פורת יוסף סה

קינוי לסתירה דשותה ודוק היטב לפענ"ד:

סוף דבר שדברי המשנה למלך צריכין עיון וישוב דעת יעוין שם:

בדף נט ע"א אלמנה בין מן האירוסין ובין מן הנשואין מהו דתימא נילף אלמנה אלמנה מתמר כו' עכ"ל אין להקשות דהיאך ס"ד דוקא אלמנה מן הנשואין איך יחול איסור אלמנה על איסור דכי אם בתולה מעמיו יקח אשה כו' דאין איסור חל על איסור. י"ל שאיסור בת אחת הוא מתחלה כשנשאה הוה לי' אשת איש ולא חל עליה כלל איסור דכי אם בתולה מעמיו יקח אשה ואח"כ כשמת באין תרוייהו איסור בתולה ולא בעולה ואלמנה כהדדי ושפיר מצי חייל כו'. ומיהו בהא דאמר בקדושין מיתת הבעל מנלן דמתיר מדאסר רחמנא אלמנה לכ"ג מכלל דלכ"ע שריא ופריך לכ"ע בעשה ודבק באשתו ולא באשת חבירו ולכ"ג בלאו כו' עכ"ל. יש להקשות כיון דאין איסור חל על איסור איך יחול איסור אלמנה על איסור עשה דודבק באשתו דודאי משעה שקידשה חל עליה איסור עשה זאת ועדיין לא פקע. מיהו יש ליישב זאת והוא דכבר כתבנו בפתיחה מה דמקשה הגמרא מדאסר רחמנא לכ"ג הא לכ"ע שריא מאי קשיא ליה אי דכתיב לא יחלל זרעו כו' דלמא קאי אאידך אגרושה וחללה זונה ואי מלא יקח הא איצטריך לומר דכ"ג המקדש אלמנה לוקה משום קידושין לחוד וצ"ל דקושית הגמרא הוה לרבא דמסיק בקדושין (דף ע"ז ע"א) בעל לוקה לא בעל אינו לוקה פריך שפיר דתיפוק ליה דחייב מיתה שאשת איש בחנק וקים ליה בדרבה מיניה ולפ"ז לרבא א"ש דמשני דילמא לכ"ע בעשה ולכ"ג בלאו ואי דאין איסור חל על איסור י"ל דמצינו דחייל באם יש לו אח כהן משוח מלחמה דכל הנשים הנאסרות לו נאסרות ג"כ לכהן משוח מלחמה וא"כ הוה מוסיף דמיגו דאיסור אלמנה חייל על אחיו דאסורה לייבם כשמת אחיו בלא בנים חייל נמי אכהן גדול כו' ורבא לשיטתיה דאיהו אמר (בדף כ') דאלמנה מן האירוסין נמי מן התורה ליבום דכל מקום שאתה יכול לקיים שניהן דלריש לקיש כו' א"ש דאל"כ אלא באלמנה מן הנשואין אכתי ליכא איסור מוסיף דבלאו איסור אלמנה אסורה ליבם דאיסור עשה דכי אם בתולה מעמיו יקח אשה אלא לרבא דוקא ושפיר משכחת ליה איסור מוסיף כו' ודוק היטב:

ע"ש בתוספת בד"ה דומיא דגרושה ואיפכא ליכא למימר כו' עכ"ל וכתבו זאת לבית הלל דהילכתא כוותיה דפליגי בגיטין בסוף המגרש דב"ש אמר לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר כו' וב"ה אומר אפילו הקדיחה תבשילו כו'. וכתב מהרשד"ם הביאו המשנה למלך (בהלכות גירושין פרק ששי) דלא פליגי אלא מן הנשואין ולא מן האירוסין דאף ב"ש מודה דבאירוסין מותר לגרשה אף בלא מצא בה ערות דבר כו' וא"כ הא דמקשין התוספת בסוף גיטין לב"ש ל"ל במח"ג דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אימא דמיירי דנתגרשה באירוסין. ולפ"ז לא תקשי נמי הא דכתב קרא גרושה לא יקח הא הוה בלא"ה זונה דלא יגרש כו' אלא ע"כ מן האירוסין וא"כ בהכרח דגרושה אסורה אף מן האירוסין אלא דכתבו זאת לב"ה דאפי' הקדיחה תבשילו כו' ומיהו אפשר דאף לב"ש דאי עבר וגירש דכתב קרא דאי לאיסורא כמ"ש בספר פני יהושע בגיטין בסוף השולח ועוד דלעבור בשני לאוין ואף דאין איסור חל על איסור כאן מצי חייל דאיסור ב"א הוא דזונה וגרושה בהדדי אתיין כמ"ש לעיל או בענין אחר מצי לאשכוחי כו' וק"ל לענ"ד:

ודע דהמשנה למלך (בהלכות גירושין פ' ששי) הביא דברי מהרשד"ם ותמה עליו מנלן לומר כן דב"ש דוקא מן הנשואין אמר כן ולא מן האירוסין וגם לב"ה ולר"ע יע"ש היטב:

והנה בספר פני יהושע כתב במסכת קידושין (דף י"ב) בשם הירושלמי דב"ש יליף קידושי כסף מאמה העבריה דליכא למימר יבמה תוכיח דב"ש לשיטתי' דמאמר קונה קנין גמור ביבמה עכ"ל. הנה דבריו כנים דהתוס' מקשין לעיל עלה דיליף ק"ו מאמה העבריה מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף הקשו נילף כסף מביאה ותירצו דא"כ כ"ש