פורת יוסף ו

פתיחה גרסינן במסכת חולין (דף ל"ג ע"א) אמר רב אחא בר יעקב מזמנין ישראל על בני מעיים ואין מזמנין כותי על בני מעיים כו' החותך בשר מן המפרכסת לישראל שרי ולנכרי אסור דבישראל בשחיטה תליא מלתא מכי שחיט יצא מידי אמ"ה ולבני נח במיתה תליא מילתא כו' מתקיף ליה מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור תניא דלא כרב אחא בר יעקב החותך בשר מן המפרכסת אחד ישראל ואחד נכרי מותרין בו עכ"ל. והרמב"ם ז"ל בהלכות מאכלות אסורות פסק כרב אחא בר יעקב החותך בשר מן המפרכסת לישראל שרי ולנכרי אסור. והקשו עליו האחרונים הא סתמא דתלמודא דפסחים (בדף כ"ב ע"ב) סבירא ליה דלא כרב אחא בר יעקב דאמרינן שם כל מקום שנאמר לא יאכל אחד איסור אכילה והנאה במשמע ופריך והרי אמ"ה דכתיב לא יאכל ותניא מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואמ"ה לבני נח שנאמר לפני עור לא תתן מכשול הא לכלבים שרי כו' ומאי קושיא דילמא מיירי באמ"ה מן המפרכסת דלישראל אפילו באכילה שרי ולכך אצטריך לטעמא דלפני עור דלבני נח אסור וא"כ דברי הרמב"ם דלא כהלכתא עכ"ל:

והנה לפי דברי האחרונים יש להקשות גם למסקנא דמסקינן בחולין (דף ק') דאמ"ה אינו נוהג אלא בבהמה וחיה ועוף הטהורים ולא בטמאין דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר מי שבשרו לחוד מותר אבל בבני נח ד"ה מוזהר על הטמאין כטהורין וא"כ מאי קושי' דילמא מיירי באמ"ה מן הטמאה דלישראל אינו אסור משום אמ"ה ושפיר שייך לפני עור דלנכרי אסור כו':

אבל הנראה לי בזה דהר"מ ז"ל לשיטתו אתי שפיר דקושית הגמרא לאו למימרא הא לכלבים שריא דאי לאו הכי תיפוק ליה משום איסורי הנאה דזה ליתא משני פנים אלא דקושית הגמרא דאי אמ"ה אסור בהנאה לא היה אסור כלל אמ"ה לבני נח עתה ולא שייך לפני עור לא תתן מכשול. והוא כמו שאבאר דבסנהרין מסיק דכל מילתא שנאמרה ונישני' לזה ולזה נאמרה והרי מילה ומשני למילתייהו נישנית ביום אפילו ביום השבת יע"ש ולפי זה יש להקשות מנלן דאמ"ה נוהג עתה בבני נח ואי דנאמרה ונישנית הא למילתייהו נשנית דאי לא נישנית היה נוהג אף בבהמה טמאה כמו בבן נח דמהאי טעמא נוהג בבני נח אף בבהמה טמאה דלא שייך ביה מי שבשרו מותר כו' משא"כ עתה דנשנית בסיני לא תאכל הנפש עם הבשר הא בשרו לחוד מותר דכהאי גוונא אמרי' לעיל (בדף ק' ע"ב) במתני' ג"ה נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה אמר ר' יהודה והלא מבני יעקב נאסר כו' וכתבו התוספת דה"ק דאין לומר מי שגידו אסור ובשרו מותר דהא מבני יעקב נאסר יע"ש היטב אך נראה לומר דע"כ אמ"ה נוהג בבני נח דאל"כ למה נשנית בסיני ואי דאינו נוהג בטמאה מהיכי תיתי דיחל אמ"ה על בהמה טמאה דכלל בידינו וכן כתב הר"מ בהל' איסורי ביאה דאין איסור חל על איסור אם לא בא' מג' דרכים כולל ומוסיף וב"א ואמ"ה לאחר מיכן הוא דחייל ול"ל לקרא אך דאמ"ה הוה איסור מוסיף דמתחלה מותרת לב"נ טמאה ועכשיו איסור אמ"ה מיגו דחל על בני נח לכך איצטריך מי שדמו אסור ובשרו מותר כו' ואי ס"ד דאין נוהג בב"נ א"כ ליכא איסור מוסיף ולמה נשנית בסיני דאין נוהג בטמאה מהיכי תיתי דיחול וע"כ דאמ"ה נוהג בב"נ ולפ"ז א"ש דהכי פריך הא לכלבים שרי דאי לאו הכי אמאי איסור אמ"ה נוהג בב"נ דנשנית למילתייהו נשנית דאינו נוהג בטמאה ואי דאין איסור חל על איסור יש לומר דהר"מ ז"ל בכריתות עלה דהך יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' חמש חטאת חלב מן המוקדשין אקדשי' מיגו דאיתוסף איסור הנאה שכתב בפי' המשניות אשר לו דאיסור הנאה הוה איסור מוסיף דלא כמו שכתבו התו' בחולין (דף ק"א ע"א) דאיסור הנאה לא הוה רק איסור חמור יע"ש היטב וא"כ פריך שפיר דאי אמ"ה אסור בהנאה אמאי נוהג בבני נח דאיצטריך לשנות בסיני דה"א דיחול אמ"ה על בהמה טמאה דאיסור הנאה הוה איסור מוסיף ושפיר מצי חייל כו' ומיהו זאת ליכא למימר