פורת יוסף סז

שייך אלא במי שמותרת לכ"ה כגון אלמנה לכ"ג אבל גרושה לכ"ג לא שייך לא יחלל כיון דבלאו הכי מחוללת ועומדת כו' וא"כ משכחת ליה שפיר בכה"ג שבעל בעולה מצרית שני דבלא"ה אינה ראויה לבוא לקהל ישראל וליכא לאו דלא יחלל משום חילול דידה אעפ"כ הוה חללה ואם נשאה ישראל והוליד ממנה בת או בן הוה חללים כו' דאי שבא עליה כ"ג והוליד ממנה בת או בן אם כן הדרא קושיא לדוכתיה הוה ליה חייבי לאוין דלא יחלל זרעו דנהי דחילול דידה ליתא מ"מ אית ביה לאו דחילול זרעו ואף שהר"מ השמיט דין דחילול זרעו דאינו לוקה כבר נאמרו בו כמה טעמים אבל מ"מ איסור לאו אית ביה אלא כמה שכתבתי ואין להקשות דהיאך יחול איסור בעולה על איסור מצרית שני' דבלא"ה איסורא לקהל דמהאי טעמא כתב המשנה למלך דלא חל זונה במצרית שני' כיון דבלאו הכי אסורה לקהל ישראל ועיין (בהל' איסורי ביאה פי"ט) מה שכתב שם המשנה למלך י"ל כיון דאשכחן בגמרא פתרי (בדף ל"ג ע"א) בזר ששימש בשבת דהוה בת אחת כגון שהביא שתי שערות בשבת דתרוייהו בהדדי אתין וכן הא דשנים שקידשו מוקי ליה בשופעת מתוך י"ג לאחרי י"ג לחייבינהו אינהו כו' א"כ משכחת שפיר בכה"ג דתרוייהו בהדדי אתין כו':

ודע דיש להקשות לר"ע דמוקי ליה כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה ואחת שנואה בבעולה לכ"ג. יקשה קושית התוס' דאכתי לאו אית ביה דע"כ ר"ע סובר כראב"י דיש חלל מחייבי עשה כו' דאל"כ יבמתו דכתיב לחייבי עשה דאין עולין ליבום ועולין לחליצה לר"ע אליבא דר' ישבב דאפילו חייבי עשה אין קידושין תופסין ואי לבעולה לכ"ג הא הוה ל"ת דאלמנה לא יקח וכתבתי לעיל בחדושינו בחללה מחייבי עשה אליבא דראב"י דכתבו התוס' (בדף ס"ב) דהר"מ אומר דאין לוקה עלה משום חללה ולא הוה אלא עשה א"כ שפיר מצינו בכ"ה כו' וכיון שכן אכתי תיקשה קושית התוס' דלאו אית ביה דלא יחלל אכולהו קאי ואי במצרית כו' הא לר"ט בחייבי עשה דשוין בכל בלא"ה אין קידושין תופסין אלא בבת ישראל הוה לאו כו' ודוק לענ"ד ובמסכת כתובת יבואר עוד בזה:

בדף סב ע"ב גמרא תנו רבנן המשיא בניו ובנותיו כו' ובתוס' בד"ה סמוך לפירקן אבניו נמי קאי כו' ואע"ג דלקמן אמר דלא תקינו רבנן נשואין לקטן מ"מ לענין דלא הוה בעילתו בעילת זנות כו' עכ"ל והנני מבאר בכאן פרט אחד שנתקשו בה אבות העולם והרוצה לעמוד על דבר' יעוין שם היטב (בדף צ"ו ע"ב) דלא תיקנו רבנן נשואין לקטן ובתוס' שם ובסנהדרין (דף ע"ו ע"ב) ובתוספת שם ובבבא בתרא (דף קנ"ו) ובאבן העזר (סימן א' וסימן ל"ז וסימן מ"ג קמ"ה קנ"ה וקנ"ו) וברמב"ם (הלכות אישות פרק ד' ופרק י"א מהלכות אישות ובפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה ופרק ו' מהלכות גירושין) ואז תבוא על המכוין שבה. בתחלה אני אומר מה שהרעישו על הר"מ לומר כן דסבר דקטן קודם י"ג שנה ויום אחד והבאת שתי שערות אסור לקדש אשה והוה כזנות אצלו ותמה הדרכי משה מנא להו דהר"מ סובר כן דהא ר"מ ז"ל כתב דברי הגמרא ממש כו' היה אפשר לומר דהר"מ ז"ל נקיט כזנות הוא כו' הא ודאי דאף חצי שנה קודם הוה זנות כיון דאין קידושין לקטן ולשיטת רש"י והתוס' דפירשו דאין משיאין אשה לקטן שמא תזנה עליו משא"כ בחצי שנה קודם שיודע לשמור אותה כמ"ש רש"י ז"ל בסנהדרין (דף ע"ו ע"ב) יע"ש היטב. וזה שכתב החלקת מחוקק בא"ה (סימן א') דלשון הר"מ ז"ל אינו מורה כך. ואעפ"כ נדחקו האחרונים בדבריו וכתב דהר"מ נמי סובר כפרש"י ותוס' דחצי שנה קודם מותר להשיאו אשה והא דמקשה בבבא בתרא (דף קנ"ו ע"א) אמר רבי יהודה אמר שמואל בודקין לקדושין ולגירושין כו' לשיטת רש"י פירש שם רשב"ם וגם התוס' דבודקין לידע אי קדושין דאורייתא או לאו ועצה טובה הוא זה ופריך וכי מאחר דבודקין לקדושין לגירושין אמאי בדקינן כו' והקשו התוס' וא"כ וכי חובה הוא לבדוק בקדושין והלא אינו אלא עצה