פורת יוסף סג

פרק ששי הבע"י בדף נח ע"א גמרא ותנא תונא אמן שלא שטיתי ארוסה כו' עכ"ל ראיתי לבאר בכאן דברי הרמב"ם דהלכות סוטה (פרק שני הלכה ח') כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אין המים המאררים בודקין אותו ואפילו בא על ארוסתו בבית חמיו כו' עכ"ל והר"א בהשגותיו השיג עליו א"א הא דלא כהילכתא משמעתא דריש ארוסה עכ"ל וכתב הכסף משנה דהיינו דאמרינן בגמרא טעמא דכתב רחמנא תחת אישך הא לאו הכי ארוסה שותה כו' כגון שבא עליה ארוס בבית חמיה כו' והמ"ל כתב דאי דברי הראב"ד מהכי לא קשיא כלל דמאי קושיא לא לכתוב קרא דאסורא מדרבנן כו' עכ"ל:

והנה כדי שלא נישוי' ח"ו להכ"מ כטועה צריך לומר שהשגת הר"א ז"ל אמתני' דריש ארוסה דתני ארוסה ושומרת יבם לא שותת ולא נוטלת כתובה שנאמר תחת אישך כו' פרט לארוסה ושומרת יבם והנה ארוסה היא מדין המשנה דאסורה לארוס כמבואר בכמה מקומות אם כן יקשה שפיר דלמה לי טעמא דתחת אישך תיפוק ליה דבעינן שקדמה שכיבת בעל לבועל ואי בבא עליה כו' אינו מנוקה מעון ואפילו נסתרה אחר כך כה"ג אינה שותה דאינו מנוקה מעון כו' ואי דאמר טעמא דתחת אישך להפסידה כתובתה דאי מטעם דאין האיש מנוקה מעון נוטלת כתובה כמו בא עליה בעליה בדרך דאינה שותה ונוטלת כתובה ולכך אמר מטעם תחת אישך ואינה נוטלת כתובה י"ל דהר"א ז"ל יסבור כתירוץ ראשון שכתב המ"ל דשאני בא עליה בדרך כו' ולעולם כל שאינה שותה מטעם שאין האיש מנוקה מעון אינה נוטלת כתובה ושפיר השיגו הר"א ז"ל ממתני' דנקיט טעמא דאינו תחת אישך דמשמע בכה"ג אם נסתרה אח"כ שותה והא אינו מנוקה מעון כו' דגם להפסידה כתובתה שייך האי טעמא ואין לומר דנתן טעם אפילו אם קידשה בביאה דליכא איסורא מדין המשנה והוה שפיר מנוקה מעון דרב הוא דתיקן דמנגיד מאן דמקדש בביאה כו' וא"כ שפיר הוה שקדמה שכיבת בעל לבועל ולכך איצטריך לטעמא דתחת אישך כו' א"כ תפשוט מיניה הא דאיבעיא לן בקדושין (דף י' ע"א) ביאה אירוסין עושה או נשואין עושה תיפשוט דאירוסין דאי נשואין עושה הוה תחת אישך ואמאי אינה שותה כו' אלא ודאי שקידשה בשטר ואח"כ בא עליה בזנות וא"כ תיפוק ליה דאינו מנוקה מעון אלא ודאי דוקא בא עליה בדרך או שאר איסור דאורייתא הוה שאינו מנוקה מעון יע"ש במשנה למלך ודו"ק לפענ"ד:

או יאמר לפי שקליא וטריא שם בגמרא כגון שבא עליה ארוס בבית חמיה ולא אמר שקידשה בביאה משום דהוה ס"ד דביבמה שותה כה"ג לשמואל כו' דאמר קנה לכל וא"כ תפשוט דביאה אירוסין עושה וא"כ אכתי תקשה ל"ל במתני' טעמא דתחת אישך תיפוק ליה דאין מנוקה מעון אלא ודאי דוקא איסור דאורייתא ובזה א"ש דמשיג משמעתא דריש ארוסה ולא ממתני' כו' משום דמכאן מוכח לפי' ה"א דביבמה שותה לשמואל וא"כ תקשה מתני' ודוק לענ"ד:

ולפי זה י"ל להר"מ ז"ל לא קשה ולא מידי דהר"מ יסבור כתירוץ השני של משנה למלך דדוקא היכא שתחלת הנשואין היו באיסור הוא דמפסדת כתובה ולא בשאר איסור א"כ לא קשיא ממתני' דנקיט טעמא דתחת אישך דמפסדת כתובתה. ומוכח הוא בר"מ ז"ל דכל שאר איסור אינה מפסדת כתובתה דאל"כ למה ליה טעמא דכתב ארוסה אינה שותה שנא' תחת אישך תיפוק ליה דאינו מנוקה מעון ואפי' נסתרה אח"כ אינה שותה לאחר שכנסה כיון דהוא אינו מנוקה מעון ואי דנ"מ למאן דמקדש בביאה דהוא פסק (בפרק י' מהלכות אישות) דביאה אירוסין עושה מכל מקום הא איהו פסק כרב דמנגיד אמאן דמקדש בביאה כו' והוה שפיר אינו מנוקה מעון לדעת הר"מ דאפילו איסור דרבנן חשיב אינו מנוקה מעון. אלא לענין להפסידה כתובה ומ"ש מעוברת חבירו ומניקת חבירו דפסק כחכמים לא קשה דשאני התם דאין האיסור מחמת עצמה אלא מצד הולד כו' כמו שכתב המשנה למלך יעוין שם מה שאין כן בההיא דבא עליה ארוס בבית