פורת יוסף עא

בו כרת לכך כתיב תשלח כו' וא"כ שפיר כתב הלחם משנה דתשלח לאו לומר אפילו מאה פעמים כו':

ובזה אתיא שפיר מ"ש רש"י ז"ל שם לדבר מצוה מנין כגון קן יולדת ולטהר את המצורע ולכאורה יש להקשות דקן יולדת בלאו קרא לא דחי דליכא גדול השלום דמותר בתשמיש המטה קודם הבאת קרבנותיה כו' אלא דפי' כן אליבא דהילכתא דאנן קיימא לן דנשים בראשון חובה לעשות פסח וא"כ ודאי איצטריך לחל מ"א ופ"א שלה בע"פ דה"א דיבוא עשה דפסח וידחה כו' לכך איצטריך תשלח אפילו לדבר מצוה דלא דחי כו'. ולפ"ז אתי נמי שפיר לר' יהודה דס"ל דמצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש המטה אפ"ה תשלח כו' אלא דקשיא לי למה ליה לאוקמיה דסד"א דגדול השלום וא"כ תיקשה לר' יהודה אמאי לא אוקמיה ככ"ע ולמצורע שחל שמיני שלו בערב פסח כמ"ש לעיל:

ובזה יש לבאר דברי הר"מ ז"ל בהלכות שחיטה שכתב דחולין שנשחטו בעזרה אסורין באכילה ובהנאה מן התורה והקשו עליו דהא הרמב"ם ז"ל פסק בהל' מאכלות אסורות כר"א דכל מקום שנאמר לא יאכל אחד איסור אכילה והנאה במשמע וע"כ מאותו יליף ליה דהר"מ פסוק בהלכות עכו"ם וחקותיהם דאסור ליתן מתנת חנם לנכרי וסבירא ליה דדברים ככתבן כו' וא"כ מנא ליה דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא עכ"ל והנה יש לומר בהא דקאמר בחולין רב אשי אמר בשר בחלב אסור באכילה מלא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל כו' ופריך מעשה שבת ליתסר כו' שילוח הקן ליתסר לא אמרה תורה שלח לתקלה כו' ופירש"י בפירוש ראשון שילוח הקן ליתסר היינו לאחר שעבר ולקח האם לעצמו ליתסר דלא תאכל כל תועבה כו' יע"ש היטב והנה הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ב מהל' בכורות הצורם אוזן קדשים כו' אסור מלא תאכל כל תועבה כו' ודרשא גמורה הוא לדעתו ז"ל וא"כ איכא למימר דחולין שנשחטו בעזרה דאסורין באכילה מן התורה מדכתיב כי ירחק ממך המקום בריחוק מקום אתה זובח ואוכל ואי אתה זובח ואוכל בקירוב מקום וא"כ חולין שנשחטו בעזרה נמי נעבדה בה עבירה כמו בשר בחלב וכמבואר בפוסקים והוה שפיר מלא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל כו' ואיסור הנאה נמי במשמע כדר"א דאמר כל מקום שנאמר לא יאכל אכילה והנאה במשמע כו' כמו דיליף רב אשי בפרק כל הבשר (בדף קט"ו ע"א) בשר בחלב דאסור באכילה ובהנאה. דהשתא ליכא למימר מעשה שבת יוכיחו דמה להנך שכן מותרין באכילה משא"כ חולין שנשחטו בעזרה דאסורין באכילה מקרא דכי ירחק כו' שפיר מצינו למילף דאסורין בהנאה מן התורה מלא תאכל כל תועבה כו' ולכך פסק שפיר דאסורין בהנאה מן התורה כו':

אמנם לרב יהודה דמסיק אליביה בפסחים (דף כ"ב ע"א) דלדידיה דיליף מאותו דכל איסורין שבתורה אסורין באכילה ובהנאה חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ליכא למימר דאסורין מלא תאכל כל תועבה דלדידיה ליכא למימר דסבר הך דרשא דאל"כ יקשה קושית הגמרא לשם שילוח הקן ליתסר מלא תאכל כל תועבה דלדידיה ליכא לשנויי לא אמרה תורה שלח לתקלה דהא ר' יהודה ס"ל בחולין (דף ק"מ ע"א) הנוטל אם על הבנים ר"י אומר לוקה ואינו משלח דסובר שלח מעיקרא משמע וא"כ שילוח הקן ליתסר דאי דלא אמרה תורה שלח לתקלה לפירוש ראשון שם ברש"י דלא אמרה תורה כלל כשלקחה דלשלח כו' אלא ע"כ דלית ליה לר"י הך דרשא דלא תאכל כל תועבה ולכך אמר שפיר לר"י חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא משא"כ להרמב"ם ז"ל דפסק כרבנן בהל' שחיטה דהנוטל אם על הבנים משלח ואינו לוקה דהוה לאו הניתק לעשה שפיר פסק דחולין שנשחטו בעזרה אסורין בהנאה מן התורה:

סוגיא זו דחולין שנשחטו בעזרה הואיל ואתי לידן נימא ביה מילתא בפסחים (דף כ"ב ע"א) חולין שנשחטו בעזרה מן התורה ואידך חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא