פורת יוסף עד

יבמות פרק אחד עשר בדף צז ע"א בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר ותיפוק ליה משום דודתו לעבור עליו בשני לאוין כו' עכ"ל ראיתי להעיר בכאן מה שכתב הרב הגאון הגדול כבוד מוהר"ר דוב בספרו פני יהושע בפתיחת הספר שם עלה דהך דקאמר בכתובת (דף ל"ה ע"ב) אי ר' יצחק קשיא ממזרת ולדברי הרמב"ם דפסק (בפרק ט"ו מהל' איסורי ביאה) דכל חייבי לאוין עד שיקדש ויבעל א"כ מאי קושיא ותי' הרב הנ"ל דר' יצחק ע"כ סבירא ליה דחייבי לאוין אין קדושין תופסין בהן דלא יגלה ע"כ לדידיה היינו אנוסת אביו דאי בשומרת יבם לעבור עליו בשני לאוין הא ר' יצחק אית ליה במכות דחייבי כריתות אינן בכלל מלקות ארבעים וע"כ באנוסת אביו עכ"ל והנה בזה יש לישב דברי מהרש"א ז"ל בכתובת (בדף ל"ה) עיין שם בחידושנו אלא דאין אני מבין דבריו דנהי דיצאה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות היינו לאו דידיה דכתיב גבי ח"כ אבל לאוי נוכראה אה"נ דלוקין בכל ח"כ דאית ליה בח"כ דלוקה ולא הוה שתי רשעות וא"כ אדרבה לדידיה איכא למימר בפשיטות בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר וללקות עליו דמשום דודתו לא היה לוקה לר"י דחייבי כריתות אינן בכלל מלקות ארבעים כו'. ועוד דאף אם נימא דר' יצחק ס"ל דלא יגלה כנף אביו באנוסת אביו הכתוב מדבר אפ"ה נימא דס"ל דוקא חייבי לאוין דשאר הוה ממזר ואין קידושין תופסין בה כסתם מתניתן דאיזהו ממזר כל שאר בשר בלא יבוא יבוא אבל חייבי לאוין דלאו דשאר קידושין תופסין בה דתפיסת קדושין תלוי אי הוה ממזר כמה שכתבו התוס' בכתובת ריש אלו נערות יע"ש היטב וא"כ מאי קושיא אי ר' יצחק קשיא ממזרת הא בלא קדושין אין חייב מלקות ודוק לענ"ד:

בדף ק ע"א גמרא נותנין עליהם חומרי כו' למאי הילכתא אמר רב פפא למנחתם נקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים הא כיצד הקומץ קרב בעצמו והשירים קריבין בעצמו איקרי כאן כל שממנו לאישים כו' עכ"ל ראיתי לכתוב כאן דברי הרמב"ם (דהל' איסורי מזבח פרק ששי) כתב וזה לשונו דכל האסורין למזבח אם עבר והקריבן הרי זה אינו לוקה ולקמן יבאר בזה. יש מקשים על הא דאמר במנחות (דף ה' ע"ב) מן הבקר להוציא את הטריפה ופריך למה לי קרא הא ק"ו ומסיק דהוה אמינא דוקא איטרפה והדר אקדשי' כו' ומקשין דהא ע"כ לא איצטריך אלא לטריפה שאינה ניכרת אלא לאחר שחיטה דטריפה הניכרת לא איצטריך כדמסיק שם בגמרא אלא על כרחך לטריפה שאינה ניכרת וא"כ מנא ידעינן אי אקדשיה והדר איטרפה ומספק הוה פסול אלא דמשכח' לי' דאקדשיה ועברו עליה שנה דטריפה אינה חיה י"ב חודש וע"כ לאחר מכאן הוא דנטרפה ואם כן למה לי בר"ה דאין מאחר נדרו בלא ירצה דאל"כ למה לי מן הבקר דהא לא משכחת ליה אלא שעברו עליה שלש רגלים כו' ובלא"ה הוה בלא ירצה עכ"ל. והנה לדעת הר"מ ז"ל דאמר דכל ספק דאורייתא לחומרא הוא רק מדרבנן ודוקא איסור כרת הוא דהוה מן התורה כמו אשם תלוי א"ש דאי לאו מן הבקר הוה אמינא מספיקא מותר מן התורה כיון דליכא אלא איסור לאו ולשיטת החולקים על הר"מ וסבירא להו דכל ספיקא דאורייתא לחומרא הוה מן התורה נמי לא קשיא מידי דאיצטריך מן הבקר דאי לאו מן הבקר א"כ כששחט ונמצא טריפה אינו לוקה דספיקא הוא דשמא אחר ההקדש נעשה טריפה לכך כתיב מן הבקר דאף באקדשה והדר איטרפא נמי אסור מן התורה וא"כ שפיר לקי עליה דכל הפסולין שבשור ושה הרי הוא בלא ירצה כדמסיק באותו ואת בנו והרמב"ם ז"ל דכתב בהל' איסורי מזבח והבאתיו לעיל דכל האסורין למזבח אם עבר והקריבן אינו לוקה וכתב הכסף משנה שם דרבינו סובר דהא דאמרינן בחולין בפרק אותו ואת בנו ולילקי נמי משום לא ירצה היינו דוקא לאביי דאמר לוקה על לאו שבכללות משא"כ לרבא דס"ל אין לוקה על לאו שבכללות כו' אינו לוקה על לאו דכל הפסולין כו' אין להקשות א"כ למה לי דאין