידיה אין נ"מ לדינא ושפיר כתב דלשון ראשון נראה לו עיקר דכתב דיאוש כדי לא קני דאל"כ ליתני פטורא באבוהן ולמה ליה לכל זאת בפשיטות טפי הוה ליה למימר דעל כרחך כשנתיאשו ביד היורשים דאל"כ תקשה מאי אריא מאכיל אפי' נותן נמי דהשתא לא שייך הנך תירוצים דליכא לשנוי דמיירי בדבר מסוים כיון דרמי מוקי בגזילה קיימת והא דקתני סיפא ואם היה דבר מסוים על כרחך רישא לאו בהכי מיירי וגם אין לומר דנותן לא הוי שינוי רשות ומאי בכך אכתי כיון דיאוש כדי קונה מדרבנן כו' אלא על כרחך דלא חשיב רש"י ז"ל זאת לקושיא