פורת יוסף עה

מאחר נדרו בלא ירצה י"ל דלדידיה בלאו הכי לא קשה מידי דאיצטריך דאי לאו מן הבקר הוה ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן כו' ודוק היטב:

ודע דליכא למימר דהא דאיצטריך מן הבקר ואין מאחר נדרו בלא ירצה דמצינו בקרבן יורש דאינו עובר בבל תאחר י"ל דלאביי בקרבן יורש עובר בבל תאחר כדאמר בר"ה (דף ז' ע"א) יע"ש היטב אלא כמ"ש דלאביי לא קשה מידי דאיהו ס"ל דלוקין על לאו שבכללות ואיצטריך מן הבקר ללקות עליו כמ"ש לעיל. והנה בהא דכתב הכ"מ דהא דכתב הר"מ דכל איסורין אם עבר והקריבן אינו לוקה דהוה לאו שבכללות לדעת רבא והא מסיק בפסחים (דף מ"א ע"ב) נהי דתרתי לא לקי חדא מיהא לקי. וכן כתב הר"מ בהלכות קרבן פסח גבי נא ומבושל אבל הנראה לי בזה דיש חילוק בין היכא שמפורש בהדיא הלאו כגון אל תאכלו ממנו נא ומבושל דהוה ג"כ לדעת הר"מ לאו שבכללות דלא כשיטת התוס' בפסחים (דף כ"ה) יע"ש וכדומה ודאי דחדא מיהא לקי משא"כ בלאו דלא כתיב בפירוש על דבר מיוחד כגון לא תאכלו על הדם דפסק הר"מ בהל' מאכלות איסורת דהאוכל בשר מבהמה קודם שתצא נפשה הוה דאורייתא ואפ"ה אינו לוקה וכן הכא דכיון דלא כתיב כלל הלאו על דבר מיוחד ועיין בר"מ הלכות כלאים שכתב ג"כ יע"ש היטב ובמקום אחר אנופף ידי בזה בעזה"י:

סליק פרק נושאין על האנוסה פרק מצות חליצה בדף קד ע"ב גמרא דתניא כבשי עצרת ששחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן כו' עכ"ל. ראיתי להעיר בכאן מה דאיתא במנחות (דף מ"ח ע"א) כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או לפני זמנו ולאחר זמנו הדם יזרוק והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה ע"מ להקטיר אימורים לערב ואמאי לימא עמוד וחטא בשביל שתזכה בבשר ומשני עמוד וחטא בשבת בשביל שתזכה בשבת אמרינן עמוד וחטא בשבת בשביל שתזכה בערב לא אמרינן כו' עכ"ל ובפירש"י ואם היתה שבת לא יזרוק אשלא לשמן קאי כו' עכ"ל. יש לתמוה דודאי ואם היתה שבת לא יזרוק קאי נמי אלפני זמנו ולאחר זמנו. והנראה דרש"י ז"ל אפשר דכתב דאשלא לשמן נמי קאי ואה"נ דכ"ש דקאי נמי אלפני זמנו ולאחר זמנו אלא דאשלא לשמן נמי קאי דהנה בחולין (דף י"ז ע"ב) אמרינן הילכתא השוחט לחולה שנחלה בשבת אסור לבריא דהוה מוקצה מחמת איסור ולית הילכתא הכי והרי"ף ז"ל לא הביאו בהלכותיו דאנן פסקינן דמוקצה מחמת איסור מותר. והטורי זהב בא"ח (סימן שי"ח) הקשה אהדדי הך דהכא דאין מוקצה מחמת איסור אסור מההיא דהניח מעות על הכר אפילו נפלו בשבת אסור לטלטל הכר. ותירץ דשאני הכי גבי השוחט לחולה בשבת דאמרינן דאי היה לו חולה זה בין השמשות לא הוה מוקצה כלל ולכך שרי מה שאין כן בהך דהניח מעות על הכר דאמרינן כמאן דאיתנהו דמי כו' עכ"ל. וא"כ בשוחט לבריא בשבת ודאי דאסור לדידן מחמת מוקצה מחמת איסור דאף לר"מ דשרי היינו במבשל דראוי לכוס משא"כ בשוחט וא"כ יש להקשות מאי מקשין התוס' עלה דהך עמוד וחטא בשביל שתזכה בערב תימא דראוי לאכול חי וי"ל דאין זה זכות כו' ומאי קושיא הא הוה מוקצה מחמת איסור בשחטן לפני זמנו או לאחר זמנו דבין השמשות הוה מוקצה מחמת איסור דאינן ראוין שלא בזמנם ואינן