פורת יוסף סו

דאיכא למפרך יבמה תוכיח יע"ש היטב וא"כ שפיר דלבית שמאי איכא למילף כסף מביאה כקושית התוס' דליכא למיפרך יבמה תוכיח דלב"ש אה"נ דמאמר לב"ש קונה קנין גמור כו':

ולפ"ז א"ש נמי דע"כ לב"ש דוקא ע"י נשואין כו' דאל"כ קשיא ל"ל כי יקח ויצאה חנם לב"ש כיון דיליף קידושי כסף מאמה העבריה ואין לומר דאיצטריך כי יקח להיכא דנתנה היא וכפי' רש"י ז"ל דהיא נתנה הכסף והוא מקדשה דמהיכי תיתי כיון דיליף מאמה והתם הקונה נותן למקנה הכסף כו' וגם ויצאה חנם א"צ דמהיכי תיתי לדידה הא מאמה ילפינן והתם הכסף לאביה בשלמא רבנן לא ילפי מאמה כמ"ש התוספת (בדף ד' ע"ב) וע"כ דלית להו לב"ש כלל ויצאה חנם כפי' רש"י ז"ל דתנא דויצאה חנם פליג אמאן דיליף קיחה כו' וא"כ אפילו לשיטת התוספת לא איצטריך דמהיכי תיתי לומר כן דהיא נתנה הכסף דהא ויצאה חנם כמ"ש בספר פ"י הא ב"ש לית ליה כלל אלא ע"כ דכי יקח הכי קאמר קרא דכי יקח איש אשה היינו כסף מגזירה שוה דקיחה כו' והדר ובעלה דלשיטת הר"מ דביאה אחר כסף גומר כמו שכתב (בפרק ג' מהלכות אישות) והיה אם לא תמצא כן בעיניו כי מצא בה ערות דבר כו' היינו דוקא בנשואין בעינן דוקא ערות דבר ולא מן האירוסין אבל לב"ה ולר"ע קשה מנלן דקרא דוקא מן הנשואין אימא מן האירוסין:

אבל הנראה לי בזה דבקדושין (דף י' ע"ב) מסיק א"כ לכתוב או בעלה מאי ובעלה כו' כדרבא קדושין שאין מסורין לביאה לא הוה קדושין ולפ"ז אליבא דהילכתא דקדושין שאין מסורין לביאה הוה קדושין א"כ תיקשה לכתוב או בעלה אלא על כרחך דה"ק כי יקח איש אשה ע"י כסף ובעלה דביאה אחר כסף גומר כו' ודוקא דמצא בה ערות דבר ולא מן האירוסין ואין להקשות א"כ לרבי מנא ליה דאמה העברי' אין נקנית בביאה לרבי י"ל מה"א יתירא דריש דאמה העברי' אין נקנית בביאה מכלל דאשה נקנית בביאה אבל לר' יוחנן קשה דלא דרוש ה"א יתירא אלא מובעלה דריש דאמה העברי' אין נקנית בביאה מנלן הא איצטריך קרא לכמ"ש דבהכי הוא דלא יגרש אלא א"כ מצא בה ערות דבר ובאירוסין מותר ונראה דכ"ע דרשי ה"א יתירא דאל"כ מאי מקשה לר' יוחנן הא מובעלה נפקא לישני דלא דריש ה"א יתירא ואיצטריך בעולת בעל כי היכי דובעלה אתי לומר דאמה העבריה אין נקנית בביאה דאי ובעלה לחוד לא הוה ידעינן דקאי אאמה העבריה אלא דר' יוחנן דריש ה"א יתירא אלא דמובעלה לחוד ה"א עד דמקדש והדר בעיל ואי דתקשה ה"א יתירא למעט אמה העבריה דאין נקנית בביאה וע"כ אשה נקנית בביאה לחוד י"ל דה"א דאתי למעט דאמה העבריה אין נקנית בביאה וכסף בפרוטה לחוד דאמה העבריה נקנית בכסף דוקא בשני פרוטות כו' כמ"ש התוס' לעיל (בדף ד' ע"ב) יע"ש ואף דלדידי' אין זה השגה שאזיל לשיטתיה שכתב בספרו פני יהושע דלמאן דיליף אמה העבריה דנקנית בכסף מכסף מקנתו לא בעינן שתי פרוטות היינו רבי אפשר דסבירא ליה הכי משא"כ לר' יוחנן אלא כמ"ש דובעלה איצטריך דוקא על נשואין הוא דאסור לגרשה אלא דוקא מצא בה ערות דבר והא דפריך בגמרא ור' יוחנן האי ובעלה מאי עביד ליה היינו למאי דלא מסיק ה"א יתירא קאמר דובעלה לאמה העבריה והא דפריך ולרבא לרבי פריך דלר' יוחנן לא קשיא מידי כמ"ש דכיון דמסיק ה"א יתירא מצינו למימר דר' יוחנן נמי הכי ס"ל ואיצטריך ובעלה לכדרבא כו' למאי דלא מסיק או בעלה כמ"ש דלרבי פריך ומשני א"כ לכתוב או בעלה אע"ג דלא מייתרינן לר' מ"מ כי היכי דלא נטעיה כו' וא"כ לר' יוחנן נמי ע"כ דובעלה דאין מגרשה אלא ע"י ערות דבר היינו דוקא בנשואין ומה"א יתירה דריש לאמה העבריה וא"כ שפיר כתב מהרשד"ם יע"ש ודו"ק היטב:

בדף ס ע"א בתוס' בד"ה חלל מחייבי עשה תימא כיון דלא יחלל אכולהו קאי הוה ליה חייבי לאוין כו' עכ"ל וכתבנו בחדושינו לעיל דלשיטת הר"מ דלא יחלל לא