פורת יוסף עח

מסכת בבא קמא פרק הגוזל הגוזל ומאכיל את בניו כו' יע"ש היטב עד סוף הסוגיא. ראיתי להעיר בכאן כמה ספיקות. הספק הא' קושית מהרש"א ז"ל מי הכריחו לרש"י ז"ל לזאת הוכחה וגם יקשה באמת לרב אמאי לא תני פטורא באבוהן גם לשון רש"י ז"ל דקאמר ליתני פטורא באבוהן משמע לגמרי וכבר תמה בזה מהרש"א ז"ל. הספק הב' אמאי לא מוקי רמי כרב חסדא וברייתא בדבר מסוים ממה דנימא דרמי לא יסבור כרב חסדא ורב חסדא כרמי. הספק הג' אמאי לא מוקי ליה ביאוש ביד היורש לשיטת התוספת ז"ל דשינוי רשות ואחר כך יאוש לא מהני כמו שיתבאר לקמן. הספק הד' באיכא דמתני אברייתא כו' מאן דמתני אברייתא כל שכן אמתני' כו' והקשה בעל קיקיון דיונה מאי נפקא מיניה אי אבריית' אי אמתני' כיון דרמי אמר רשות יורש כרשות לוקח דמי ותירץ דנ"מ דאי אמתני' אבל אברייתא אפילו לפני יאוש כו' דחי אחיך עמך כו' עכ"ל ולפי זה קשה לפי מה שפירש רש"י בלישנא אחרינא מאן דמתני לה אברייתא אבל אמתני' לא קשה מאי נ"מ דודאי רמי יסבור דאכלום אפילו לפני יאוש שפיר דמי מברייתא דר' אושעיא כיון דאמר רשות יורש כרשות לוקח דמי. הספק הה' לשיטת הרמב"ם ז"ל דיאוש ושינוי רשות לא מהני אלא לענין שאין צריך להחזיר גוף הגזילה אבל דמים מחזיר בגנב מפורסם דלא שייך ביה תקנת השוק כו' א"כ במתני' דקתני פטורים מלשלם לרמי דמוקי מתני' בגזילה קיימת אמאי פטורין מלשלם דמים דהא ע"כ אפילו דמים פטורין מדכייל ליה בהדי הגוזל ומאכיל על כרחך דמים ואמאי לשיטת הרמב"ם בגזילה קיימת כו'. ואין לומר דמתני' איירי בגנב שאינו מפורסם כו' הא בגנב שאינו מפורסם צריך להחזיר הדמים מה ששוה יותר ממה שנתן וא"כ במתני' לענין יורשים ודאי דחייבין לשלם דמים כו'. דלא שייך כאן תקנת השוק ולפירוש הש"ך (בסימן שנ"ג ושנ"ו) אתי שפיר משא"כ לרמ"א סמ"ע שם צ"ע. הספק הוא מאי פריך הגמרא לרמי מברייתא דר"א אימא דמיירי בגזילה קיימת דחייב להחזיר לו דמים:

אבל הנראה לי בזה דהים של שלמה כתב במרובה דהילכתא כרבה דיאוש כדי קונה מדרבנן וכמה אמוראי הכי סבירא להו כרבה דלא כמה שכתבו התוס' במרובה דהילכתא כרב יוסף דיאוש כדי אפילו מדרבנן אינו קונה כו' וכתב דהר"מ ז"ל נמי הכי סובר דמדרבנן קונה דכתב בגוזל משכבו של חבירו וישב עליו הזב טמא ואמאי הא כתיב משכבו ולא הגזול אלא ודאי דיאוש כדי מדרבנן קונה. ומיהו היינו דוקא כשנתיאשו הבעלים ביד הגזלן הוא דאמרי' דיאוש כדי מדרבנן קונה גוף הגזילה והוא הדין אם בא אחר וחטפה ממנו דאית כאן שינוי רשות ומחל הגזלן לשני דלית לבעלים כלום לשני כו' אבל אם מכר הגזלן ואח"כ נתיאשו הבעלים ביד השני אז צריך להחזיר גוף הגזילה אי אמרינן דשינוי רשות ואח"כ יאוש לא מהני דליכא למימר דיאוש כדי קונה מדרבנן דמה טעם משום תקנת השבים ודוקא כשנתיאשו ביד הגזלן כו' עכ"ל ועפ"י היסוד שאמרנו יהיה מובן כמו שאתה רואה דודאי רמי בר חמי סובר דיאוש כדי אינו קונה מן התורה ועל כרחך במתני' מטעם יורש כרשות לוקח דמי והוה יאוש ושינוי רשות כו' ועל זה הקשה רש"י ז"ל דילמא ביאוש כדי הרצון דהילכתא כרבה דקונה מדרבנן ודילמא מיירי כשנתיאשו הבעלים ביד אביהם כו' וממילא אין צריכין להחזיר אפילו הדמים כמ"ש לעיל דאם כן ליתני פטורא באבוהן הרצון כמו שכתב מהרש"א ז"ל דאין צריך להחזיר גוף הגזילה וממילא דיורשים פטורין לגמרי אלא ודאי דנתיאשו הבעלים ביד היורשים כו' ולגבייהו לא שייך יאוש כדי קונה דלא שייך תקנת השבים על כרחך מטעם יאוש ושינוי רשות דרשות יורש כרשות לוקח דמי כו'. ואדרבה לרב דאית ליה דיאוש כדי קונה מן התורה לא קשיא כלל דלא תני פטורא באבוהן די"ל דאי הוה קתני פטורא באבוהן הוה אמינא דמדרבנן הוא מפני תקנת השבים אבל היכא שנתיאשו הבעלים ביד היורשים דלא שייך מפני תקנת השבים כמ"ש היש"ש