פורת יוסף עב

ובתוס' בד"ה חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא פי' בקונטרס לאו דאורייתא בהנאה כו' ולקמן בשמעתין כו' הקשה רשב"א בתורת כהנים ממעט ר"י חולין שנשחטו בעזרה כו' עכ"ל והנה מהרש"ל ומהרש"א ז"ל העירו בזה דמאי מוכח מלקמן טפי מהכי דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא באכילה דאימא לענין הנאה אמר כו' ועוד היאך תלוי קושית הרשב"א ז"ל דוקא לשיטת התוס' דכתבו דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא היינו באכילה הא גם לפירש"י ז"ל יקשה זאת הקושיא דכיון דלר' יהודה דסובר דחולין שנשחטו בעזרה מותרין בהנאה ל"ל הוא למעט משריפה כו'. אבל הנראה לי בזה דלפי מה דמסיק בחולין ובפסחים הך ק"ו דאיסי בן יהודה דיליף בשר בחלב דאסור בהנאה מק"ו מערלה שלא נעבדה עבירה כו' א"כ ה"ה חולין שנשחטו בעזרה נמי מצינו למילף בהך ק"ו דחולין ג"כ נעבדה בהו עבירה דאסור לשחוט חולין בעזרה ומצינו למילף בק"ו מערלה כו' ואין להקשות היאך מצינו למיליף דאיכא למיפרך מה לכלאי הכרם שכן לוקין שלא כדרך אכילתן כו' כדפריך על בשר בחלב וכאן לא שייך תירוצא דהתם דהתו' כתבו (בדף כ"ה ע"ב) בפסחים דהא דלא קאמר בחולין שנשחטו בעזרה הכל מודים שלוקין שלא כדרך אכילתן דמכי ירחק ואכלת נפקא כו' יע"ש היטב וא"כ איכא למיפרך מה לכלאי הכרם כו' די"ל דבאמת דיליף בשר בחלב מק"ו מהנך תלת תו איכא למילף חולין בעזרה מערלה וחמץ בפסח ובשר בחלב יוכיח ואי מה לבשר בחלב שכן לוקין שלא כדרך אכילתן חמץ בפסח יוכיח דהשתא ליכא מיפרך מה להנך שכן גידולי קרקע כדפרכינן פירכא כל דהו אי הדר דינא דבשר בחלב אינו גידולי קרקע כו' אלא דליכא למילף מהנך דהתוס' הקשו לשם בחולין (דף קט"ו ע"ב) דמה להנך שכן בשריפה וי"ל היא גופא ניליף ובחולין שנשחטו בעזרה ליכא למימר היא גופא נילף שיהא בשריפה דהא כתיב הוא למעט חולין בעזרה משריפה. ולפ"ז לשיטת רש"י לא הוה מצי להקשות למה לי הוא דאינו בשריפה הא מותרין בהנאה יש לומר מדכתיב הוא דאינו בשריפה ידעינן דמותרין בהנאה דתו ליכא למילף בק"ו כו' משא"כ אי לא הוה כתיב הוא למעט חולין שנשחטו בעזרה משריפה הוה אמינא דנילף הנאה ושריפה בק"ו מהנך תלת. מה שאין כן לשיטת התוס' שפירשו דחולין בעזרה לאו דאורייתא היינו אפילו באכילה לאו דאורייתא ועל כן הוקשו להם שפיר למה לי הוא דלא נילף בק"ו מהנך תלת דאכילה ודאי לא מצי למילף בק"ו דחורש בשור וחמור יוכיח דכהאי גוונא פריך בחולין (דף קט"ו ע"ב) אי הכי אכילה נמי ליתי בק"ו ומשני דאיכא למימר חורש בשור וחמור יוכיח כו' יע"ש והוקשו להם שפיר דלמה לי מיעוטא דהוא לומר דחולין שנשחטו בעזרה אינו בשריפה כו'. והנה הר"מ ז"ל בשורש השני כתב דכל דבר הנלמד בי"ג מדות הוה דברי סופרים כו' ואף שדינן דין תורה מ"מ נקראין דברי סופרים ולפ"ז א"ש דמכאן אין ראייה דאיכא למימר מה שאמר ואידך חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא היינו דילפינן מק"ו ושפיר אמר דלאו דאורייתא ומאן דאית ליה דכל איסורין יליף מנבילה ע"כ אותו לחולין שנשחטו בעזרה ואף דק"ו הוא מ"מ מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא כו' משא"כ לקמן דקאמר מכדי חזקי' ור"א כו' מאי בינייהו לדינא ע"כ הא דקאמר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא היינו ע"כ אף באכילה דאל"כ אין נ"מ לדינא דאתיא בק"ו ואף דנקראין דברי סופרים מ"מ דינן דין תורה ממש כמו שכתב הר"מ בספר המצות בשורש השני והביאו הכסף משנה בריש הל' אישות שהרי כסף לא למדו אלא בגזירה שוה כו' יע"ש היטב אלא על כרחך לאו דאורייתא אף באכילה ושפיר איכא למימר חורש בשור וחמור יוכיח כו':

והנה ראיתי להעיר בכאן מה דאיתא בקדושין (דף נ"ח ע"ב) דהמקדש באיסורי הנאה בחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת ר' שמעון אומר המקדש בחולין שנשחטו בעזרה מקודשת ופריך ור"ש לית ליה דחולין שנשחטו