פורת יוסף סב

ומשני חייבי לאוין בהדיא כתיב כי תהיין והנה יש להקשות במאי דפריך א"ה חייבי לאוין נמי הא התוס' הקשו ונימא נידה תוכיח ותירצו דהק"ו אינו אלא גלוי מילתא בעלמא לאקושי לאחות אשה וא"כ בשאר חייבי לאוין נימא נדה תוכיח שוב ראיתי במהרש"א שהקשה כן ואפשר לומר דמה לנדה שכן יש לה היתר משא"כ שאר חייבי לאוין דאין להם היתר ומה שהקשו התוס' על חייבי כריתות נדה תוכיח דמה לנדה שכן יש להם היתר י"ל דקושית התוס' על חייבי כריתות שיש להן היתר כגון א"א ואחות אשה שיש להן היתר כו' ומיהו אחות אשה כתיב בפי' דלא תפסי קדושין אלא אשת אח וכדומה ושוב ראיתי בספר פני יהושע שכתב כן יע"ש ולפ"ז הא דקאמר חייבי לאוין בהדיא כתיב בהו ע"כ אף לרבנן דר"י בן כיפר איצטריך למימר הכי דסבירא להו בריש פרק ראשון דלא יוכל בעלה אסוטה קאי וכתיב להיות לו לאשה דתפסי בה קדושין א"כ איכא למימר סוטה תוכיח דאין לה היתר עולמית ואפ"ה תפסי בה קדושין אלא ע"כ לר"י בן כיפר דסבירא ליה דלא יוכל קאי אמח"ג וסוטה אפשר דלא תפסי בה קדושין ולכך איצטריך גבי תהיין דחייבי לאוין תפסי בה קידושין וכיון שכן הוצרך לידחק ולומר בספק סוטה דליכא לאו כי אם עשה דהנהו דוקא תפסי בה קדושין אבל לא חייבי לאוין משא"כ בודאי סוטה ליכא לאוקמי' דא"כ סוטה תוכיח וה"ה שאר חייבי לאוין ממילא ידעינן דתפסי בה קדושין אלא בספק סוטה לרבנן דלא ילפינן מיבמה לשוק שכן לאו אבל שאר חייבי לאוין אימא דלא תפסי בה קדושין ולכך כתב במה שתירצו התוס' כו' כן יתורץ לרבנן כן נ"ל כוונתו. והכי פירושא דברי התוס' דמתחלה הקשו לר"ע דוקא לוקמי' במחזיר סוטתו דגלי לן קרא דתפסי בה קדושין דלרבנן אין כאן קושיא דא"כ שאר חייבי לאוין נמי תפסי בה קדושין דסוטה תוכיח ואי לר"י בן כיפר נמי לא קשיא מידי דמוכח מקרא דכי תהיין ותירצו דכי תהין האחת אהובה בתחלת נשואין חזרו והקשו לוקמיה בבועל וקושיא זו איתא בין לר"ע ובין לרבנן לר"ע מנא ליה דחייבי עשה תפסי בה קדושין כמה שכתב הוא ז"ל או כמ"ש לעיל בחדושינו למה ליה למידחק בבעולה לכהן לוקמיה בבועל כו' דלא צריך למימר קרא דחיק ומוקים אנפשיה דהיו סבורין דמאי דקאמר בקדושין מי כתיב לכהן היינו דמשמע סתם בין לכהן ובין לישראל א"כ לימא לבועל דהוה בין כהן כו' וע"ז תירצו דמי כתיב לבועל דמשמע דוקא דומיא דממזרת כמ"ש במשנה למלך וכיון שכן אינו מרויח כו' או כמ"ש הוא ז"ל דשני התירוצים אלו לרבנן ולר"ע לרבנן דמי כתיב כו' ולר"ע דלא תפסי בה קדושין כו' דלא כתיב הויה כו' ודוק היטב לפענ"ד:

והנה לשיטת רש"י ז"ל בקדושין דפי' דהא דאמרינן הכל מודים בסוטה שתופסין בה קדושין היינו קדושין הראשונים דוקא משמע לאחר שגירשה לא וכן כתבו התוס' בד"ה הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה א"ש דפריך א"ה שאר חייבי לאוין נמי דליכא למימר סוטה תוכיח דסוטה נמי אם נתגרשה אין קדושין תופסין בה וההיא דכי תהין אם מוקמינן בסוטה היינו בספק סוטה דלית בה לאו כמ"ש המשנה למלך יע"ש ולפי סברת התוס' דסוטה אף משגירשה תופסין בה הקדושין כקושייתו דלוקמיה בסוטה לבעל ע"כ כמה שכתבתי דלר"י בן כיפר איצטריך למימר הכי חייבי לאוין בהדיא כתיב ביה כמ"ש לעיל והא דאמר הכא הכל מודים בסוטה שאין הוולד ממזר לפרש"י א"ש דלא קאמר הכל מודים דתפסי בה קדושין דאם גירשה אין תופסין הקדושין אלא דממזר לא הוה כל זמן שלא גירשה ולשי' התוס' איידי דאיירי איזהו ממזר נקיט הכי הכל מודים בבא על הסוטה שאין הוולד ממזר ודוק לענ"ד:

סליק פרק רביעי