פורת יוסף עו

דוחים את השבת שלא בזמנו כו' אך דקושית התוס' הוא אשחטן שלא לשמן דודאי ראוי לאכול חי בו ביום דבין השמשות היה עומד לשחוט לשמו כו' וא"כ אמאי לא יזרוק כדי לאכול בשבת וע"ז תירצו דאין זה זכות לו וזה אפשר שכתב רש"י ז"ל אשלא לשמן קאי הרצון דלא תטעה לומר דוקא בלפני זמנו דעמוד וחטא בשביל שתזכה לערב לא אמרינן דבו ביום אין ראוי לאכול אפילו חי משא"כ בשלא לשמן לכך כתב דאשלא לשמן נמי קאי:

לשון הרמב"ם ז"ל בהלכות פסולי המוקדשין (פרק ט"ו הלכה י"ט וכ' וכ"א) כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן לפני זמנו ולאחר זמנו הדם יזרוק והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה על מנת להקטיר אימורין לערב ובהלכות שגגות (פ"ג הלכה ג"ד) כתב וזה לשונו כל קרבן ציבור ששחטו שלא לשמו בשבת בשוגג חייב חטאת ויקטיר אימורין לערב ובקרבן יחיד ששחט בשוגג בשבת חייב חטאת ולא יזרוק ואם זרק הורצה על מנת להקטיר אימורין לערב כו' עכ"ל. הנה בחלוקה הראשונה בקרבן צבור לא חילק כלל לכתחלה ודיעבד וגם מדלא עירב ותני להו בהדדי קרבן צבור שלא לשמו או קרבן יחיד לשמו ושלא לשמו כו' ש"מ דיש חילוק בין קרבן יחיד לצבור והרי לעיל בהל' פסולי המוקדשין כתב דכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן דלא יזרוק לכתחילה הרי דאף בקרבן צבור אפ"ה לכתחלה לא יזרוק כו' הן אמת שראיתי להמשנה למלך בהל' שגגות הראה על הא דהל' פסולי המוקדשין ובהל' פסולי המוקדשין הראה על הלכות שגגות ולא כתב דבר מזה כלום. ואמנם היה נראה לומר דמ"ש הר"מ בהל' פסולי המוקדשין דאם שחט לא יזרוק קאי אלפני זמנו לחוד דהתם אין ראוי לאכול חי בשבת משום איסור מוקצה ומ"ש בהל' שגגות היינו בזמנו ששחט בשבת שלא לשמו דראוי לאכול חי אמרינן עמוד וחטא בשביל שתזכה בבשר בשבת והא דאמרינן בגמרא לא יזרוק קאי רק אלפני זמנו דלא כמ"ש התוס' כו' וסמך בהל' פסולי המוקדשין על מ"ש בהל' שגגות דכל קרבן צבור ששחטן שלא לשמן דיזרוק הדם כו'. אבל קשיא לי בדברי הר"מ ז"ל דהיאך יכול לאכלו חי בשבת דהא הר"מ ז"ל פסק (בהל' שבת פ' ששי) דהלכה כר' יהודה דהמבשל בשבת בשוגג אסור בו ביום בין לו ובין לאחרים א"כ ה"ה בשוחט בשוגג וא"כ היאך יזרוק כו' ואפשר דטעמא דקנסו שוגג אטו מזיד ובהפסד קדשים לא קנסו חכמים כו'. והנה התוס' ז"ל דהקשו וא"ת והא ראוי לאכול חי דפסקו כר"מ דהמבשל בשבת בשוגג יאכל בו ביום ואין לומר דילמא הא דקתני במזיד דודאי אסור בו ביום. די"ל דא"כ אפילו בי"ט אם שחטן שלא לשמן כו' אמאי הבשר יאכל כו' ועיין בחולין (דף י"ו ע"א) יע"ש היטב ומהרש"א ז"ל הקשה במס' ביצה (דף כ') ליתני שנטמא הבשר ומאי קושיא דאשמעינן רבותא טפי אף דאפשר לאכלו חי אפ"ה לא יזרוק הדם דאין זה זכות לאכלו חי כמ"ש התוספת ואפשר דהקושיא הוא למ"ד דדם האיברים בלאו אלא דמ"מ הא כתבו התוס' בחולין (דף ט"ו) דכל זמן שלא פירש מותר ודוקא שפירש הוא דאסור כו' יע"ש. ודע דקושייתו הוא דליתני שנטמא הבשר דהוה רבותא טפי דלמאי דמסיק שם בביצה (דף כ' ע"ב) שאני שבות שבת משבות י"ט וא"כ למ"ד דלא יזרוק הוה למינקט רבותא טפי דאם נטמא בשלא לשמן דלא יזרוק כו' ודו"ק היטב:

לשון הרמב"ם ז"ל (בפרק א') מהלכות חגיגה וז"ל מי שלא חג בי"ט הראשון חוגג והולך כל הרגל כולו וכולהו תשלומין דראשון הן כו' עכ"ל. והכ"מ תמה עליו דהא איפלגו בגמרא דחגיגה ר"י אמר כולהו תשלומין דראשון ורבי אושעיא רבו חולק עליו וסובר דכולהו תשלומין זה לזה וא"כ לא הוה למיפסק כתלמיד במקום הרב עכ"ל וזה לשון הר"מ עוד שם עולת ראיה ושלמי חגיגה אינן דוחין לא את השבת ולא את הטומאה שאין זמנם קבוע כו' ואף דאם נטמא ביום הראשון א"כ תו לא מצי למייתי חגיגה כלל דאיהו פסק כולהו תשלומין דראשון הן מ"מ כיון דאית לחגיגה תשלומין כל ז' ולא זמן קבוע לא דמיא