פורת יוסף ז

דאי אמ"ה אסור בהנאה לכך איצטריך לישנות בסיני דאי מקרא דאדם לא היה אסור בהנאה זה אינו דכיון דלאחר מ"ת לישראל נאמרה תו אסור בהנאה דכתיב אותו הא כל מקום כו' ותדע לר"י דסבר גיד הנשה לבני יעקב נאמר ואפ"ה איצטריך לשנויי אליביה דר' יהודה בפסחי' (בדף כ"ג) כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרה וזה פשוט ואין צריך לפנים:

הן אמת שהר"מ ז"ל בפי' המשניות כתב ולמה לא חשיב בשר בחלב איסור מוסיף יע"ש שתירץ ודבריו צריכין ישוב דעת וכבר התבאר זאת והלחם משנה כתב כיון דעל איסור הנאה אינו לוקה דהר"מ ז"ל פסק בהל' מאכלות אסורות דכל איסורי הנאה אם עבר ונהנה אינו לוקה ולא הוה מוסיף אלא כשהאיסור האחרון חמיר כאיסור הראשון ויש לנו אריכות דברים בזה אי"ה במקום אחר אנופף ידי בזה. אבל יש לומר דטעמא דכל איסור הנאה אינן לוקין כתב המגיד משנה והמשנה למלך בהל' יסודי התורה דר"א אמר ר' יוחנן בפסחים (דף כ"ה ע"ב) בלישנא בתרא דכל איסורין שבתורה אינן לוקין אלא דרך הנאתן וכל הראוי לאכילה אינו חשיב דרך הנאה אלא אכילה ואפשר דקושית הגמ' כאן אליבי' דלישנא קמא אליבי' דר' אבוהו אמר ר' יוחנן דכל איסורין שבתורה אינן לוקין אלא דרך אכילתן כו' ובנהנה כו' לוקה ופריך דהוה מוסיף דהכא אליביה דר"א קיימינן כו' ודוק היטב לפע"ד:

ובזה יש ליישב סוגית הגמ' דבכורות (דף ה' ע"ב) דפריך חלב מנלן דשריא דליכא מידי דאתי מן החי ושריא ומשני מדאיצטריך בשר בחלב הא חלב לחודי' שרי אימא בשר בחלב אסור באכילה ובהנאה וחלב אסור באכילה ושרי בהנאה ואפילו לר"ש דשרי בהנאה משכחת למלקי על בשולו כו' יע"ש היטב. וכבר תמהו בזה רובם ככולם דמאי ניחותא הוא זה דבשר בחלב אסור באכילה ובהנאה אכתי למה לי ג' לא תבשל לכתוב תרי לא תבשל אחד לאיסור בישול ואחד לאיסור הנאה ולאכילה לא צריך קרא דחלב לחודי' אסור גם לר"ש יגדל התימא דמאי קאמר משכחת למלקי כו' ואכתי למה לי ג"ש דיליף ר"ש קודש קודש מטריפה בחולין (דף קט"ו ע"ב) על איסור אכילה ולפי מ"ש אתי שפיר דהנה יש להקשות מאי קושיא דילמא חלב לחודיה אסור ובשר בחלב לעבור עליו בשני לאוין אך דאין איסור חל איסור דמהאי טעמא המבשל חלב בחלב אינו לוקה על אכילה בודאי כו' יע"ש וה"ק דילמא בשר בחלב אסור בהנאה וא"כ איכא למימר לעבור בשני לאוין דאיסור הנאה הוה איסור מוסיף לשיטת הרמב"ם ז"ל. ולר' שמעון דשרי בהנאה וליכא איסור מוסיף משכחת למלקי על בשוליה והוא דבחולין (דף קט"ו ע"ב) מסיק איסי בן יהודה דיליף ג"ש קודש מטריפה והנאה בק"ו מערלה ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסור בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה בבישול א"ד שאסור בהנאה ור"ש יליף באכילה מג"ש ומותר בהנאה וכתבו התוס' וכי לית ליה לר"ש ק"ו וי"ל דסבר ג"ש עדיפא מק"ו ואין ג"ש למחצה מטריפה דמותר בהנאה ולפי זה הכי קאמר לר"ש איכא למימר דהא דאיצטריך ג"ש לאו למימרא דאסור באכילה דחלב לחודי' נמי אסור באכילה אלא דאיצטריך הג"ש דמותר בהנאה דמשכחת למלקי על בשוליה ואיכא למילף בק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בו עבירה מכ"ש בשר בחלב שנעבדה בו עבירה בבישול:

או יאמר דה"ק בשר בחלב אסור באכילה ובהנאה והוא לדעת איסי בן יהודה דיליף ג"ש באכילה מטריפה ובהנאה מק"ו וכתבו התו' בפסחים (דף כ"ה ע"ב) וא"ת ומי אלים ק"ו לאפוקי מג"ש דטריפה מותר בהנאה ויש לומר דהק"ו גלי לן דנילף מג"ש מקדשים שיצאו חוץ למחיצתן ומיהו בלאו ק"ו הייתי אומר מטריפה דמפרש היתר הנאה בהדיא בקרא יע"ש היטב וא"כ א"ש אימא דהג"ש אתי לאיסור הנאה למילף מקדשים שיצאו חוץ למחיצתן כו' ואי דק"ו יש לומר דאין עונשין מן הדין לכך איצטריך ג"ש ואף דבאמת אין לוקין על הנאת בשר בחלב כמ"ש התוס' בפסחים שם (דף כ"ה ע"ב) היינו כיון דאיכא לאוקמי' הג"ש על אכילה והק"ו גלי דנילף מקדשים כיון דעיקר איסור הנאה אנו למידין מכח ק"ו חשיב שפיר אין עונשין מן הדין משא"כ השתא דחלב לחודי' אסור ע"כ דהג"ש על איסור הנאה דלוקין כו' ואף לשיטת