פורת יוסף סא

ולבועל וע"ז תירצו דאכתי אינו מרווח כלום דמי כתיב לבועל. אמנם דבאמת קשיא מנלן דבעולה לכ"ג קדושין תופסין בה אימא דלא תפסי קדושין וקרא דכי תהיין מוקי לבועל דקרא דחיק ומוקים אנפשי' כו' ומנלן לחלק דבעולה לכ"ג תפסי בה קדושין דלמא מרבינן ולא יגלה אף חייבי עשה דאין שוה בכל אבל נראה דיש להוכיח דע"כ קידושין תופסין לר"ט דחייבי עשה דכהונה דאל"כ לא יחלל זרעו דכתב רחמנא דיהא זרעו מחולל למה לי והוא לשיטת הר"מ ז"ל דהשמיט מלקות דחילול זרעו ואי דיהא זרעו חולין הא אפילו לקהל ישראל אסור לבוא לר"ע דהוה ממזר ואי למלקות הא אין לוקין אלא ודאי דחייבי עשה קדושין תופסין בה ואיצטריך לא יחלל זרעו דקאי נמי אחייבי עשה לראב"י דיש חלל מחייבי עשה כדמסיק (בדף ס"א ע"א) וקושית התוס' לאו מנלן דקדושין תופסין בחייבי עשה אלא דקושית התוס' אמאי לא מוקי כה"ג:

או יאמר דאף אם מיאנו התוס' בסברת הר"מ וסברי דלוקה על לאו דחילול זרעו אפ"ה אית לר"ע הוכחה דחייבי עשה דכהונה ע"כ תפסי בה קדושין דאל"כ יבמתו דכתיב לומר דחייבי עשה עולין לחליצה ולא ליבום במאי מוקמת לה לר"ע דכל חייבי לאוין ועשה לדידי' פטורין מחליצה ויבום כיון דאין קדושין תופסין בה ולא קרינן ולקחה כו' אלא ע"כ דחייבי עשה דכהונה תפסי בה קדושין. ואין לומר דמוקמינן יבמתו בסוטה דהכל מודים בה דקדושין תופסין בה ואית בה עשה דונטמאה ול"ת כו' ז"א דלא משכחת ליה אלא גבי בועל וממ"נ חדא דגבי בועל פטורה מן החליצה ומן היבום כמו דמסיק לעיל (בדף י"א) דצרת סוטה אסורה מן החליצה ומן היבום ועוד דגבי בועל לא כתיב הויה ולא תפסי בה קדושין כמ"ש כאן ד"ה סוטה נמי ומיהו זה אינו דהא לתירוצא דהשתא ע"כ סברי דגבי בועל אף דלא כתיב הויה לא גרע מבעל כמו שפי' המשנה למלך דבתירוצם שנית הוא דמסקי אדעתייהו זאת וכן כתבו התוס' (בדף ג') דלא תני צרת צרה בבועל כיון דלגבי בעל לא משכחת ליה אין לנו להחמיר יותר לגבי בועל כו' אבל דלפ"ז י"ל דלגבי בועל נמי פטורה מחליצה ויבום אף דלא כתיב טומאה דידיה בלשון לאו כיון דלפום סברא דהשתא דבועל לא גרע מבעל לא קשה אמאי לא תני במתני' סוטה דפוטרת צרת צרתה ושני תירוצים אלו שכתבו התוס' כאן הוא לשני התירוצים שכתבו התוס' (בדף ג') והמבין יבין ודוק היטב:

ואי קשיא היאך מוקי הך קרא דיבמתו לר"ע בחייבי עשה דכהונה ומאי ניהו בעולה לכ"ג והא הוה ל"ת דאלמנה לא יקח וי"ל דמוקי ליה כמ"ש התוס' ביבמות (דף ע"ו ע"ב) בד"ה מחלל דחייבי עשה שכתבו דחלל מחייבי עשה לית ביה לאו דחללה אלא עשה ואם כן משכחת ליה בחללה מחייבי עשה שנפלה לפני כהן הדיוט ועל כרחך מוכח דחייבי עשה דכהונה קדושין תופסין בה לר"ע. ודע דהמשנה למלך נסתפק בזה בחייבי עשה מחללה לכ"ה אי אמרינן לר"ט דקדושי תופסין בה דמדאמרינן בכתובות (דף ל"ב) מאי בינייהו בעולה לכ"ג משמע דוקא בעולה לכ"ג ולפי מ"ש כאן מוכח דאף חללה דחייבי עשה דאל"כ יבמתו במאי מוקים ליה:

וראיתי להמשנה למלך שכתב שם (בפי"ח מהלכות איסורי ביאה) עלה דהך וז"ל וא"ת לר"ע כו' והוא טעות סופר וצ"ל לרבנן נמי יקשה קושיא ראשונה ולוקמי' במחזיר סוטתו כו' ואינני מבין במה שדחק שם דספק סוטה ליכא לאו ואפילו אית ביה לאו מכל מקום מנא ליה לרבנן דשאר חייבי לאוין קדושין תופסין בה אימא דאתי דוקא לסוטה דגלי קרא דקדושין תופסין בה משא"כ שאר חייבי לאוין וא"כ למה ליה למימר דספק סוטה לית ביה לאו:

אבל הנראה לי בזה דאמרינן בקדושין (דף ס"ח ע"ב) שאר חייבי כריתות מנלן דלא תפסי בה קדושין ומסיק מהיקשא דאחות אשה רב אשי אמר אתיא בק"ו מיבמה לשוק דלא תפסי בה קדושין חייבי כריתות לא כל שכן א"ה חייבי לאוין נמי ופרש"י נילף במה מצינו