פורת יוסף ע

מלטבול מה שאין כן בע"י קידושין ודאי דלאו בושה היא מלטבול ומותרת כו' ואם קידש לו אביו אשה לשיטת ר"י בר ברזילי והוא סברת הב"ח קידושין מדרבנן לפי מה דקיי"ל דקטן אית ליה זכיה מדרבנן וקודם י"ג שנה לא הוה קידושין אפילו אם קידש לו אביו אשה אף למאן דאית ליה דקטן אית ליה זכיה מן התורה אפ"ה אינה מקודשת דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ומצינו לעקור דבר מן התורה וא"כ א"ש דכתב הטור (בסימן קמ"א) בהל' גירושין דבודקין לגירושין כו' ולשיטת הרמב"ם ז"ל ודאי דקודם י"ג הוה זנות דכן משמע לשונו דכתב דכזנות הוא כו' משמע מלשונו דטעמא הוה משום דהוה זנות כו' ודוק היטב לפענ"ד:

סליק פרק ששי הבע"י פרק שמיני הערל בדף ע"ה ע"א גמרא ומאן תנא דפליג תנא דבר"י ישמעאל הוא דאמר בזב בעל שתי ראיות מדבר ובמצורע מוחלט הכתוב מדבר והאי עד אשר יטהר עד דמייתי כפרה כו' עכ"ל ראיתי לבאר בכאן סוגיא אחת בחולין (דף ק"מ ע"א) שלח תשלח אפי' לדבר מצוה כו' ומסיק לטהרת מצורע דהוה אמינא גדול השלום כו' יע"ש היטב והרמב"ם ז"ל (בהל' שחיטה פי"ג) כתב שלח תשלח אפילו מאה פעמים כו' ולא יטול אדם אם על הבנים אפילו לטהר את המצורע וכתב הלחם משנה דלאו מלשון שלח תשלח משמע ליה דאיצטריך לדבר מצוה כו' עכ"ל והנה לכאורה נראה לומר דהר"מ לשיטתי' לא איצטריך תשלח לדבר מצוה דבגמרא מסקינן דהוה אמינא לדבר מצוה לטהרת מצורע דגדול השלום שנאסר בתשמיש המטה ופירש"י ז"ל דאתיא כמאן דאמר במועד קטן דמצורע בימי ספורו אסור בתשמיש המטה וכל שכן בימי חלוטו כו' רצונו מבואר דלמאן דסובר דבימי חלוטו מותר אין כאן גדול השלום ואין לומר דמוקי קרא למצורע בימי ספורו דודאי אסור בתשמיש המטה כו' ובמצורע עני שמביא עוף קרבנו דיש לומר דכיון דטבל בליל שביעי ודאי כפרתו אינו מעכב לאסור בתשמיש המטה וכן הוא בר"מ הל' טומאת צרעת כמו שיתבאר בסמוך דז' ימים כתיב כו' אלא על כרחך למאן דאמר מצורע בימי ספורו וכ"ש בימי חלוטו כו' וא"כ הרמב"ם ז"ל דפסק (בהל' טומאת צרעת פי"א הלכה ו') דמצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש המטה ודאי דלא איצטריך תשלח לדבר מצוה דמאי אולמי' האי עשה מהאי עשה כו' ולכך כתב שפיר דתשלח אפילו מאה פעמים כו' אבל דבריו בפירוש המשניות אינם כן שהרי כתב שם וזה לשונו שם שלח הוא המקור והמקור נופל בין על הרבה ובין מעט כו' הרי בהדיא דתשלח לדבר מצוה משמע כו' ועוד יש לתמוה דהגמרא פריך לר' יהודה דאמר שלח מעיקרא משמע כו' ומשמע דאפילו לר' יהודה מוקי תשלח אפילו לדבר מצוה והא ר' יהודה אית ליה בהדיא במועד קטן דמצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש המטה כו' והא לדידיה לא איצטריך קרא להכי דליכא גדול השלום כו' אבל הנראה לי בזה דבפסחים (דף נ"ט ע"א) אמרינן אין לך דבר שמאוחר אחר תמיד של בין הערבים כו' ר"י בנו של ר"י בן ברוקה אף מחוסר כיפורים בע"פ דיבוא עשה דפסח וידחה עשה שאין בו כרת כו' וא"כ אף למאן דאמר מצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש המטה אפ"ה איצטריך תשלח לדבר מצוה למצורע עני שמביא עוף שחל שמיני שלו בע"פ דאי לאו תשלח ה"א יבוא עשה דפסח וידחה עשה שאין