פורת יוסף סד

חמי' כו'. והנה המשנה למלך כתב דפנוי הבא על הפנוי' אי מפסדת כתובתה או לא מדברי הר"מ מוכח דאינה מפסדת אלא היכא שנשואי' היו באיסור ומ"ש המשנה למלך דא"כ מאי טעמא דר"מ דאוסר כיון דהביאה מצד עצמה אינו אסור אלא מצד שלא יכול לקיימה ואם כן כיון דהר"מ ז"ל סובר דבלאו יכול לקיימה תליא מילתא אלא מחמת שבא עליה ביאת איסור א"כ מה לי שאין יכול לקיימה כיון דהביאה מצד עצמה אינה אסורה ולהר"מ ז"ל לא חשיב זאת להבא עליה בעילת איסור עכ' ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דודאי לר"מ כיון שאסורה עליו עולמית א"כ אף לאחר שתלד או שימות הוולד מ"מ אסורה עליו א"כ מיד כשקידשה אסורה עליו מדרבנן ואין הביאה זו נאסרת עליו מחמת הוולד דאף לאחר כ"ד חודש אסורה עליו עולמית והוה כחלוצה כו' משא"כ לרבנן דסבירא להו דאחר כ"ד חודש מותרת לו א"כ אינה הביאה איסור מצד עצמה אלא מחמת הוולד ולכן שותה ודבריו צריכין ישוב דעת:

והנה במה שכתב הר"מ ז"ל דאלמנה לכהן גדול או גרושה וחלוצה לכ"ה משום דאינו מנוקה מעון ולא סבר ההיא דרשא דתורת כהנים תחת אשה מי שראויה לקיימה וכן רש"י ז"ל דהביא הך דרשא דת"כ בריש ארוסה ע"כ אינו סובר כסברת הר"מ דכל שבא ביאה אסורה חשיב אינו מנוקה והנה בהא דכתובת בתולה הר"מ ז"ל סובר דהוה מדרבנן ורש"י ז"ל סובר דהוה מן התורה כמו שכתב המשנה למלך בהלכות נערה בתולה יע"ש א"כ אפשר דסובר כסברת הר"מ וקרא איצטריך להפסידה כתובה ויסבור כשיטת הר"מ בזה דלהפסידה כתובה אינו אלא דוקא מתחת אישך ואף אם היו תחלת נישואין באיסור אפ"ה אינה נפסדת כתובה כמו שהאריך המשנה למלך בהל' סוטה בפירושים שונים יע"ש אלא דאף אם נאמר דרש"י סובר דכתובת בתולה אינה מן התורה כמו שצידד המשנה למלך בהל' נערה בתולה אפ"ה איצטריך דרשא דת"כ כמו שאבאר דרש"י ז"ל כתב עלה דאשת סריס שותה וכגון שנסתרס לאחר שנשאה דקדמה שכיבת בעל לבועל ובגמרא פשיטא מהו דתימא תחת אישך והאי לאו בר הכי הוא קמ"ל ופי' רש"י דע"כ בסריס חמה מיירי דאי בסריס אדם אינה ראוי לקיימה והנה לפי מה שהניח הרב בהנחה קיימת דרש"י מיאן בסברת רבינו דכל איש שבא ביאה אסורה כו' דאל"כ קרא דת"כ למה לי כו' א"כ תפשוט מניה הא דמיבעיא ליה להרב באיסור תורה אם היתה ראוי בשעת קינוי לשתות ואח"כ בין קינוי לסתירה אינה ראויה לשתות אם שותה או לאו תיפוק ליה דלא אמרינן באיסור תורה כיון דנראית לשתות שותה דאל"כ אמאי לא מוקי רש"י ז"ל בסריס אדם וכגון שנסתרס לאחר שקינא לה נעשה סריס אדם דכיון דהיתה ראויה כו' מה"ד תחת אישך כו' אלא ודאי דבאיסור תורה אף שהיתה ראויה קודם קינוי כיון דאח"כ אינה ראויה אינה שותה. אמנם אם נאמר דרש"י סבירא ליה דכל שבא ביאה אסורה אינה שותה אתי שפיר דע"ש בסריס תמה דאי בסריס אדם ונסתר בין קינוי לסתירה ובא עליה כו' א"כ אינו מנוקה מעון ואין לומר לוקי שבא עליה קודם שנסתרס דא"כ פשיטא ואי דאשמעינן דכיון דהיתה ראוי לשתות שוב לא נדחית דאפשר דזה מילתא דפשיטא הוא כו' ואי דקשיא א"כ קרא למה לי דרשא דת"כ יש לומר דקרא אתי להיכא שנשאה ונעשה אח"כ סריס אדם קודם קינוי דבא עליה קודם לכן דלא בא ביאה אסורה ואינה ראויה לקיימה כיון דבשעת קינוי לא היתה ראויה לקיימה כו' ואי דתיקשי מאי דאיצטריך לרש"י ז"ל על גרושה לכהן הדיוט להביא הך דרשא דת"כ ולא סגי ליה דבא ביאה אסורה כו' י"ל דנפקא מיניה להפסידה כתובתה כו' וא"כ אפשר דר"מ ז"ל אית ליה ג"כ דרשא דת"כ ואיצטריך להיכא דנסתרס בין נשואין לקינוי וסתירה וא"כ סרה מהר תלונת הרב על הרמב"ם ז"ל במה שכתב דמי שאין לו אשה ובנים דאינה שותה הוא הטעם דאינה יכול לקיימה ולא משום שבא עליה ביאה אסורה ולכך בהיו לו בנים ומתו בין